אמא לא מאפשרת התפתחות - מה עושים?

שלום
לך ד"ר חסון ותודה על העצות המקסימות.
ברשותך שאלה בנוגע לאמא של בן הזוג. אשתדל לכתוב זאת בקצרה ככל האפשר. אני בת 34 והוא בן 38. אנחנו כשמונה שנים בזוגיות ללא מגורים משותפים. עד כמה שזה נשמע לא מקובל, הוא עדיין גר עם אמו בקומה נפרדת בבית משותף. הבעיה (שהבחנתי בה מהרגע הראשון אך לא תיארתי לעצמי עד כמה היא תעיב על העניין) היא שאמא שלו, אישה בריאה בת 75, נוהגת בו בשתלטנות ובהפעלת מניפולציות רגשיות קשות עד כדי אובדן עצמאות.

אני והוא מתראים פעמיים בשבוע בלבד, כך טוב לנו. הפגישות הן תמיד למשך שעות אחדות בלבד. טיולים שכוללים לילה מחוץ לבית הם בבחינת אירוע לאומי מבחינתו ומבחינת אמו, שטוענת ומבהירה שקשה לה לבד בבית בלעדיו. לטיול האחרון שאני והוא תכננו (אחרי שנתיים ללא טיול כלשהו) קדמו אמירות שלה כמו: "ומה איתי? אשאר פה לבד בבית שלושה ימים?" איכשהו נעתרתי לבקשתו לצרף אותה לטיול ולדאוג לה לחדר צמוד לזה שלנו, אך היא הגדילה לעשות ולהגיב על כך: "ואני אהיה בחדר לבד כמו כלבה?" לבסוף יצאנו לבדנו וכשחזרנו מילותיה הראשונות היו על כך שהיה לה מאוד קשה שהוא יצא מהבית, וקשה לה, לה, ועוד פעם לה, תוך איום במסווה של הודעה תמימה שאם נצא שוב לטיול היא תיאלץ לקרוא לאחיו (שמסוכסך איתו קשות) כדי שיגור איתה בימים שבהם הוא מחוץ לבית, כדי שלא תהיה לבד... הוא בתגובה מפתח פחדים ורגשות אשם ומבקש ממני לצאת למה שאני מכנה בציניות בלתי נשלטת "ערב פיצוי" לאמא במסעדה. פיצוי על שהעזנו להפגין פירורי עצמאות זוגית.

אציין שכל זה אחרי סדרה ארוכה של טיולים לחו"ל ששניהם יצאו בלעדיי (ולקחו חדר משותף) וכשהם חוזרים מהם היא מבהירה לי בעקיצות מחויכות: "איזה ילד יש לי... זכיתי... מפנק אותי, דואג לי... בובה של ילד", כמו נועד הדבר להבהיר לי שהוא שלה ושלא אעז לעקור אותו ממנה בשבילי.

וברשותך דבר אחרון שמשלים את התמונה, בכל פעם שאנחנו יושבים לשתות קפה הוא מתקשר אליה כמה פעמים לשאול לשלומה ולהודיע לה שהוא תיכף חוזר ושתאכל ותשתה. לי נדמה שהיא עושה הכל כדי לשמר את החרדה ואת התלות הרגשית שלו בה, שהיא נהנית מהתפנוקים הלא מידתיים האלה ובעיקר להבהיר לי במפורש את מקומי במערכת, ולפיו - הם הקשר האמיתי ואני תומכת קשר, לא יותר מזה. אני פגועה ממנה כי מילא שהיא מזלזלת בעצמאות בנה, אני מתחילה להרגיש שהיא תופסת אפילו אותי ואת צרכיי בחוסר רצינות בעקיפין, בהתחשב בכך שהיא מונעת ממנו טיולים ומגבילה אותו.

לאחרונה דיברתי איתו על זה, הוא נלחץ מאוד מהמיאוס שלי בדבר, הבטיח להיות ער להערותיה אך עדיין עיוור ומשכנע אותי שהיא אוהבת אותי, שחשוב לו שנהיה חברות טובות, שאני מקסימה בעיניה ושהיא שמחה שאנחנו מטיילים יחד ושתשמח עוד יותר שיהיו לנו ילדים, חוזר על זה שוב ושוב. הבהרתי לו שאינני זקוקה להאהבה שלה, אלא לאהבה שלו בלבד. מה גם שלדעתי המילים שלה נאמרות מן הפה אל החוץ, שהרי היא לא מאפשרת קיום קשר בסיסי, ושאם היא אכן אוהבת ומכבדת אותי זה רק מפני שאני סבלנית וביישנית שלא חותרת תחתה ולא מאיימת על שליטתה בחייו. נראה שהיא מודעת לכך שהיא חוצה את הגבולות אך לא באמת איכפת לה. מה דעתך ד"ר? האם אני מגזימה ועליי להתגמש או להתחיל להציב דרישות וגבולות ברורים? תודה רבה לך

סמדר יקרה,
אם אני לוקח את כל דברייך כפשוטם – את בצרות. אם אין דברים נוספים שהופכים את התמונה על פיה, אז זו אמא שלא שוקלת נכון את טובתו של בנה, אלא את הצרכים האישיים שלה, לא יודעת להתמודד עם אכזבות, לא יודעת לראות צרכים של הבן שלה, ולכן משתמשת בכל מניפולציה רגשית שהיא יכולה כדי לקבל את מה שהיא רוצה, גם אם זה לא מאפשר לבן שלה לפרוש כנפיים – וכמה שהוא צריך לפרוש כנפיים. האם הוא מבין ויודע את זה? – לא ברור. יתכן שהשליטה שלה עליו היא כזו שהוא מתקשה לראות את העולם הערכי, המוסרי, האישי, אלא בעיניים שלה.הצד האחר, הוא את – כתבת שאת סבלנית, ביישנית, לא חותרת תחתיה ולא מאיימת על שליטתה בחייו, מה שכמובן מקל עליה. אבל ככל שחולף הזמן, את מבינה יותר ויותר את מה שחשוב שיהיה בקשר זוגי, וזה שיתוף ונתינה זוגית, וששניהם נפגעים בשל הקשר הלא בריא שלו איתה. לא בריא במובן שהיא לא מאפשרת לו לפרוש כנפיים (אני רואה שזו פעם שלישית שאני כותב את זה, אולי כי הגיע הזמן שלו לעוף מהקן), לבנות משפחה חדשה, ולבנות קשר שיהפוך להיות הקשר המשפחתי המרכזי שלו.האמת? – אם כל מה שכתבת נכון, היא צריכה טיפול שיעזור לה לראות את הבן שלה ואת הצרכים שלו. האם זה יעבוד? – לא יודע. קודם כל, כי היא תסרב ללכת לטיפול על הרקע הזה. האם טיפול "משפחתי" יעזור שלה ושלו? – גם כאן אני בספק. היא אולי תסכים, אולי, אבל לא בטוח שבן זוגך יסכים, כי בזה אולי הוא ירגיש שהוא בוגד בה, והוא לא יוכל להיות כוח נגדי שיוכל לומר משהו שהיא לא תסכים לו. הטיפול המשפחתי שאולי יעזור זה של שלשתכם ביחד. גם כאן אני עם ספקות לא מעטים. א. זה חשוב, כי את תהיי הכוח היחיד שפועל נגד השליטה המוחלטת שלה בו. במצב הזה, ב. במצב הזה, בן זוגך יהיה מתנדנד בין המחוייבות שלו כלפייך למחוייבות מול אמך, ובדיוק בשביל זה עושים טיפול משפחתי, כדי לנווט את זה נכון. ג. סביר להניח שתמצאי את עצמך קרועה בין הצורך שלך להמשיך להיות בת הזוג שלו לבין הכעסים שלה - ולכן גם שלו בעניין ה"נטישה" שלה, ובין הצורך שלך להמשיך את הקשר, לבין הצורך שלך לבנות את הקשר כמו שצריך, כשיש לך בן זוג שפנוי מספיק לחשוב גם עליך, שפנוי מספיק לחשוב על זמן בילוי איתך, ועל זמן והשקעה בך כבת זוג שהוא רוצה לבנות אתך משפחה. בשל העוצמות שתצטרכי לעמוד מולם, והכוח שתצטרכי למצוא בעצמך כדי לעמוד על הצרכים שלך, יתכן שהעימות הזה יאלץ גם אותך להחליט.