אכזבה ודיכאון: איך להתמודד?

שלום,
אני בחורה בת 27.כמעט שנתיים עברו מאז הקשר האחרון שלי.הוא כבר התחתן- הודיע על נישואיו חודש לאחר שלגמרי נגמר הקשר בנינו (הוא לא הרפה ממני לפני כן ואמר עד כמה הוא אוהב...למרות שהיה חבר של הבחורה איתה התחתן זמן לא קצר)אני עדיין לא מסוגלת, כמעט שנתיים אחרי, להתחיל משהו חדש, יצאתי עם בחורים , אבל לא מסוגלת לקיים יחסי מין או להסחף עם אף אחד.אולי אני מפחדת להפגע או לקחת שוב סיכון של אהבה, אני כבר לא יודעת...לאחר זמן כה רב, אני הפכתי לאדישה למצבי, כאילו איני מעונייינת ביחסים מסוג כלשהוא ואני מוצאת את עצמי תקועה, מקבלת הרבה הערות מהסובבים אותי על כך שהשתניתי ושמחת החיים שלי נעלמה, שאני חייבת להמשיך הלאה ולהפתח למישהו חדש...להעיז!אני בחורה נאה ומושכת בסך הכל, אני רק מרגישה שמשהו נהרס לי....איני יודעת כיצד לצאת ממצבי זה....תודה.

ההיא יקרה,
מסקרן אותי הכינוי שבחרת לך, "ההיא". כינוי שמשדר ריחוק, כזו שנמצאת אי-שם רחוק, וכבר מזמן לא ראינו בסביבה.התחום שאני עוסק בו, הפסיכולוגיה האבולוציונית, נמצא בחיתוליו בהבטים המעשיים של הטיפול בדיכאון ובתקיעות שכפית על עצמך. הייתי מבקש ממך לפנות לתחום הפסיכותרפיה, ובכל זאת, אנסה להוסיף משהו מהנסיון שלי ומנקודת המבט התאורטית שלי, שלא תמיד עולים בקנה אחד עם המקובל בתחום זה, אולי משום שעדיין אין הרבה מקובל. ואולי בשונה מהפסיכולוגיה הרגילה, הרי בתחום זה, כאשר יש לך חוזק ויכולת תאורטיים, אתה יכול להוסיף ולתרום בכל זאת, גם אם אין לכך עדיין גיבוי בנתונים מעשיים מהשטח. אז בואי ונראה לאן זה הולך:קראי בבקשה את תשובתי לליאור, כמה שאלות למטה (קישורhttp://www.starmed.co.il/Forum/Msg/656540) הנוגע גם הוא לקשרים חדשים של החבר לשעבר. יש בכך תמיד פגיעה באגו. לכן, אולי, את נפגעת יותר, כי את לומדת שלא לסמוך על חבר, גם אם היה חבר קרוב ואינטימי, ושהיית בשלב זה או אחר מאוהבת בו, ובעיקר אם הוא אומר לך באופן כל כך נחרץ שהוא אוהב אותך. ואת אומרת לעצמך: what the fuck?, כלומר, האם זו אהבה אצל גברים? ואת שואלת את עצמך: כשהם אומרים "אני אוהב", למה הם מתכוונים? ובאופן ברור, הם לא מתכוונים למה שאת מתכוונת. ובדרך כלל, כשהקשר ביניכם אינו אמיץ וממושך, הם מתכוונים לומר שכדאי לך להיות איתם, כי הנה הם מוכנים להתמסר, ולהצהיר שהם יהיו איתך לנצח, ורק שתגידי "כן". לעומת זאת, כשאת אומרת שאת אוהבת, את מתכוונת שתהיי איתם לנצח, כי כך את מרגישה. ואם תקראי שוב ושוב את שני המשפטים הקודמים, תביני את ההבדל. זה לא שנשים אינן מנסות לחזר אחר גברים, ולשכנע אותם שכדאי להם להישאר איתן, אבל היות שנשים בררניות יותר (וסמכי עלי, אם נעשה הכללה, זוהי הצהרה שנתמכת היטב בעובדות), הרי גברים נוקטים יותר בטקטיקות של שכנוע שלא תמיד מגובות במעשים ובנכונות אמיתית.וכמו בכל התנייה, כשאת לומדת מהנסיון שלך שהגבר לא מתכוון באמירה שלו למה שאת מתכוונת, וכשאת מבינה מזה שגברים אינם אמינים (מה שלא נכון בהכרח, אלא שהקודים שלהם שונים), את מפסיקה לבטוח בהם. לכן את גם מפסיקה להיסחף איתם, כי את חוששת מפגיעה חוזרת. האדישות למצבך היא ויתור, גם הוא מתוך הרצון שלא להיפגע שוב, אם תנסי להתקרב. ולכן, משהו נהרס בך בפנים.לפי ניתוח זה, את זקוקה לשני דברים:האחד: ליותר בטחון עצמי, ולהבנה שקודם כל מוטב לך ללמוד להכיר את עצמך מחדש, כדי ללמוד להנות מעצמך ומהעולם גם ללא גברים. זה יכול להחזיר לך את שמחת החיים. יש עוד הנאות בעולם, ואת צריכה ללמוד לפרגן אותן לעצמך.השני: להבין שעולם המושגים של גברים שונה משלך. אם תביני את זה, תביני שגברים אינם בלתי אמינים בהכרח, כמו שאת צריכה ללמוד את הקודים שלהם. אם תביני את זה, יהיה לך קל יותר לבטוח בהם, ואולי גם לשאול את השאלות הנכונות כדי להבין למה הם מתכוונים. ושלא תחשבי שלגברים זה בהכרח קל יותר. זוכרת את השיר "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת"? הוא סימפטומטי למצב ההפוך. גם גברים, פעמים רבות, לא מבינים את השפה הנשית. ולכן בדיוק צריך, כשאת יוצרת קשר עם גבר, להעז ולשאול יותר למה בדיוק הוא מתכוון.ואם קשה לך לבצע את כל אלה בעצמך, העזרי בטיפול. ואם תצליחי לכוון את הטיפול לשתי הנקודות עליהן דיברתי, נדמה לי שתעשי את הדבר הנכון.