בגידה: כוח מוסרי ושינוי זוגי

אנחנו ביחד 18 שנים, נשואים 12 שנים ויש לנו שני ילדים - בן 11 ובת 7. הוא אדם סגור שאינו מרבה לדבר ואף פעם אינו מדבר על תחושות וחוויות או מסוגל לענות על שאלות כאלה. אין לו תחביבים, יכול להיות בלי סקס חודש... והוא נמצא כל הזמן בעבודה עד שעות מאוחרות כשההסבר לכך הוא שאיפתו להתקדם בחיים ולהשיג דברים. בתחילת יחסינו השקט שלו נתן לי שקט והרגשתי נינוחה איתו. אבל לאורך כל השנים, בעיקר מאז הפכנו הורים, גם הרגשתי כל-כך לבד. לבד בגידול הילדים ובקשיים הנלווים לכך (הבכור בעל ADHD וההתמודדות היתה קשה מאוד), לבד בקשיים שנלוו לשילוב עבודה ולהחזקת מקום עבודה, לבד בתחושות. תחילה כשהעליתי בפניו את התסכולים אז הייתי בוכה נורא ומרימה את קולי כדי להצליח לדבר והוא היה נאטם שאפשר לדבר בלי לבכות. המצוקה שלי לא נענתה באמת. אני כמו מנהלת מונולוגים כי הצד השני פשוט שותק. עם הזמן הפסקתי להסביר ולבקש כדי להימנע מריבים, או אולי כדי להימנע מתחושת האפסיות שאחזה בי. כאילו לא רואים אותי. מיוזמתו אינו עושה שום דבר שקשור לבית, אליי ואל הילדים כך שאני למעשה עוסקת בניהול ובמתן משימות. הוא אומר שהוא אוהב אבל אין בו נתינה ושותפות. בקיצור, בנוסף לכל זה גם הסתבר לי שמצא זמן לנהל רומן רומנטי במשך 5 חודשים, אותו הוא קטע אחרי שגיליתי. הוא קלט שהוא מאבד אותי והתחנן על נפשו. אני זקוקה לחום, אהבה, איש שיחה, מאהב (ואפילו מאוד זקוקה), שותף ובעיקר להרגיש שרואים אותי. הוא מצידו משתדל ובאותה נשימה מזכיר שהוא לא דברן ושהוא לא ישתנה ושידעתי את זה כשהתחתנו. קשה לי מאוד ואני תוהה אם יש טעם בטיפול - האם אדם יכול להשתנות. להפוך תקשורתי יותר. לרצות לנהל דו-שיח ולא להיות מאזין פסיבי

כועסת יקרה,
לפעמים. הרבה תלוי ברצון הטוב. לכאורה, הבגידה שלו היא חוויה קשה נוספת שעברת, מכעיסה עוד יותר, ומייאשת עוד יותר. אלא שבאופן אבסורדי, דווקא היא יכולה להעיר אותו, כי הבגידה שלו נותנת לך כוח מוסרי. אם יש לכם סיכוי לשנות את ההתנהגות הזוגית, את השיתוף ביניכם ואת התקשורת ביניכם, זה עכשיו. לכו ליעוץ זוגי ונצלו שניכם את המומנטום כדי ליצור זוגיות טובה יותר.