בגידה: מה עומד מאחורי חריגה ממוסכמות?

שרונה יקרה,
אני עונה לך בפתיחת עץ תגובות חדש, כי שאלת ההמשך שלך נמצאת בדף קודם. אני לא נכנס במכתב הנוכחי לשיקולים אישיים שלך, כי נראה לי שהמקרה הפרטי שלך, מעבר לכך שטרם הוכחה אשמתו של בעלך, הוא מורכב יותר מכפי שהוא נראה במבט שטחי.אמרת שאת לא סולחת בשום פנים ואופן על בגידות, ושאלת איך אפשר? (אם נתמצת למשפט אחד את מה שכתבת). הנה דיון תאורטי קצר, על שיקולים של המשך זוגיות לאחר בגידה. אגב, בשום מקום לא כתבתי שבגידות הן דבר טוב או שיש לסלוח עליו. כתבתי שבגידות הן דבר נפוץ (ורובן חסוי מבני הזוג). בגידה תמיד יוצרת מצב חדש, משום שהדבר שהיא אומרת הוא שלפחות בתנאים מסויימים, בן או בת הזוג ימעלו באמון (כי, כעובדה, זה קרה). בהסתברות גבוהה יותר זה גם מעיד על אפשרות של מעילה באמון עתידית (אם כי, לאחר שמשלמים עליה מחיר גבוה, הסיכוי יורד). לכן, כאשר מדובר ביחסי שותפות (מכל סוג שהוא), יש לקחת בחשבון את הנתון החדש הזה בהמשך יחסי השותפות. וככל שיחסי השותפות קרובים והדוקים יותר, כך יש השפעה חזקה יותר לעובדה שיש סיכוי שתהיה בגידה נוספת, כי מחיר הבגידה גבוה יותר. כל זה צריך להילקח בשיקולים הרציונליים של המשך שותפות מכל סוג שהוא, לאחר בגידה.אלא שבנוסף לשיקול הרציונלי, נכנס גם השיקול הרגשי, שכן במערכת יחסים זוגית אין רק יחסי תן וקח, אלא גם יחסים של עמדות כוח, של כבוד ושל הערכה, שגם הם עשויים או עלולים להשפיע על הרצון של בני הזוג להמשיך ולהיות ביחד, כמו גם להשפיע על הטוב או הרע שכל אחד מבני הזוג מקבל בשותפות הזו. כלומר, אם צד אחד יתרפס לפני הצד השני, ויקבל את כל המרורים שמאכילים אותו ללא מחאה, אז ימשיכו להאכיל אותו (או אותה) מרורים. ולכן גם זה לא טוב. לכן לצד הרגשי הנוגע לכעס, לפגיעות, לעלבון, ואפילו לנקמה, יש תפקיד. הוא זה שמסייע לך לשמור על כבודך ומעמדך בזוגיות (וכאמור – כך גם בשותפויות אחרות). הוא זה שמקומם אותך לפעמים כנגד בעלך, למרות החשש מעימות ואי הנעימות הקשורה בו.ואז נשאלת השאלה: היכן הגבול?אין דבר אוניברסלי כזה. לכל אחד יש הגבולות שלו. אמרת שבגידות הן דבר בלתי נסלח, והעובדות מעידות על כך שרבים סולחים על בגידות. בגידות הן דבר שהוא בלתי מקובל לחלוטין כמוסכמה חברתית, אבל יחד עם זה הן דבר נפוץ. פרוק המסגרת הזוגית בעקבות בגידה צריך לקחת בחשבון, בנוסף לכל האמור לעיל, גם את מחיר האלטרנטיבה, של התחלה חדשה מחוץ למסגרת הנישואים (חיפוש בן זוג שיהיה טוב לפחות כמו זה שעוזבים, משך הזמן הנדרש, האנרגיות הנפשיות והמשאבים הנדרשים לזה, ההשפעה על הילדים, המחיר הכלכלי ועוד). הוסיפי לזה את העומס הרגשי הכרוך בפרוק המסגרת (אבל גם, לעומת זה, את העומס הרגשי הכרוך בהשארות בה בתנאים פחות מוצלחים), ואת הפחדים והחששות והבטחון העצמי שהוא שונה לכל אחד כשהוא מתחיל התחלה חדשה, וזו הסיבה שאנשים שונים מגיעים לכך עם פתרונות שונים. ולפעמים מגיעים מכך גם לתובנה שאם בן או בת הזוג שלי הגיעו למצב הזה, כנראה שמשהו בזוגיות לא היה טוב. וישנם זוגות שלקחו את זה משם, עם רצון כן להיות ביחד למרות הכאב, ושיפרו את הזוגיות שלהם ואת הפתיחות שלהם ללא הכר. זה לא קל, אבל כאשר בני הזוג מסוגלים לפתיחות ולאמפתיה, ומספיק בטוחים בעצמם, זה אפשרי.ואשר להרצאה: בשמחה. צרי איתי קשר לתאום.

תודה רבה. אני מסכימה איתך לגבי כל השיקולים שהוצגו. בכל מקרה אני מכירה לפחות 4 חברות שבעליהן בגד. 3 מתגרשות/בתהליכים. אחת בוגדת בבעלה באופן קבוע- כדי להרגיש טוב עם עצמה. הילדים- בכל 4 המקרים- הכי פגועים.כולםמטופלים אצל פסיכולוגים. בעיקר בגלל שהאב זנח אותם. כולם משכבה סוציואקונומית-גבוהה למשפחות הרבה כסף וגם ההורים עצמאים ומשכילים.אני מקווה שבמסגרת עבודתך תערוך סקר נרחב באיזה מידה בגידה ברגע שנתגלתה מהווה סוף הדרך לתא משפחתי נורמטיבי והופכת את המשפחה למסגרת מאולצת והרסנית.אני מוכנה לסייע בסקר.אני חוזרת אליך באשר להרצאה. יישר כוח!!!

שרונה יקרה,
אני לא בטוח שזו שבוגדת בבעלה באופן קבוע, מרגישה טוב עם עצמה. למען האמת, הרבה יותר סביר שהיא פגועה, שהיא אינה שלמה עם עצמה כאדם, ושהיא אינה שלמה עם ההצדקות שלה לפעולות שהן מנוגדות למוסר המקובל בחברה. אף פעם לא קל לפעול כנגד המוסר המקובל בחברה, ובעיקר כאשר עושים זאת לצרכים קטנוניים כמו נקמה או הנאה פרטית. נפשית, הרבה יותר קל למרוד במוסכמות חברתיות מתוך תחושת שליחות מוסרית (למשל, אי שרות בשטחים, או ההפך: סרוב פקודת פינוי), מאשר בשל סיבות אגואיסטיות, ואין לי ספק כמעט שהיא משלמת על כך מחירובאשר לילדים - אכן, המריבות שבין ההורים הם אחד הגורמים החשובים לנזק שנגרם לילדים. העובדה שהם מטופלים אצל פסיכולוגים אינה מעידה על נזק, אלא רק אומר שדואגים להם, וזה סימן טוב. משפחה מתפרקת אינה חייבת להיות הרסנית, ואני מכיר משפחות שבהן זה לא קרה, אבל בשביל זה ההורים צריכים להיות נדיבים זה לזה, גם בתנאים הקשים של פרידה.