בגידה ומשבר אמון בזוגיות

שלום
ד"ר חסון.אשתי ואני נשואים כבר כ7 שנים.מטבעי, קשה לי לתת אמון מלא ב100% מסיבה שלא ממש ברורה לי, ככה שתמיד הייתי "עם האצבע על הדופק".כמה שנים לפני שנישאנו, עברנו תקופה מבולבלת של פרדות וחזרות.אחר תקופה די ארוכה שהיינו יחד, גיליתי בדיעבד ובצורה מקרית שבאחת או שתיים מהפרידות שלנו (שהחזיקו בד"כ ליום או יומיים), אשתי (אז - חברתי) שכבה עם גבר אחר.לקחתי את זה מאוד קשה, התייחסתי לזה מבחינתי כבגידה, למרות שטכנית זה לא. יחד עם ההתמודדות עם המקרה, ליוותה אותי גם העובדה שכל התקופה הזאת היא הסתירה ממני את זה.למרות הדברים, ואחרי דילמות, החלטנו להשאר יחד, המקרה נסלח אך הפגיעה מלווה אותי עד היום.כאמור אחרי כמה שנים נישאנו.לפני כשנתיים וחצי חזר ידיד אחר מהעבר הרחוק של אשתי לחייה כידיד.אני יודע משיחות עבר שלה, שלידיד הזה היו רשות מאוד חזקים אליה בעבר אבל להבטחתה אז, דברים השתנו.הם הפכו מהר מאוד לחברים מאוד טובים.הוא בילה אצלנו די הרבה, יצאנו יחד שלושתינו כמה וכמה פעמים וקיבלתי אותו כידיד שלה בשמחה ובאמון.לאשתי ולי היו המון שיחות על מערכת היחסים שלה ושל הידיד ועל הגבולות המאוד ברורים שצריכים להיות שם, מה בסדר מבחינתי ומה לא.אני מודע לזה, שלאשתי נח יותר בחברת גברים מאשר נשים, יש לה חברות אבל "החברה הכי טובה שלה" לרוב היתה גבר. כך הפך הידיד מהר מאוד ל"חברה הכי טובה שלה"...דבר שעלה הרבה בשיחותינו על הנושא, הוא עניין הנוחות יתר שהרגשתי שהייתה לה עם הידיד. לדוגמא, להחליף לידו בגדים לא נראה מבחינתה בעייתי או מוזר.*** חשוב לציין שבד"כ אין לי בעיה עם זה, אם אשתי תחליף בגדים ליד חברים שלנו או שלי, מה שקרה לא פעם ולא פעמיים, אני בסדר עם זה לגמרי.במקרה הספציפי הזה, אז נראה לי שאין מקום למתירנות הזאת במיוחד לא כשהם אחד על אחד. אשתי הסכימה איתי לגמרי, והבטיחה שדבר כזה לא יקרה ושהיא מבינה לגמרי את הסיבה לבקשה.לא הייתי שקט, הרגשתי שאשתי לא מייחסת חשיבות מספיקה לבקשתי.החלטתי שאני מתקין מצלמה בבית, כמובן ללא ידיעתה.באחד הערבים שחזרתי הביתה, צפיתי בתמונות בידיעה שהוא היה אצלנו באתו יום ואוכל להפיג את חששי ולשמור על האמון או להתעמת במידה ואגלה שהיא לא מכבדת את בקשתי.הופתעתי לגלות שהם שוכבים.מיד התקשרתי עליה, ביקשתי שתחזור הביתה.עזבתי את הבית כבר באותו הערב.עברתי כמה ימים מאוד קשים בשיחות עם חבר, התלבטויות ושיחות עם אשתי.גיליתי שהעניין קרה עוד פעמיים לפני שגיליתי לאורך תקופה של חודש.לבסוף, אחרי תהליך החלטנו לחזור.***חשוב לציין שמערכת היחסים שלנו אז וכשנה לפני, עברה תקופה קשה.נכנסנו לתקופה מאוד ארוכה של שיגרה, ללא ריגושים,ללא מגע מיני סדיר וללא שום חשק מאף צד להשקיע.גם לי אז עברו ימים של לבטים לגבי עתיד מערכת היחסים.זאת באמת היתה תקופה רעה.אשתי אומרת שזה לא היה עניין של ריגוש מיני אלא חסכים שהיו לה בקשר שלנו כמו תשומת לב וחום שהוא נתן לה.החלטנו שחוזרים אבל בתנאי שנעזרים באיש מקצוע - הלכנו לטיפול זוגי.במהלך הטיפול גיליתי שלאשתי יש רגשות כלפיו.עברנו תהליך מאוד ארוך, שבמהלכו החלטתי להתגבר על המשבר מהצד שלי.עם הזמן, הרגשות שלה אליו דעכו.מאז המקרה הפחתי לחשדן בצורה קיצונית. חזרתי וצילמתי את הבית אך לא גיליתי דבר לא כשר. עכבתי אחרי הטלפונים שלה, ההודעות והסטוריית הגלישה שלה באינטרנט/פייסבוק על בסיס יומי.המערכת יחסים המינית שלנו הלכה והתדרדרה עד כדי מצב של שנה ללא מגע מיני כלשהו.לפני כמה חודשים (כחצי שנה לאחר שגיליתי), גיליתי שהיא נפגשת איתו.היא אומרת שלא היה שום דבר מיני בשלושת הפעמים שהם נפגשו.בכל זאת, הייתי צריך להתחיל את תהליך בניית האמון מחדש.בשלב זה גם דעך לו עניין הטיפול הזוגי, גם בעקבות המעוראות וגם מסיבות כלכליות.אני לא רוצה לחיות בבית עם מצלמות, חשדות, חוסר אמון ופחדים.הסרתי את המצלמות ואני נלחם בעצמי עד היום שלא לעקוב או לחפש.לפני כשבועיים, אשתי נתקעה עם הרכב בצד הדרך, אותו בחור עבר שם במקרה עצר להציע לה עזרה וטרמפ הבייתה, היא דיברה איתו כמה דקות, צחקו קצת ואז הוא נסע.הטלפון שלה צלצל אלי בטעות, ושמעתי את השיחה. מה שהעלה את הכל שוב אצלי.לפני כשבוע, עלה אצלי חשד על דבר שולי שאשתי הסתירה ממני בעבר.פתחתי בפניה את הדברים וזה הוביל לריב.בסופו של דבר, הריב התעצם והגענו לשלב של "מה עושים עם הקשר הלאה?"שנינו מאוד אוהבים אחד את השני ולא רוצים לוותר על הקשר אם כי קשה לחיות יחד במצב הזה.לפני כשבוע החלטנו על הפסקה זמנית.אשתי עזבה את הבית לאמא שלה, לתקופה.אנחנו לא מתראים ומדברים בטלפון רק כשצריך על עניינים טכניים.אני אוהב את אשתי, ואת היותה החצי השני של המערכת יחסים הזאת.כל עניין האמון פה בעייתי מבחינתחי:אשתי טוענת שלא היה דבר נוסף מלבד מה שאני כבר יודע עליו, אבל קשה לי מאוד לשלים עם זה, מה הסיכוי שתפסתי 100% מכל מה שהיה? זה נראה לי כמו משוואה לא נכונה.אני רוצה מאוד לסמוך עליה ולהרגיש בטוח אם כי זה מאוד קשה בהתחשב בנסיבות.אני מוכן לעשות הכל בכדי לתקן את המעוות, ולתת לאשתי את שהיא צריכה.מנסיוני בקשר הזה, אחרי מפלה או ריב קשה, יש תקופה ששנינו משקיעים ונותנים הכל לקשר אך אחרי זמן מה הכל חוזר לשגרה ולישורת הלא טובה הזאת.שאלותי הם כאלה:האם זה נכון בכלל לנסות לתקן? האם יש סיכוי להתגבר על כל זה?כיצד אני פועל כדי להחזיר את האמון?אני חי עד היום בראש עם התמונות של המקרה, במצלמה נתפס כל האקט ביניהם מתחילתו ועד סופו והתמונות האלה לא יוצאות לי מהראש.אני לא מצליח להרגיע את ההרגשה שמגיעה עם התמונה המאוד ויזואלית שגבר אחר נמצא בתוך אשתי ונוגע במקומות ש"רק לי מותר"...זה אוכל אותי...כיצד אני מתנתק מזה?אם לדעתך יש עוד מה לעשות, כיצד להתחיל?אשמח לעצתך.*** סליחה על אורך המכתב...:)

דניאל יקר,
האמת היא שאני לא בטוח שיש לי תשובה ברורה לך. לא תמיד מספיק לאהוב כדי להצליח לחיות בזוגיות טובה. המראות שאתה זוכר, וחוסר האמון שלך בה, נראים כדבר מאד עמוק ובסיסי, שיפריע לזוגיות שלכם למרות האהבה. אין לי כמעט ספק שלא תצליחו להתגבר על זה ללא המשך סיוע מקצועי. אבל קח בחשבון שקיים גם סיכוי שלא תצליח להתגבר על התחושות הקשות שלך למרות הסיוע המקצועי, אלא אם תקחו אותו שניכם ברצינות, ולאורך זמן כטיפול ממושך. וממושך הכוונה, ככל הנראה, לשנה-שנתיים של ליווי ועבודה. אני חושש שרק בעזרת סיוע כזה תוכל לתת לרגשות הללו שלך להתעמעם, וזה הכרחי גם להתפתחות חיובית יותר שלה כלפיך. כל עוד אתה אינך בטוח בה וברצונך בה, יהיה לה קל יותר למלא חסכים רגשיים בחוץ. הליווי אמור ללוות את שניכם גם יחד, בתהליך שלא יהיה קל לשניכם.