אמינות ושינוי בזוגיות

שלון ד"ר אורןאם אתה זוכר בקשר לשקרנים הפתולוגייםבכל אופן המצב עם האשה יותר טוב אולםאני כבר הייתי יותר מפעם שלם עם ההחלטה להיתגרש אך כל פעם אני כאילו מתמלא מחשבות רחמים עליהבזמן האחרון היא באמת משתדלת אך אני לא יודע אם זה יחזיק לאורך זמן שכן בעבר כשהיו בעיות היא שינתה דברים והתנהגות אך זה החזיק רק באופן זמניבכל מקרה לאחרונה אני כבר אומר לה שאני לא ממש מרגיש אליה אהבה ואם כן היא מכוסההבהרבה דברים כמו כעס הבגידה ותחושה של זלזול ביובאמת לאחר כל שיחה כזו היא כאילו עושה לי לא יודע איך לקרא לזה אולי מניפולציות אולי מתוך מחשבה אמיתית אך לפי נסיוני איתה זה יחזיק רק באופן זמניבכל אופן כאשר אנישלם עם החלטת הגירושין כבר לא כלכך מפריעים לי המחשבות וכל הגילויים עליהאך לאחר שהיא מתנהגת בצורה אוהבת ומתחשבת ומפנקת שוב חוזרים לי כל התחושות והמחשבות המציקואין לי מושג אם בכלל זה יעבור לי אי פעם אם אשאר איתהוהנושא שלא התייחסת אליו קודם בנושא הבגידות בחייההיא בגדה כמעט בכל חבריה בכל אופן המשמעותיים שבהםהאם זה באופי האם זה מרמז על העתידהאם זה יכל להשתנות אני ממש מבועת מהמחשבה שזה יחזור הרי זה יהיה סוף העולאני ממש מפחד מזה אני לא יודע אם זה טבוע בה והאם היא יכולה ובכלל תרצה באמת לשנות את עצמה למרות שהיא אומרת שכןהיא אינה מוכנה לדבר איתי על מה שהיא עוברת בטיפול ובכלל לספר לי עוד דברים עליה מעברה או כאלו שנוגעים ליהיא אומרת שהכל נאמר אך היא נופלת בדבריה לפעמים ובעצם מרמזת לי שלא במכוון שאין זה באמת נכוןהבגידות בחייה הם מה שמפריע לי הכי הרבה בנוסף לבגידה/ות שלה ביתודה מקרב לבאשמח לשמוע תגובה

בנוסף לכל המצב בנינוהיא כאילו מתעלמת מכל מה שקורה ודוחפת למטרה של להביא ילדשלא תבין אני מאד רוצה ילד אך אני לא בטוח שאיתה ובטח שלא במצב הקייםאם תחזור למכתבים הקודמים תבין שמה שאני בעצם אומר שהיא כאילו משכנעת את עצמה בחיים שלא באמת קיימים עכשיו היא כאילו בוחרת להיתעלם מכל מה שקורה ורואה ילד כמטרהאני כבר ממש מבולבלכמעט אפאטי ואדיש

ירון יקר,
למען האמת עוד לא הספקתי לדלג עליך... :-)ראה, השיחה בין הפסיכולוג של אשתך לבינה היא חסויה, וכך היא אמורה להיות. אבל אתה בא ואומר, ובצדק, שאתה רוצה לדעת אם יש התקדמות באפיק שעליו אתה מדבר, האמינות שלה, כי אתה צריך לעשות החלטות על המשך דרכך. אני מציע שאת השיח שלה עם הפסיכולוג שלה תעזוב בצד. לא תיוושע ממנו במובן הזה שהמידע שתקבל משם יהיה שואף לאפס. כל מה שאתה יכול להסיק מזה הוא שהיא לוקחת את עצמה בידיים, במידה כזו או אחרת, ובכיוון כזה או אחר, כאשר לך אין שליטה על הכיוון, על הדרך ועל קצב ההתקדמות. אולי הדרך הנכונה לראות את הטיפול שלה היא כדיאלוג פנימי שלה עם עצמה, כאשר הדבר היחיד שאתה יודע עליו, הוא שהדיאלוג הזה נעשה. את יתר המסקנות אתה צריך להסיק לפי מה שאתה רואה ומרגיש.אתה לכאורה שואל שאלה אחת, ובעצם אתה שואל שתיים:א.האם היא יכולה להשתנות, ולהפוך להיות אמינה?ב.האם אני יכול להשתנות עד כדי לבטוח בה מחדש, בהנחה שיש לי על מי לסמוך?הדבר העיקרי שאתה יכול להבין מזה הוא שכדי שתוכלו לחיות ביחד,שניכם צריכים להשתנות, כל אחד בדרכו. ושתי התשובות אינן פשוטות. אני מניח שהתשובה לשתיהן היא חיובית, אבל אף אחת מהן אינה חד משמעית, ואינה בטוחה. העניין הוא שאתה יכול לסייע לה להשתנות, והיא יכולה לסייע לך לבטוח בה. אבל זהו תהליך לא פשוט, די ארוך, ודורש צעדים בוני אמון משני הצדדים, ואולי גם הדרכה (בדרך של יעוץ זוגי, במקביל לטיפול שלה).לגבי להביא ילד: אתם נשואים עכשיו כמה, 9 חודשים בערך? אין לכם ילדים, ובשלב זה אתה צודק. עד שהעניינים אינם מתבהרים, לא רצוי שתביאו ילדים. האמת היא שכל העניין הזה של רצוי או לא רצוי להביא ילדים לא נוח לי, כי גם אם תביאו ילד ותתגרשו תוך ההריון, זה לא אומר, מן הסתם, שהילד הזה לא ירצה לחיות, וזה לא אומר שלא תאהב אותו עד נפש. ובכל זאת, אם להביא ילדים, מן הסתם נרצה להביא אותם בתנאים מועדפים. סביר שהיא לוחצת להביא ילד בגלל שלוש סיבות אפשריות: האחת, כדי לחזק את הקשר שביניכם (שאומר שהיא רוצה להיות איתך), השניה, כתהליך של בדיקה לוודא שאתה רוצה להיות איתה (וכאן יכול להיות שמעורב גם הרצון להיות איתך, וגם הצורך למשוב חיובי כדי לחזק את ההערכה העצמית שלה), והשלישית, כי היא רוצה ילד מצרכים אגואיסטיים-אימהיים-חברתיים, ואתה ההזדמנות הטבעית והמיידית שלה לעשות ילד באופן לגיטימי, שיהיה לו גם אבא וגם תמיכה כלכלית, אפילו אם תתגרשו. אני פורש לפניך את האפשרויות המקובלות במצב הזה, אבל מה לעשות עם המידע הזה, תצטרך אתה להכריע.