התלבטות: 4 חודשים של פרידה

אני בזוגיות כבר כמה שנים. נכון לעכשיו אנחנו לא גרים יחד.בן הזוג החליט לעזוב את מקום עבודתו, ולנסוע לטיול ארוך לבד. משהו כמו ארבעה חודשים.השאלה שלי, או יותר נכון ההתלבטות היא אם לפרגן לו לנסוע מבלי לשתף אותו בהתנגדויות שיש לי, או להגיד אותם ולתת לו להחליט אם רוצה לנסוע למרות הכל?אני מרגישה שההחלטה הזאת היא לא זוגית, לא הוגנת כלפינו כזוג, ואני חווה קושי עם ההחלטה הזאת שלו לנסוע לבד. אני לא יכולה להצטרף אליו לנסיעה כזאת ממושכת.הפחד שלי הוא שאם אני אבטא את ההתנגדויות שלי, וזה יגרום לו לא לנסוע, מאוחר יותר זה יעמוד בינינו, והוא יאשים אותי בכך שגרמתי לו לא לנסוע.אשמח לעצה.תודה

מתלבטת יקרה,
נכון שההחלטה הזו אינה זוגית. אלא שבכל זוגיות יש גם רצונות וצרכים שאינם זוגיים. 4 חודשים בנפרד זה לא מעט. אולי את יכולה לראות בזה מבחן ממשי, אם הזוגיות שלכם יכולה להחזיק מעמד. האם הוא ישוב כשהוא רוצה אותך באותה מידה? האם את יכולה להתמודד עם 4 חודשים של פרידה מבלי לכעוס יותר מדי, ומבלי להתייאש ומבלי לחפש נחמה עם מישהו אחר? האם כשיחזור תצליחי להתגבר על תחושת הפגיעה שלך כי את רוצה אותו מאד, וכי הוא חשוב לך, ואת מוכנה לוותר בשבילו? האם את בטוחה בו מספיק כדי שלא להכנס לסרטים על מה שאולי היה לו שם? האם הזוגיות שלכם היא חזקה או חלשה? האם אתם חזקים או חלשים בבטחון האישי והזוגי שלכם?