בגידה הורים: התמודדות וכאב

שלום,
הורי בני 50 וקצת.בשנה האחרונה אבי ניתפס ע"י אימי בבגידה. הרומן בינו לבין האקסית המטולוגית (אהבת נעורים מגיל 18) נמשך בערך כחצי שנה.היו לנו חשדות אבל לא תארנו לעצמינו שגם אנחנו נכנס למעגל הזה. בשיחות עם חברי תמיד אמרתי שאבא שלי לא כזה.. אבא שלי הוא בנאדם רגוע, איש של בית, עבודה (סוג של חנון).מאז גילוי הבגידה אימי לא מפסיקה לעקוב אחריו. בין אם בגלוי ובין אם בניסתר.היא לא (מתכוונת) להתגרש ממנו מכל מיני סיבות וגם הוא לא. הוא ביקש ממנה המון פעמים סליחה.בכל הזדמנות אני דורשת ממנה שתפסיק עם מה שהיא עושה כי זה לא תורם לשומדבר ושזה רק עושה לה ולו עוד יותר רע. ובמקום שתצא מהבור היא חופרת לעצמה בור יותר גדול.אני מאוד מאוד מודאגת. ממנה. ממנו. ומשלום הבית.אני לא מצדיקה את אבי בכלל!! הוא טעה (ובגדול) וכשהדבר נודע גם בכיתי, כעסתי, שנאתי..עכשיו, אחרי שהרוחות אצלי נרגעו השלמתי עם המצב, בכל זאת, הוא אבא שלי שעדיין דואג אוהב ומפרנס אותי.אמי עדיין בשלה..איך אני אמורה להוציא אותה מהמצב הזה? לשכנע אותה שזה היה משהו חד פעמי וזהו?או לחלופין משהו אחר.. אשמח לקבל רעיונות, דעות, תגובות! תודה!

אני יקרה,
את נמצאת, רגשית, במצב בלתי אפשרי כמעט. קשה לקבל את בגידתו של אביו באימך, וגם קשה לקבל את הכאב שלה, ואת העובדה שהיא לא מוכנה לסלוח לו. אני מוכן להסתכן בהימור ולומר לך שזה בעיקר שהיא לא מוכנה לסלוח לו, יותר מאשר שהיא לא מאמינה לו יותר. לא פעם, המניע להתנהגות כשל אימך הוא הפגיעה והכעס יותר מאשר מחרדות של בגידה חוזרת. ונכון שלא תמיד קל להבחין ביניהם. ובכל מקרה, את (או אתם, שאני מניח שזה "הילדים") נמצאת קרועה בין לבין, ומה שהיית רוצה לראות, יותר מכל, זה שלום בית, ואת השלווה והאהבה חוזרים למשכנם. אין ספק שזה הכי טוב לך. אין ספק שזה הכי טוב לאביך. אבל כרגע, זה לא הכי טוב לאימך. היא פגועה מאד, ולא מוכנה לסלוח, ואולי לא תהיה מוכנה עד שהוא לא יושפל באופן דומה, לפחות בעיניה. מצד שני, היא גם לא רוצה לעזוב. כך שגם היא נמצאת במצב בלתי אפשרי, ובין רצונות וצרכים שהם מנוגדים זה לזה.אלא שאת לא אביך, ואת גם לא אימך. את רוצה שלום בית, ואת רוצה שאימך תקבל את אביך על חטאו ושתאהב אותו, ושהוא יאהב אותו, כי אז יהיה טוב לכולם. וכשאת אומרת זאת לאימך, היא רואה אותך "בצד" של אביך. לכן גם היית צריכה להדגיש לי שכאבת, וכעסת, ובכית ושנאת, כדי להדגיש בפני שאת לא "בצד שלו", או לפחות לא היית שם למשך זמן רב. מבחינת אימך, את החלפת צדדים. ולא משנה מה תעשי, כל עוד תנסי לפשר ביניהם כאשר היא עדיין לא מוכנה, את, מבחינתה, "בצד שלו". אז רדי מהעניין, כי מה שלא תעשי, לא ישנה הרבה, ורק יעלה את כעסה של אימך. אם היא מדברת איתך על זה, נסי בעיקר להקשיב, ולדבר כמה שפחות. פשוט כך. ממילא לא תרגיעי אותה, וממילא לא תגידי לה משהו חדש. הקשבה שלך, גם ללא הסכמה מפורשת, תרגיע אותה יותר מאשר נסיונות להראות לה את המצב מכיוון אחר, או מלומר לה שעדיף לה עכשיו לבטוח בו, להאמין לו ולאהוב אותו.ואם הם יכולים ללכת ליעוץ זוגי, ושם להוציא, לדבר, ובסופו של דבר גם להירגע, עדיף מאשר שאת תקחי את התפקיד הזה. היא תזכור לך את מה שאת עושה עכשיו, כשהיא פגועה, לנצח. צאי מזה. היא צריכה ממך רק אמפתיה, ולהרגיש שהיא לא לבד בעולם.