4 חודשי פרידה: מה היא בודקת?

ד"ר חסון. בהמשך לתשובתך שאכן הייתה כנה והצליחה קצת לאפס אותי בנוגע למה שאני מעדיף לראות לעומת מה שבאמת קורה ואני מתוך מצבי נמנע מלראות את האמת.אבלעדיין נותרה בי השאלה "מהו הדבר הנכון לעשות?" מכיוון שכפי שציינתי האמירה שלה לא הייתה מוחלטת ולא הייתה חד משמעית , כי היא לא באה ואמרה במפורש שהיא רוצה להתגרש , וכשאני הצעתי שנתגרש היא ממש סלדה מהרעיון. לכן אני מבין( ואנא תקן אותי אם אני טועה) שהכיוון שלה לפני ארבעה חודשים (כשנפרדנו) לא היה ברור וחד משמעי.היום אחרי ארבעה חודשים אני מרגיש צורך עז לברר איתה לאן מתקדמים העיניינים.המטרה שלי היא להציע לה שנלך לייעוץ זוגי וננסה להתחיל להבין אם ואיך אפשר לפתור את הבעיות בינינו( אלא אם כן היא כבר החליטה ויודעת בביטחון מלא שהיא רוצה להתגרש), וכל זה לאט לאט מבלי שאני אחזור לבית כרגע, אלא לנסות להתקדם מהמצב הנוחכי.אודה לך מאד אם תוכל לייעץ לי איך לפנות אליה מבלי שהיא תילחץ ואיך להצליח להשיג את הצ'אנס המינימלי להציל את הזוגיות שלנו שאין לי ספק שזה מגיע לנו.כמו שציינת אני מאמין שייעוץ יעזור לנו להבין מה אנחנו רוצים ומהו הדבר הנכון בשבילנו לעשות ,וגם אם הדברים ייפנו למקום הפחות רצוי מבחינתי לפחות אני אדע שעשינו הכל למעננו וכך יהיה לי קל יותר להבין , לקבל, להשלים ולהמשיך הלאה.

דודו יקר,
אתה מחפש דרך לגשת אליה ולברר מה בדיוק היא רוצה, מבלי להלחיץ אותה. המפתח לכך הוא במה שאתה משדר לה תוך כדי הנסיון שלך לברר מה היא רוצה. ברור לי מאד שאתה רוצה לעשות את ה באופן עדין, מבלי להושיט לה רמז שאתה מוכן לגרושים, כדי שלא תיאחז בו ותגיד שאם זה מה שאתה רוצה אז היא מוכנה. מצד שני, אתה לא רוצה להפחיד אותה על-ידי כך שתראה לה שאתה לחוץ לקבל תשובה מיידית, או על-ידי כך שתראה לה כמה אתה רוצה שהיא תחזור, כל עוד היא עוד לא בטוחה (על-מנת שהיא לא תלחץ על הבלמים כדי לשמור על מרחק ממך, ותברח).העניין הוא שאתה מתקשה לדעת מה היא רוצה, ואני יודע עוד פחות ממך. בנוסף, אתה צריך להזהר שלא לראות רק את מה שאתה מעדיף לראות במקום את מה שקייה, וזה לא תמיד קל. השאלה החשובה היא מדוע היא לא החלטית. האם משום שהיא באמת עדיין לא החליטה? ואם זה המצב, מה בעצם מפריע לה להחליט? איזה מידע היא אוספת כדי להחליט. מכיוון שהקשר איתך רופף בתקופה זו, הרי המידע הזה הוא לא עליך ועל היחסים ביניכם, אלא בעיקר מידע שלה על עצמה, ועל התחושות שלה, או מידע על הקשרים שהיא יוצרת עם סביבתה, כדי לדעת איך היא מסתדרת בלעדיך. זו אפשרות אחת.האפשרות האחרת היא שהיא כבר החליטה (לעזוב), אלא שהיא רוצה שגם אתה תחליט. כאשר אנחנו רוצים להפרד, הרבה יותר קל לנו לעשות את זה כאשר הצד השני רוצה גם כן לעזוב (פחות ויכוחים ופחות מריבות על אופן פרוק השותפות), או כאשר הצד השני מוצג, בעיני החברה, הילדים והמשפחה כצד שרוצה לעזוב. אפשרות נוספת כזו היא גם שהצד השני עדיין חשוב לנו, גם אם החלטנו שאנחנו לא רוצים לחיות איתו עוד, ולכן אנחנו לא רוצים לפגוע בו (לפחות לא באופן ישיר, למרות שסחיבת התהליך המתמשך פוגעת בסופו של דבר, לאורך זמן, אולי אפילו יותר משיחה גלויה). יכול להיות שזה המסלול שאליו היא לוקחת אותך, כדי ש"תחליט" בשבילה, ויכול להיות גם שהיא מוכנה להשתהות הרבה זמן עד ש"תחליט" שככה אתה לא יכול, ושאתה רוצה להפרד ממנה. אם זה המצב, ואם אתה מוכן לקחת את הצעד האבירי הזה עליך (האשמה), תחסוך לעצמך הרבה עוגמת נפש של ציפיה לשווא, ואם אתה נדיב מספיק, אולי גם תרגיש טוב יותר ביחס לעצמך, אם תדע שעזרת לה לשמור על התדמית המוסרית שלה בעיני עצמה ובעיני הסביבה. זה בהחלט גם יקל על הילדים, ויקל עליך ועליה להגיע אל הילדים עם נוסחה משותפת וללא צורך לפגוע בתדמית שלכם בעיניהם.העניין הוא שאתה לא יכול לדעת בודאות מה בדיוק היא רוצה. אם אתה מסוגל לשוחח איתה שיחה גלויה, ולא טעונה רגשית, אלא כזו שמטרתה יותר להבין מאשר לומר, עשה זאת. אני לא בטוח שאתה באמת מסוגל לזה במצבך, כי אתה פגוע ונסער. אתה יכול לבחון איתה את האפשרות להגיע לייעוץ לאו דוקא במטרה ברורה לשקם את הזוגיות, אלא שזו תהיה רק אחת האופציות האפשריות. האופציה הברורה האחרת תהיה לסייע לכם להחליט מה אתם רוצים. אם זו תהיה הגישה, יכול להיות שיהיה לה קל יותר להגיע ליעוץ.