אכזבה בזוגיות: מה לעשות?

ד"ר נכבד שלום רב,אני רוצה להתחיל מההתחלה על מנת שהתמונה תהיה ברורה. אני קרובה לגיל שלושים ובמשך המון שנים היה קשה לי להיכנס לזוגיות בגלל דרישות וצפיות גבוהות מהבני זוג שלי, לא הייתה לי מערכת יחסים שנמשכה יותר מחודש. לימים הכרתי בן זוג מקסים (שלא עונה על אף אחת מן הדרישות/צפיות שהגדרתי לעצמי מלחתחילה). הימים חולפים ואנחנו כבר שנתיים ביחד ידענו עליות ומורדות משפחה שלא תומכת מכל מני סיבות שאני יפרט בהמשך. יצויין בזאת, שמעולם לא הייתי בזוגיות ארוכת טווח ולא הצלחתי להגיע לרמת פתיחות, הקשרות רגשית ופיזית וחברות כמו שיש לי עכשיו וראיתי המון גברים במהלך שנותי. אומנם נסיון מיני לא היה לי אבל אני לא מרגישה צורך לחווית עוד בחוץ- בליבי אני מרגישה שמצאתי את נחלתי. בשיכלי מבחינה רציונלית אני מרגישה בלבול עצום וסטירות פנימיות. עצם היותי מטפלת אני רואה הרבה זוגות אבל לא יודעת באמת לעשות השוואה עם הזוגיות שלנו- טובה ומצליחה (ולמען האמת זה גם לא חשוב) מתחילת הקשר היו לנו ריבים/ווכוחים על דרך גידול הילדים (הוא דתי אני מסורתית) מקום מגורים (הוא מושבנית מהצפון אני עירונית מהמרכז) הסגנון חיים שלנו ממש הפוך אני מלומדת ומאמינה בהשכלה מודרנית נוא עובד אדמה פשוט. אבל שיא השיאים כרגע עומד לפנינו בן זוגי עצמאי ונקלה לחובות רבים (בסכומים של מליונים) ולא מספיק שהוא עבר בעבר פשיטות רגל שונות. הוא לא מוכן לוותר על העסק המשפחתי בטענה שהוא עוד יצליח ושזה מי שהוא וכל עבודה אחרת כשכיר מבטלת אותו ואת סגנון חייו. הבן זוג שלי ב -5 שנים הקרובות לא יכניס שקל אחד למשק הבית כי הכל כולל הכל הולך לחובות!!! מה שאומר שבשנים הקרובות אני המפרנסת! אני כרגע בתחילת הדוקטורט שלי שתמיד היה חלום חייה ומאוד קשה לי לעבוד יותר ממשרה חלקית מה שאומר שאנחנו בשנים הקרובות נחייה חיי צימצום מאוד משמעותיים כגון: לגור אצל ההורים שלו (אני ממש לא מרוצה מזה) לא לחסוך אולי להפסיק ללמוד ועוד. הוא מבחינתו לא רואה כמה וויתורים אני עושה למענו כמו לעבור אזור מגורים להחילף עבודה אבל בעיקר אומר שאם אני אוהבת אותו ללא תנאים אז אני עכשיו שקשה אמורה להוכיח את עצמי. חשוב לי לציין שהוא מאוד לוחץ על חתונה אבל בגלל שאין לנו כסף אז זה כל פעם נדחה. בריב האחרון בנינו זה התחיל מזה שמאוד קשה לי להגיע לאנטימיות איתו והתגלגל לזה שמאוד קשה לי עם חוסר הכסף- ולא בגלל שאני שטחית או רק חומרית. אמרתי לו פעם ראשונה מאז תחילת הקשר שאני רוצה הפסקה לחשוב והוא קבל את זה אבל משום מה זה לא יצא לפועל והמשכנו כרגיל כך שיצא שאני לא עומדת במילה שלי או יותר נכון סתם מאיימת עליו. כיום אנחנו לא גרים ביחד ולא יכולים לחשוב אפילו על להשכיר דירה משותפת. אני לא בטוחה בקבלת ההחלטה לחתונה בגלל כל הסיבות שפרטתי בגלל שאני חושבת על העתיד המשותף שלנו אני לומדת ועובדת קשה ולא רוצה להרגיש עוד כמה שנים מבוזבזת ורודפת אחרי הרוח. הורי לא מרוצים מהקשר בגלל הבעיתיות שלא רואים את הסוף שלה. הוא בחור שעובד מאוד קשה פיזית מהבוקר עד הערב על מנת לצמצם את החובות אבל על הדרך זה פוגע בזגיות כי אין לו זמן בשבילי הוא כל הזמן עסוק בדברים אחרים שקשורים לעסק. זאת מעגליות שקשה לצאת ממנה. יש בנינו אהבה וחברות אבל העתיד שלנו לא נראה מזהיר ביחד.מה עושים? מאיפה מתחילים? איך מקבלים החלטה בוגרת ונכונה- אני מאוד רוצה ילדים אבל לא בכל מחיר.... הייתי שמחה להגיע ליועץ זוגי אבל בטח כמו שאתה מבין אין לנו תקציב לזה.צריכה לקבל החלטה

מטפלת יקרה,
נדמה לי שאת חותרת רק לפתרון אחד, ולא מצליחה לשכנע אותו להגיע אליו, והוא שהאיש לך יחליף מקצוע, ואם אפשר היה, שיכסה את חובותיו בתוך כמה חודשים. אלא שהמציאות אחרת, ואני חושב שאת בעיקר מאוכזבת מכך שסוף סוף מצאת גבר שאת אוהבת ומוכנה לחיות איתו, והנה משה אחר נדפק, שהוא הבסיס הכלכלי המשותף.אלא שזה מה שיש, והשאלה היא אם את מוכנה להיות מפרנסת יחידה בשנים הבאות, ואולי יותר, עם החיים בצמצום המתבקשים, בעת שהוא יעבוד כדי לכסות את חובותיו. אם כן, השתדלי לעשות זאת בשמחה. ואם לא, תצטרכי, גם אם בצער, להסיק את המסקנות, כי לצערי, אני את המציאות לא יכול לשנות.