אי התאמה בקשר: מתי זה מצדיק פרידה?

היי ד"ר,

אני ובן זוגי אוטוטו חוגגים שנה יחד, גרים יחד, אני בת 27 והוא 29. שנינו עם קריירה אינטנסיבית ללא ילדים ולפני חתונה.

בחודשים האחרונים אני מוצאת את עצמי מאוכזבת לעיתים קרובות מדיי מבן זוגי.
אם זה בגלל שאני מרגישה שמשהו השתנה ביחס שלו כלפי הדירה, שהוא פחות שם לב לבלגן וניקיון, אני צריכה להעיר על המון דברים (נעליים בסלון, אוכל שנשאר על השולחן, כלים מאתמול, כביסה מצטברת), אני נותנת הוראות והוא עושה, אני מבקשת לנקות ומנקים אבל הוא לא מיישם. אני מבקשת ממנו לא להשאיר נעליים בסלון הוא לוקח אותם ויום למחרת חוזר חלילה.
בנוסף, בתחילת המעבר דירה ביקשתי שנתיים דייט שבועי כדי שלא נשאב לשיגרה העמוסה. הוא נרתע מהרעיון ואמר שלא רוצה שזאת תהיה משימה. נעלבתי.. אני רוצה משהו לטובתנו והוא רואה את זה כמטלה. לאחר מכן הגענו לשאלה מה זה דייט? ארוחת צהריים בבית זה דייט? אז אמרתי שלא, דייט זה משהו כיפי חדש שונה שיוצאים חוקרים ומבלים יחד. מאז אני זאת שמזכירה שצריכים לקבוע דייט, ורק לאחר שמזכירה אנחנו קובעים..זה לא בא ממנו מהרצון שלו :(
לדוגמה היום הצעתי שנצא בספונטניות בערב, ישר אמר שיש לו עבודה וזה לפני הכל, וניסה לקבוע לשבוע הבא..בסוף התפשרנו על יום חמישי, וכמובן שקביעת התוכניות היא עליי..
ודבר אחרון , אנחנו תכף חוגגים שנה יחד, לפני כמה חודשים פינטזנו לנסוע לצימר בצפון, מאז ניסינו לשבת על קיבעת צימר פעם אחת , הוא ישר איבד ריכוז, וזהו.. אני העלתי את הנושא כמה פעמיים שצריך לסגור, שלא יהיו מקומות פנויים בתאריכים, שהמליצו לי על צימר..הוא כל פעם מתחמק ולא סוגרים שום דבר.

הבחור הוא בחור שכן יודע לסגור דברים, ליזום, לקבוע, להוביל.. הוא לא פאסיבי.. אבל איתי כן :(
אני מתאכזבת המון, והבעיה היא שרואים עליי.
אני כן בן אדם פעיל, יוצאת עם חברות מתאמנת, השבוע שלי עמוס, וצריכה לקבוע מראש דברים.
אני נהנת גם לשבת איתו על הספה ולראות טלויזיה, אבל זה לא מספיק לי ואני רוצה יותר אקשן..

אשמח לדעתך..תודה!

מאוכזבת יקרה,
גילית שיש ביניכם אי התאמה מסויימת, שאולי עיקרה הוא שהוא מעדיף קצת להיות 'ילד של אמא', כלומר, מטופל, לא יוזם, וכשהוא בבית הוא רוצה לנוח. אין ספק שזה מאכזב אותך, קודם כל כי את רוצה יותר לעשות, ושנית – כי אולי עצם ההשקעה שלו במחשבה מה יעשה לך טוב, נותנת יותר ביטחון בקשר, ובכך שהוא לא רק רוצה אותך, אלא גם ימשיך לרצות אותך. כי היוזמה והרצון והמחשבה עליך הם סימן שהוא רוצה.וכאן נשאלת השאלה, מעבר לאכזבה המובנת – האם אי ההתאמה הזו מצדיקה פרידה? ובכוונה אני לוקח את זה לשאלה הזו, כי האלטרנטיבה היא חיים בלי ההשקעה הזו שלו.אבל אקח אותך לפתרון שישאיר אותך איתו, אבל כאן יש שתי אפשרויות, ואני חייב לבדוק איתך אם היעיל שבהם ירגיש לך טוב, כי הוא בא בתנאי – בתנאי שתצליחי להחליף דיסקט (טוב, כבר אין דיסקטים, אז כרטיס זיכרון). שזה אומר – שיש אפשרות שתרגישי אחרת, אם רק תצליחי לחשוב אחרת. כלומר, אם תצליחי לומר לעצמך: טוב, הוא מעצבן, אבל הוא איש טוב, אפשר לסמוך עליו, אפשר לראות אותו אבא טוב, ואפילו לוקח אחריות, יש לו משפחה טובה, האינטימיות בינינו טובה לי, הוא קצת מעצבן אבל אין מי שלא מעצבן אף פעם, ואם את רוצה לצאת מדי פעם, ופעילויות אחרות ביחד – לקחת את התפקיד הזה עליך. את תהיי היוזמת, את תהיי זו שקובעת איתו, ואת תהיי זו שמחפשת ומוצאת את התכנים.זה מונח לפתחך – להחליט אם זה מתאים לך או לא, כי האפשרות האחרת שנותרה – היא לצפות שהוא ישתנה, מה שיניח אותך במצב של אכזבה מתמדת, וחיכוכים, כי הוא יתנגד לך כנראה, כי עושה רושם שהוא כבר מתנגד, ולכן יהיה קשה להתמיד בזה לאורך שנים. זה מתכון לצבירת כעסים.הדרך הראשונה שהצעתי היא לא בהכרח קיצונית, כלומר, שהוא לא יעשה דבר ואת תעשי הכל. יש הרבה מרחב בין האפשרות הראשונה לשניה, אבל הדבר החשוב הוא ששיווי המשקל שתגיעו אליו, יהיה עם כמה שפחות חיכוכים – כי שם עלול להיות הנזק. כך שאם תחליטי להשלים עם המצב ולקחת את האחריות – זה לא אומר שאת לא יכולה להטיל עליו תפקידים. תפקידי ביניים, או תפקידי משנה, פשוטים מספיק כדי שלא יצטרך להתווכח איתך עליהם.