איחורים בזוגיות: מה באמת הבעיה?

אני בת 26 והוא 29, יוצאים מספק חודשים. בן זוגי מאוד מאוד עסוק. אני כרגע עסוקה בסיום הלימודים שלי והגשת עבודות, לא עובדת בגלל הקורונה

אני יודעת מה זה להיות עסוקה אבל הוא לא מכיר אותי ככזאת, כי הכיר אותי כמובטלת
הוא המון פעמים מאחר. למרבית הפגישות שלנו הוא יגיע באיחור שלעשרים דק לפחות(מעדכן לני)
וגם קורים מקרים של שעה שעתיים איחור.אישית אני לא סובלת איחורים, הוא יודע את זה ונמאס לי לחכות ככה. הוא אומר שבגלל שאני לא עובדת אני לא מבינה אותו, אבל בעיני, הוא פשוט לא מתכנן נכון את הזמן שלו, אם כי הוא באמת מטפל בהמון דברים. כי כשאני עבדתי 100% משרה והייתי סטודנטית לתואר שני+ הקדשתי זמן למשפחה וחברות ולספורט+ הייתי בזוגיות, עמדתי יופי בזמנים

הוא אומר שאני מאוד מלחיצה אותו ושהוא מרגיש פחד אלהים ממני. ואו... התבאסתי מאוד מאוד לשמוע זאת. חשוב לי שבן זוגי ירגיש איתי נינוח.
אני לא צועקת או משהו כזה פשוט אם רואה שמאחר כבר ממש אז אומרת לו עדיף שנבטל... ואז מתחיל ויכוח כי הוא מנסה לשכנע / להוכיח אותי אבל לי כבר יוצא החשק.

חשוב לציין שאנחנו נפגשים המון בשבוע והוא אומר שהוא לא רוצה להוריד את המינון אלא פשוט שאבין את האילורים הקטנים שלו(את האיחורים של השעה שעתיים הוא אומר לי להעיר לו ויודע שזה לא בסדר)

מה עלי לעשות? איך לגרום לי יותר להבין אותו? אומר הוא חייב אותי ככזאת שתבין אותו ותרגיע ןלא תלחץ... אני רוצה להיות כזאת, אבל קשה לי גם כי אני באופי של דייקנית. אומנם לא הכי מסודרת שיש או לא פדנטית בדברים אחרים אבל זמנים אצלי זה קודש...
אשמח לעצה :)

תום יקרה,
אני מניח שאת חושבת שהוא לא מתחשב, יותר מאשר עסוק באמת. או שאת חושבת שגם כשהוא מאד עסוק – הוא אמור לעצור הכל ולהגיע בזמן לפגישות. אני לא יודע במה הוא עוסק, ועד כמה הוא יכול או מחוייב להיות כבול, אולי, לסיים משימות. לפחות,, אני מבין, הוא פנוי מספיק כדי להודיע לך שהוא מאחר, וגם זה משהו. אלא שעל פי מה שאני מבין מפנייתך, המחוייבות שלו היא לא כזו גדולה, ולכן הוא אמור לעמוד בזמן.וכאן, אולי הייתי שואל אם העניין הוא האחור עצמו, וחוסר התחשבות שלו כשהוא לא עומד בהתחייבויות שלו כלפייך, או אולי העניין הוא בכלל במישור אחר, שבו הוא מתקשה לסרב לך, ורוצה לרצות אותך, ולכן הוא דוחה את כל העימות איתך לרגע האחרון, של הפגישה עצמה, אולי מתוך מחשבה אפילו שבסוף הוא יסתדר, במקום להתמודד איתך בזמן קביעת הפגישה, ולומר לך שהוא צריך את הזמן הזה, ולכן "בואי ונאחר את הפגישה". אולי הוא גם לא יודע להעריך נכון את הזמן, ומתוך כוונות טובות, הוא יותר אופטימי מאשר מציאותי, וגם זו בעיה.אתם צריכים לבחון ביחד את האפשרויות הללו, ולנסות למצוא פתרונות. ויתכן שבמהלך הזה, תלוי במה שתגלו, תביני שאולי את מלחיצה אותו יותר מדי, במכוון או שלא במכוון. "במכוון" – אולי כי את רוצה זוגיות טובה, שבה יהיה לכם מספיק זמן ביחד, ולכן יודעת גם לומר את זה. "שלא במכוון" זה למשל אם את מאד מוצאת חן בעינייו, והוא לא רוצה לאכזב אותך, אפילו שאת לגמרי הולכת לקראתו, אם רק יגיד.