גבולות בזוגיות: איך לשפר את הקשר

חגגתי יום הולדת 40 לפני כשבועיים. בעלי שהה לפני כן בחו"ל ודי רמזתי לו שאני מצפה שיחזור לפני (אחרי שבועיים שם) - בכל זאת מדובר בגיל 40. הוא חזר בדיוק לפנות בוקר יום ההולדת. לא ציפיתי להפתעות כי היה עסוק שם - ובפועל גם לא היו.באותו ערב היה ארוע משפחתי של הדלקת נירות חנוכה - אליו אחרנו באשמתי כ- 15 דקות ופספסנו את הדלקת הנר (היה ערב שבת) בדרך לשם לא הפסיק לכעוס על שלא ארגנתי את הלו"ז כמו שצריך ולא דאגתי שנגיע בזמן - מה לעשות שלארגן 3 ילדים זה לא פשוט? והוא באותו יום גם לא עזר כי הוא בדיוק חזר והיה אפוף ועייף - ובכלל הוא בדרך כלל לא עוזר. אז נכון שאחרנו 15 דקות אך גם כל שאר המוזמנים הגיעו אחרינו למעט אחות אחת שהגיע מוקדם. מאוד נפגעתי שבגלל זה התעצבן עלי - לפני הארוע המשפחתי ועוד ביום הולדתי ה- 40!!! לא כל כך הגבתי והבלגתי - אכלתי את הצפרע.כל זמן האירוע פשוט ניסיתי לבלוע את העלבון.... למחרת כעס עלי שוב בגלל משהו שקשור לנקיון של הבית - ממש יצא מכליו - (ושוב זה אחרי שבועיים שלא היה בבית).מאוד נפגעתי ממנו - מה שגם - אני בחודש תשיעי להיריון וגם ככה רגשנית - עליתי למעלה ובכיתי לא יכולתי להרגע - גם נעלבתי וגם רחמתי על עצמי שכך הוא מתנהג אלי במקום להתייחס ליום המיוחד הזה בחיי אחרי שבועיים שלא היה!!!בערב הילדים שיגעו אותו ואז כעס גם עליהם והכל יצא משליטה.מאז התרחקתי ממנו מאוד - היתה עוד סיטואציה שבה לקח את האוטו שלי לטסט - והתקשר אלי מהמוסך ושאל בכעס איפה הביטוח ולמה הוא לא באוטו. לקח לי זמן להזכר שאני שומרת אותו בארנק - הוא כעס עלי שוב בטוענה שאני מבזבזת את זמנו לריק. וכעס על כך שלא שמרתי את הביטוח באוטו - למה הוא לא יכול היה לוודא כי יש לו את כל המסמכים הדרושים לפני שהלך בבוקר לעבודה?הוא איים עליי שאני יעשה את הטסט לבד - וזה מאוד הרגיז אותי - בסוף למחרת הוא שוב ביקש את הביטוח בצורה לא יפה - וכבודי נפגע - אמרתי לו שאני לא צריכה אותו ושאני מסתדרת לבד - לקחתי ממנו את המסמכים ובסוף עשיתי אני את הטסט לאוטו - נסעתי למוסך בחודש תשיעי עם צירים וישבתי שם 4 שעות עד שסידרו ויכולתי ללכת הביתה.אני מאוד מאוכזבת ממנו - כבר אין לי ציפיות בכלל ממנו ובטח לא לגבי מתנות יום הולדת בשנים רגילות - וגם השנה תכננתי שלא יהיו לי - אבל מה לעשות - שכן רציתי מחווה ממנו - פשוט היה חזק ממני - להראות שאני חשובה לו - ובמקום זה קיבלתי רק צעקות ומריבות.בכיתי הרבה בימים האחרונים כשהוא לא ראה - כדי שלא יגיד שאני עושה עליו מניפולציות ריגשיות - (בסופו של יום הוא חושב שהכל סובב סביבו). הייתי מאוד עצובה. עכשיו החלטתי שזה לא שווה את זה ואני מנסה לצאת מזה.אני לפני לידה - וזה תורם לרגשנות - אני מניחה.האם אני מגזימה בהרגשתי ?עכשיו שהוא מנסה להתקרב - אני לא כל כך מעוניינת וסגורה לי בתוך עצמי - לא רוצה טובות ממנו ! בנתיים ראיתי אותו מתאמץ לקנות מתנות לחבר שנולד לו ילד ולאחיינית שנולדה לה ילד - חשב, השקיע, הלך, קנה - אפילו לעצמו קנה גימיק אלקטרוני - אבל לי - גורנישט!אני יודעת שאם אעלה את הנושא הוא יגיד שהוצאתי לו את החשק מהמפרשים בגלל שעצבנתי אותו - ואל כן אני לא מעלה את הנושא - אבל זה הורג אותי מבפנים - מצד שני עכשיו אני כבר לא רוצה ממנו מתנות ויחס - כי מה הם שוות אחרי כל מה שהיה?האם אני נורמלית? אולי אני עושה עניין מכלום?

זיוה יקרה,
זה הכל ביחד. כלומר, בודאי שיש לך ציפיות, ובודאי שאת רוצה לראות שאת משמעותית בעיניו, ובודאי שהגיל ויום ההולדת הספציפי הזה הופך אותך לרגישה יותר, ובודאי עוד יותר שההריון הופך אותך לכזה, גם רגשית וגם הורמונאלית. את רוצה לדעת שהכל בסדר, ושהוא אוהב אותך, והוא נכשל במבחן בעיקר ברגע שהיה משמעותי בשבילך (יום ההולדת). עכשיו, את ממשיכה לבחון אותו, ועושה רושם שהוא מתחיל ללכת לקראתך. וככל שאת מתעקשת להשאר מרחוק, את בעצם מגדילה את המבחן, כדי לדעת באופן יותר ברור. אבל דרכם של מבחנים כאלה שלפעמים מותחים את החבל חזק מדי, והוא – שאולי יודע ואולי לא יודע שהוא במבחן, לא רוצה להרגיש שעושים לו מניפולציה, ועלול להימאס לו.ברור שאם תורידי את מפלס הכעס שלך, דברים יחזרו לקדמותם. אלא שאז תדעי שהוא איתך, ומוכן ורוצה להיות איתך, אבל גם שיש לזה גבולות, ושכאשר קשה לך ולוחץ לך, לפעמים הוא לא יהיה איתך. לפחות לא כשאת לוחצת אותו גם.זה משהו שאפשר לשפר, אם אם לא פשוט, דרך שינוי באופן הבעת הצרכים שלך. כלומר, להראות ולהסביר נזקקוּת יותר מאשר לבוא בטענות. וכשהוא פוגע, להתרחק יותר מאשר לכעוס, ולהביע את אכזבתך בשקט ובלי לטחון, לאחר מכן, כאשר אפשר, כלומר – מבלי להיכנס לויכוחים מרים וארוכים שממילא אינם מועילים פרט להתחפרות הדדית בעמדות קודמות.