בגידה ופרידה: מה באמת מגיע לך

שלום,
אני בת 23. ובמשך 3 שנים ניהלתי רומן עם גבר נשוי בן 31. יש לו ילד אחד בן 3. הרומן החל מקלות דעת שלי. אך עם הזמן התפתח לקשר אינטימי עמוק . ישנן סברות שאלו קשרים שהם רק "דבש", נוחים, ובריחה מאינטימיות ממשית, אך אין זה הדבר בכל מקרה.מעבר לאהבה, נוצרה בנינו חברות נפלאה. הוא לאורך מרבית הקשר הבהיר כי אין בכוונתו להתגרש בגלל הילד שלו. שוחחנו על הנושאים האלו בפתיחות. הוא שיתף אותי במתרחש בביתו ובהתלבטויות שלו. נראה שלאט לאט הוא מבין שנישואיו נועדו לכישלון. הייתה בנינו הבנה, שלמרות שהקשר אינו נורמטיבי, ההתייחסות שלנו, היא כשני בני זוג לכל דבר. הוא במשך ה-3 שנים האלו לא היה במגע פיזי עם אישתו, והרחיב את הפער בניהם. כולם סביבי ביטלו את העובדה שהוא "שומר לי אמונים". ומהר מאוד נוצר אצלי כעס כלפיי המצב, כלפיי, שאיני מסוגלת להתנתק וכלפיו שהוא נשאר איתי כך. המחשבה המתלווה לכך, היא "נוח לו..הוא מנצל אותי". התחלתי לניטור לו טינה. ולחוש תיסכול עמוק. אך עם זאת, חשתי כלפיו אהבה אדירה! הייתי במצוקה נפשית. אחרי שנה מתחילת הקשר, החלטתי שבכדי לעזור לעצמי להתנתק , אצא עם בחורים אחרים. זו הייתה בריחה וחולשה ושוב פעלתי בחוסר יושר. יצאתי עם מס' בודד של בחורים במהלך שנתיים. אך לא הייתי פנויה ריגשית. תחילה מרגשות אשם סיפרתי לו שהתנשקתי עם אחר, הוא האשים אותי בבגידה ועברנו "משבר". זה אולי ישמע מגוחך, אך מבחינתנו, אני הפרתי את ההסכם. לאחר מכן המשכתי אך לא סיפרתי. במיוחד שלא היה מגע..אך לפני 9 חודשים היה אחד שיצאתי איתו במשך 3 חודשים ואיתו שכבתי. הקשר נגמר. ולפני 3 חודשים הגבר הנשוי הלך למטפל, בכדי להגיע להחלטה האם להתגרש או לעזוב את הבית. הוא בסוף הטיפול אמר שהוא נשאר בבית מפני שהוא פחדן ולא מסוגל ריגשית להתמודד עם העזיבה. המשכנו את הקשר אך בי נשברה האמונה לחלוטין. בשלב הזה, נאטמתי ריגשית. לפני כשבועיים נודע לו על הכל. זה היה נוראי!! נאמרו דברים קשים ביותר, כעס, עלבון , תחושת השפלה ופגיעה עצומה שלו. בכדי לקצר, דווקא בימים שהתלוו לרגע הגילוי, נאמרו וצצו דברים..הבנתי שהתפספס בתקשורת שלנו משהו וכי דברים היו יכולים להסתיים אחרת. הוא התפטר מהעבודה שלו ומתנדנד האם לעזוב את הבית. הוא לא מוכן לשמוע ממני. אחרי הרהורים וחשבון נפש אני מרגישה נחרצות שאני משתוקקת לתקן זאת! אך הוא לא רוצה לדבר איתי. האם יש היגיון ריגשי בדרך בה התנהלתי מולו? אני משערת שדעתך תיהיה להניח לזה ולפתוח דף חדש?

תמר יקרה,
יש המון הגיון באופן שבו התנהלת, בשל הצרכים המנוגדים שלך. אבל לו היית חזקה יותר, היית עוזבת לגמרי. אני מפנה אותך למאמר שכתבתי לא מזמן ב-Ynet, על בגידות (כדי להבין את ההשפעה עליו ועל הזוגיות שלו):http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3999934,00.htmlועוד אחד, על קשרים עם גברים נשואים, כמלכודת דבש, עם עוקץ בקצה:http://www.articles.co.il/article/89395אני מבין את השאיפה שלך ל"תיקון". אני רואה אותה מגיעה שוב ושוב לאחר פרידה מזוגיות לא הוגנת, ולפעמים משפילה, שבצידה היו גם "שיאים" שחלקם נובעים מעצם התחושה שזה אתם לבד מול העולם (גם הכורח שלך לחפש את עתידך עם גבר אחר, מבלי שאת באמת פנויה לאהבה, זו תחושה משפילה!). חבל שתאבדי את עתידך, ואת הסיכוי למצוא אהבה מתגמלת. הבחור אגואיסט מכדי להבין אותך, ואת היית נותנת מדי ואוהבת מדי, ואולי גם תמימה מדי, כדי לקבל זאת. מגיע לך יותר. באמת מגיע לך יותר.

קראתי את המאמרים. ואת השני, לפני שרשמתי לך הודעה. אני מודה לך. אנסה לקצר. כעת, חודש לאחר מכן, אישתו גילתה על הרומן. והוא עזב את הבית למס' ימים. אנו המשכנו לדבר ביוזמתי בטלפון מס' פעמים . במהלך החודש הזה, עשיתי חושבין. אני יודעת שמגיע לי יותר מהסיטואציה הרקובה הזו. סביר להניח כי לאורך הדרך ראיתי זאת גם ולכן באיזשהו אופן פעלתי בכדי לצאת ממנו. למען האמת, אני יודעת שישנן אופציות אחרות וכי הזמן יוביל אותי למקום אחר. אך, אני יודעת שיש פן בריא בקשר שלנו, כשני בני אדם ולא הסיטואציה. אני נשענת כפי שאמרתי, על אלמנטים הכרחיים למען קיום קשר מוצלח. אנו עונים זה על הצרכים של זו. מה שקרה, קרה מפאת הסיטואציה ותו לא.היום התקשרתי אליו ושוחחנו ארוכות. נשמע שהוא קשוב ומעוניין להבין. לפי ההיכרות שלנו, אני מרגישה שהוא נותן לי איזשהו פתח להגיע אליו. אני נעזרתי במטפלים לאורך הקשר. אני מאוד מאמינה בטיפול . אני מאמינה שבעזרת מטפל, יהיה ניתן לגשר ולהתקדם בצורה בריאה. האם זה אפשרי לדעתך?אמרת שיש המון היגיון באופן שבו פעלתי. אני מבינה את ההיגיון הריגשי שלי ומתחרטת אנושות על ההתנהלות . אך חשוב לי להבין האם קיים שם היגיון כהיגיון. ולא מתוך הנחות שאולי אני עושה לעצמי.אני מרגישה כי אני מעבירה את הסיפור על רגל אחת ושוקלת לפנות אליך באופן פרטי. אשמח אם תשיב לשאלותיי.