אובדן אינטימיות לאחר הריון

אני כבר כמה חודשים נאבקת ביני לבין עצמי עם תחושות קשות. עברתי עם בעלי תקופה לא פשוטה היינו בהיריון ראשון שהיה רצוי מאוד וחיכינו לו אלא שבמהלך ההיריון בעלי מאוד התרחק ממני בטענה שהשתנתי שאני כבר לא האישה שהתאהב בה ואין מה לדבר בכלל על יחסים אינטימיים פעם אחת הוא אפילו התוודע שהוא לא רואה בי שום דבר נשי בהיריון מבחינתו אני כמו תנור אפייה. תקופת ההיריון היתה מאוד בודדה עבורי הוא לא רצה להיות מעורב כלל בתהליך לא התרגש משום דבר ורק חיכה שזה יסתיים משום מה הוא חשב שמיד אחרי הלידה הכל חוזר לקדמותו. היתה לידה קשה והחלמה מסובכת וכואבת במיוחד הוא היה איתי בלידה פיזית כדי להוכיח לי שהיה אבל מנטלית הוא לא היה שם כלל הוא היה מנותק לחלוטין מהמתרחש וגם אחרי כשדיברתי איתו לא היה לו מושג על מה אני מדברת כאילו לא היה נוכח בחדר.. התקופה הראשונה שאחרי הלידה היתה קשה איתו במיוחד הוא הרבה להעליב ולהשפיל אותי לזלזל בחוויה שלי ובכאב שאני חווה התעקש להמשיך את חייו כאילו דבר לא השתנה מבלי להתחשב בי או בתינוקת היה לי קשה מאוד פיזית נפשית מלאת הורמונים לא יכולתי שלא להפגע עד עמקי נשמתי ממנו ועדיין גם היום 4 חודשים אחרי אני לא מסוגלת לשחרר מהתחושות האלה אני מרגישה כלואה ובודדה הוא לא מבין אותי ועוד יותר לא מבין מדוע אני כה קרה ומרוחקת למרות שהסברתי את עצמי כמה פעמים כאילו דברי אינם מקובלים עליו אני נמצאת בתחושת הישרדות יומיומית מצד אחד הפתרון היחיד שאני רואה הוא לעזוב אותו מצד שני אני מנסה לראות מעבר לכעס אם אני בכלל מסוגלת אבל אני כלכך פגועה וכואבת והוא בכלל מצפה לאינטימיות וסקס בכל זאת עברה שנה כבר.. גם לי חסרה אינטימיות ויותר מכך אהבה ותמיכה ואני לא מסוגלת לחשוב בכלל על לשכב איתו כשניסיתי להגיד לו את זה הוא פשוט העביר נושא כאילו לא שומע מה שאני אומרת כנראה נפגע מדברי אבל אני כאילו לא מוצאת את עצמי בזוגיות הזו בנישואים האלה ולא יודעת איך לצאת מהמקום הרע הזה שאני נמצאת בו.. האור בחיי כרגע הוא התינוקת המקסימה אבל אני צעירה ולא הייתי רוצה שבזה יסתכמו חיי אני פשוט אובדת עצות לא יודעת מה לעשות ואיך בבקשה תעזור לי

אובדת עצות יקרה,
את מתארת מצב שבו לבן זוגך רגישות מעטה אליך, והוא בעיקר עסוק בצרכים שלו ולכן באכזבה שלו מהחודשים הרבים שבהם הוא "נאלץ להיות ללא אשה שתספק את מחסורו בקירבה חברתית ומינית". ואת נמצאת במקום שבו את חסרה את החבר ואת האינטימיות האישית, אולי גם כדי שתהיי מסוגלת לחשוב על אינטימיות מינית.אתם צריכים ללכת ליעוץ זוגי, ולבנות מחדש את הקשר שלכם. כרגע, כל מה שאת אומרת לו בלתי נשמע, ואת צריכה עזרה. גם הוא כנראה מתוסכל מאד, והפער בין התסכול שלך לתסכול שלו זקוק לגשר של הקשבה, וזה קשה לשניכם במצב הנוכחי. למרות אי הנוחות שיש בזה, ולמרות המאמץ הנפשי והכלכלי הנדרש, אתם צריכים לעשות זאת. אמרי לו שאת מבינה שהוא מתוסכל מכך שהוא מרגיש ללא בת זוג, ושגם את מרגישה מתוסכלת מסיבה דומה, ושאתם צריכים ללמוד להתמודד עם זה כדי להיות מסוגלים לעשות צעדים ממשיים זה לקראת זה. זה קשה לכם הן בגלל הקשיים הפיזיולוגיים והנפשיים שלך, והן בשל התיסכול שלו. צריך לעבוד על זה וצריך סיוע מקצועי, כי יש למצב הזה נטייה להידרדר למקומות רחוקים מאד, כאשר אתם רוצים לחזור אל היחסים שהיו לכם קודם.

שבוע טוב אורן ותודה על התייחסותך הצעתי שנלך לטיפול זוגי כדי לנסות לגשר על הפער אך הוא לא מעונין לטענתו הכל בסדר אצלו ואני סתם מתפנקת כאילו הוא לא פנוי רגשית אליי חוסר העניין הזה אף מחשיד אותי כי בכל זאת זמן כה רב ללא אינטימיות לא עובר בשקט אצל רוב הגברים שאני מכירה.. הוא מדבר על כמה שהוא אוהב אותי אבל לא מוכן לעשות דבר בשביל לשנות את פני הדברים ולנסות לשפר. אני יכולה לנסות וללכת בלעדיו אבל בתפיסתי זוגיות מורכבת משניים ושנינו צריכים לעבוד על הקשר אם אנחנו רוצים שיצליח האם יש בכלל טעם לנסות להלחם על זוגיות כזו לבד?? אני לא רוצה לעזוב אותו בדיוק הקמנו משפחה והוא בכלל מדבר על עוד ילד עכשיו (???) אבל איזה מן חיים משותפים יהיו לנו כשהוא לא מוכן לעשות שום צעד לקראת או לטובת בניית הקשר מחדש?.. ממש לא יודעת איך לנהוג לא חלמתי שאגיע למצב כזה..
תודה וחג אביב שמח

איך אני יכולה לשחרר מהכעס העצום הזה מתחושת ההזנחה וההפקר שאני חשה עקב ההתנהגות שלו כלפי כדי לנסות בכלל להתחיל להתקרב שוב? בדרך כלל הייתי מוצאת מקום לסלוח לו להבין אותו ולהכיל אותו אולי זו טעות שעשיתי היום אני לא מצליחה לראות מעבר לכאב והצער שהוא גורם לי בדרך בה הוא מתנהג ומתבטא כלפי

אובדת עצות יקרה,
אם הוא לא מוכן בשום פנים ללכת לייעוץ זוגי, לכי לבדך. גם לך יש מה לעשות. לפי מה שאת כותבת, הוא רוצה את המשך קשר הנישואים שלכם, אבל לא יודע או לא רוצה או לא יכול להתקרב אליך. לפי מה שאת כותבת, את מאד כועסת עליו עכשיו, בעקבות כל מה שהיה, ואני יכול בקלות להבין את זה. וכשאת כועסת, באופן טבעי את גם מאבדת אמון. אלא שכאשר את כועסת, קשה להתקרב אליך גם אם היה יודע איך, וכשהוא לא יודע איך, או כועס וקצת מתקשה גם, זה הופך להיות בלתי אפשרי. שניכם צריכים לעבור תהליך של קבלה וסליחה כדי להיות מסוגלים להיות זוג כפי שזוג צריך להיות. ללא זה, אפשר כבר עכשיו לארוז את החפצים ולהיפרד. אם את מיואשת, זה לא יעבוד. אם את כועסת, זה לא יעבוד - גם לו הוא היה מלאך, והוא לא. כך שאם את רוצה לתת לזה סיכוי, והוא לא מעוניין להשתתף בתהליך של ייעוץ זוגי, לכי לבדך כדי להשיג את מה שאת רוצה - את הקירבה שלו ואת הנתינה שלו. זה יהיה אפשרי גם ללא הצד הפורמלי של "אני הולך לשנות משהו בעצמי". זה יהיה אפשרי אם תלמדי גם איך לאפשר לו להתקרב ולאפשר לו לחשוב על נתינה, ובמקביל גם לדעת לומר לו מה את אמורה לקבל ממנו, וזקוקה לו, מבלי להרחיק אותו. שניכם מאד רגישים עכשיו לכל מילה ועשייה של הצד השני, ואם הוא לא לוקח אחריות, הפסיקי לכעוס על זה, כי הכעס הזה לא יוליך אותך למקום טוב, אלא קחי את האחריות הזו כדי לדעת שאת באמת עושה את כל מה שאפשר - קודם כל למענך.