בגרות נפשית: תכנון לעתיד אינו הכל

אני בת 23.5 כיום יש לי חבר בן גילי, אנחנו יוצאים מזה 9 חודשים.זה החבר הראשון שלי שיש לו אקסית, אומנם גם לי יש אקס שהינו ביחד 7 שנים אך זו פעם ראשונה בחיי שאני לא מרגישההראשונה והמיוחדת .מהקשר הקודם שלי מאוד התאכזבתי ואני מפחדת שזה משפיע עלי בקשר הזה, למרות שהוא לא נתן שום סיבה לכך (עד היום) מאוד קשה לי להיות קלילה ולהאמין, אני כל הזמן בודקת ובוחנת אולי אפילו יותר מדי - ואני לא מצליחה לשלוט בזה.אני בחורה, שהגוף שלה מאוד חשוב לה, ומעצם הידיעה היה לי יותר מגבר אחד בחיי שנכנס לגופי קשה לי מאוד, אני מפחדת מכך שיהיה עוד גבר בחיי.אני אישה שמאוד חשוב לה להרגיש נאהבת, וכך גם בן זוגי. יש בנינו המון ריבים מאוד מיותרים ובעיקר על שטויות.אני אוהבת אותו מאוד וגם יודעת שהוא אוהב אותי, אבל בכל פעם שצצה איזו בעיה השיחות שלנו הם בעיקר על אם נשארים ביחד / נפרדים, במקום לדבר על פתרון הבעיה.אני אומנם בחורה צעירה בגילי, אךמאודבוגרת, וחשוב לי לבנות את עתידי בצורה בטוחה ונכונה ומאחר והוא צעיר אני לא יודעת מה לגבי מחשבותיו על העתיד, אני לא רוצה להיות עם השהוא שבסוף התברר כבזבוז זמן..אחת הבעיות העיקריות שלנו, זה שאנחנו מאוד דומים, שנינו צריכים להרגיש בשבל לתת..מה לעשות? האם לעצור כאן ועכשיו או להמשיך לנסות?

רונית יקרה,
את אומרת שאת מאד בוגרת, ומתייחסת לעובדה שחשוב לך להיות מתוכננת באשר לעתיד, ולעובדה שמה שמכתיב לך את פעולותייך היום הוא התכנון שלך לעתיד. אלא שזהו רק היבט אחד של להיות בוגר. חסר לך עדיין הבטחון העצמי, חסרים לך עדיין היציבות הרגשית המגיעה עם זה, והבטחון שאת מוכנה להעניק לצד השני. וגם אלו הם הבטים של בגרות נפשית.את אומרת ששניכם צריכים להרגיש בשביל לתת, ורואה זאת כבעיה. הבעיה היא לא זאת. אני חושב שזה נפלא שאת קשובה לרגש שלך, ושיש לך גבר כזה. גברים נוטים להיות יותר אטומים רגשית מנשים. אלא שכל תנודה קלה ברגש שלך או שלו משפיעה על שניכם, ושניכם נדים הרבה למעלה ולמטה. אני חושב שכדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי בשתי נקודות: האחת היא הקושי שלך לבטוח בבן זוג, והשניה, הקושי הנפשי שיש לך בקיום יחסי מין. נסי להתחיל בשאלה בפורום "פסיכותרפיה".