איזון בין דאגה לאם וקשר זוגי

שלום,
אני נשואה כחודש. גרנו ביחד לפני החתונה לפני 3 שנים.תמיד ידעתי שהוא קיצוני בדברים שלו אבל לא תיארתי לעצמי כמה. הוא קיצוני בהוצאות, המריבות תמיד מגיעות למצב קיצוני בכל ויכוח הכי פשוט. אפילו כשהוא מציק מתוך חיבה, זה בצורה קיצונית עד שזה כבר מרתיח. הוא פשוט בן אדם בלי גבולות.כשהוא מחליט משהו הוא הולך איתו עד הסוף גם אם הוא יודע שהוא טועה.בנוסף, אימי חולת סרטן סופני. לפני מס' ימים גילינו שכנראה לא נותר לה הרבה זמן לחיות. אני לא גרה ליד המשפחה שלי ואני עוברת ימים מאוד קשים.גם כשאני מדברת איתו על כמה שקשה לי, הוא שופט אותי ומתעצבן על הגישה שלי (הוא חושב שאמא שלי תצא מזה). הוא לא עוזר לי בבית, הוא מתלונן כל הזמן על זה שאני דיכאונית ובכיינית ושואל "עד מתי אני אצטרך לתמוך?". הוא כל הזמן שם את עצמו במקום הראשון ולא מוכן לוותר על עצמו אפילו טיפה בשבילי.ידעתי שהוא אגואיסט אבל לא תיארתי לעצמי שזה עד כדי כך.לפני יומיים הוא התעצבן על כמות הכלים שהוא צריך לעשות (כשאני במקביל מנקה את הבית, מטפלת בכביסות והוא רק שוטף כלים) וזה הגיע למצב שהוא כבר יומיים לא מדבר איתי וישן בסלון. כל זה כשהוא יודע שאני עוברת תקופה מאוד קשה.גם כשאני מדברת איתו על זה, תמיד איכשהו הוא מצליח להפוך את הכל ולגרום לי להיות אשמה.נמאס לי לחיות עם בן זוג אגואיסט, קיצוני ולא תומך, ועם זאת אני לא רוצה לוותר כל כך בקלות.מה אני יכולה לעשות על מנת לשנות את המצב? (יש לציין שהוא מסוג האנשים שיגידו לי "עם זה התחתנת... תתמודדי...)תודה

את יקרה,
אני יודע שהמצב קשה, ושאת נעה בין דאגה רבה לאימך, לבין כעס גדול עליו. יתכן שכאשר יש לך את שני אלה ביחד, קצת קשה למצוא איזון נכון. קחי זאת בחשבון. את הדאגה לאימך לא תצליחי לבטל. אבל את יכולה לנסות ולשלוט בכעס שלך, גם אם הוא מוצדק, ולו רק כדי להיות שקולה ויודעת להחליט בימים קשים כאלה. את לא רוצה שבגלל הלחץ שלו והכעס שלך עליו, לא תוכלי לראות באופן שקול ובהיר את הצרכים של אמך. את לא רוצה לומר לעצמך מאוחר יותר שלא היית מספיק לידה בגללו. כי אם זה יקרה, לא רק שיהיה לך קשה לסלוח לעצמך, יהיה לך קשה גם לסלוח לו, והיחסים ביניכם שגם כך לא פשוטים, עלולים להיות חסרי תקנה. כך שגם למען הקשר הזוגי שלך את צריכה להיות קשובה למתרחש עם אמך.אני לא יודע מה האילוצים האחרים שלך, אבל אם את יכולה לצאת מהבית מדי פעם, ולהיות ליום- יומיים-שלושה אצל הוריך, זה יכול לסייע לך לשמור על השקט הנפשי, על קצת ריחוק ממנו ומהלחץ שלו, ולאפשר לך להרגיש טוב שאת עם אמך כשאפשר וצריך. ברור לי שיש לזה גבול, ולא ברור לי אם באמת יש לך שם האפשרות לשקט. אולי זה לא המצב. אבל אני מעלה אפשרות למקרה שזה אולי יתאים לך.ובאשר ליחסים איתו, בין ה"נמאס לי" לבין ה"אני לא רוצה לוותר כל כך בקלות" המרחק אולי לא כל כך גדול. כי ברגע שה"נמאס לי" יהיה חזק יותר, אז זה מה שיישאר. הבעיה שלכם היא בעיקר התקשורת הלקוייה, וכעסים שיש להם נטייה ברורה להעלים את האמפתיה, ובעיקר כאשר היכולת האמפתית מראש לא משהו. את יכולה לנסות לדבר איתו אחרת. קראי בבקשה את שיחות ה"חיזוקים חיוביים" אצלי באתר, בדף שלהלן, בצד ימין למטה:www.orenhasson.com/help.asp.השיחה הזו יכולה לסייע לך להבין איך מנסים ליצור גישה אחרת. ואם זה לא יילך, אז למרות הקושי (אתם נשואים רק חודש), לכו ליעוץ זוגי. אחרת, יימאס לך. או לו.

אתמול נסענו יחד לבקר את אמא שלי וכל הדרך לא דיברנו.בחזרה הביתה נפתחה שיחה ומסתבר שיש לו המון טענות כלפי.הוא טוען שהוא כבר חצי שנה לא מקבל ממני יחס, לא חיבוק, לא נשיקה, לא ליטוף (ושלא נדבר על יחסים אינטימיים שקורים פעם בחודש בערך).הוא אומר שכואב לו לראות אותי ככה אבל עכשיו הוא חושב על עצמו והוא לא מסוגל להסתכל על מה שיעשה לי טוב. בידיעה מלאה שהוא פוגע בי, הוא מעדיף כרגע להשאיר ככה את המצב.הוא ביקש שאני אניח לו, שאני אעשה עם עצמי חשבון נפש. הוא אמר שכשהמצב ככה בינינו, כשאנחנו לא מתקשרים ולא ישנים יחד, עושה לו יותר טוב מאשר איך שהמצב היה לפני כן.הוא שוב ישן בסלון...אני מודעת למגרעות שלי, אבל אני לא מבינה איך דווקא עכשיו הוא נזכר להעלות את זה ולמה הוא לא מצליח להתעלות על עצמו בתקופה שאני זקוקה לו יותר מכל. מתי הוא יתעורר?? כשאמא שלי תמות??אמרתי לו שאני מרגישה שהוא מכשיל אותי ובמקום לנסות להקל עלי את ההתמודדות הוא רק מקשה עלי. כמובן שהתשובה הייתה שהוא כרגע רואה רק את עצמו כי נמאס לו מהיחס שלי אליו.אמרתי לו שאם יש לו בעיה איתי שיפתור אותה בלי קשר. אני כרגע צריכה אותו והטיימינג שלו מזעזע!כמה בן אדם יכול להיות אגואיסט? הגעתי למצב אתמול שביקשתי ממנו שנפתור את זה כי אני לא מסוגלת לעבור עוד יום בתחושה כזו, והוא כמובן טען שהוא לא מעוניין לדבר וכרגע המצב ככה הכי טוב לו.מה אני צריכה לעשות? להתעלם ממנו? לשחרר? לנסות לנהל עוד שיחה? "לעשות שרירים"?אני אפילו לא יכולה להגיע למצב שאני פועלת לפי ההנחיות שלך ל"חיזוקים חיוביים" כי הוא לא מדבר איתי.תודה

את יקרה,
אני מחזיר אותך שוב למכתב שלי. התוויתי לך דרך, ואלטרנטיבות.ובאשר לחיזוקים החיוביים, אני לא יודע אם קראת את התכתובת, אבל כל העיקרון בחיזוקים חיוביים הוא סבלנות. סבלנות להגיע למקום שבו הוא עושה משהו טוב, ולחזק אותו.למשל, הנה, הוא פתח איתך שיחה כנה. אז השיחה כואבת, ולא נעימה, וכך גם המסקנות. אבל עצם קיום השיחה הוא משהו חיובי. חיזוק חיובי הוא לומר לו את זה. שאמנם לא אהבת את כל מה שנאמר בשיחה, ושאת אולי גם לא מסכימה עם הכל, אבל שאת שמחה שקיימתם שיחה, כי זה דבר חשוב בדרך להתחברות מחדש. והרי את רוצה להתחבר מחדש, נכון? ואת רוצה להיות מסוגלת לקיים שיחות פתוחות שלא תהיינה מריבות, נכון? גם את זה צריך לחזק. כלומר, לדעת להבחין בין דברים טובים לפחות טובים, ולהדגיש ולחזק את הטובים.