קשיים בזוגיות: מה עושים?

שלום,
אני ובן זוגי יוצאים קרוב ל3 שנים ביחד אני בת 31 והוא בן 29 ולאחרונה עברנו לגור ביחד.
אני מרגישה מתוסכלת מהכל, גם מהמעבר לגור ביחד שלקח לו המון זמן לשכנע אותו שחייב לעשות צעד בזוגיות שלנו , והריבים והתנגחויות שאנחנו עוברים מאז שעברנו לגור ביחד כי הוא חושב שאני משרתת אישית שלו כי אמא שלו הרגילה אותו שגברים לא עושים כלום בבית.
ועכשיו לעובדה שאתמול לבת דודה שלו הקטנה הציעו נישואים, היא ובן זוגה יוצאים ביחד פחות משנה וחצי והיא רק בת 21. קיבלתי את החדשות האלה כל כך רע, לא בגלל חוסר הפירגון שלי כלפיהם , אלא בגלל שכואב לי על עצמי. על זה שתכף אני בת 32 ואין לי כלום בחיים, אני עם בן אדם שמפחד מהצל של עצמו ועוד מחזיק בסינר של אמא.
כואבת על הבחירות הרעות שלי עד היום, על הגברים שרדפו אחריי ודחיתי, ועל שבטחתי כל גבר שמכר לי בדייט שני שהוא כל כך רוצה כבר להתחתן ובשל לילדים ומאז רק בורח מזה.
זאת הזוגיות הראשונה של בת דודה שלו וכל כך הלך לה טוב, מצאה גבר טוב שרק מעניק ומכבד אותה, שעבר לגור אצלה בבית הוריה לאחר פחות משנה שעוד אצלי עד היום כל פעם שבן זוגי צריך להגיע לבית הוריי אפילו רק לארוחת שישי זה מסע שיכנועים אחד גדול.
אף פעם לא היה לי מזל בזוגיות , הזוגיות הראשונה שלי היתה עם גבר רעיל, שהרחיק אותי מחברות ומהמשפחה , שלא הרשה לי כלום, שהיה מקלל אותי ונועל אותי בבית מבלי דרך לצאת ממנו , ואחרי שזה נגמר באמת חשבתי שמגיע לי זוגיות טובה אחרי מה שעברתי כי באמת מגיע לי!!
מאתמול בערב שהוא אמר לי על ההצעה של בת דודה שלו ולא הסתכל לי בעיניים לא דיברנו, היינו בארוחה אצל ההורים שלי וכל הנסיעה הביתה לא דיברנו כי הוא יודע שאין לו גם מה להגיד בנושא ושנכנסנו לבית ישר נכנסתי למיטה לישון , והוא הזמין חבר לשבת לשתות עד אור הבוקר כאילו יש על מה לחגוג .
אני שבורה ומתוסכלת ושוקלת לפרק הכל.

שירה יקרה,
כאשר מעמתים קושי שיש לנו להשיג משהו שהוא משמעותי לנו, ושהשקענו בו זמן רב, עם הקלות הבלתי נסבלת שבה אחרים משיגים אותו, זה יכול להיות לא פשוט.חלק מכל התהליכים האלה הוא באמת אקראי (ראי את תשובתי לשאלה שמתחתייך). כך גם הקשר הרעיל שהיה לך. הקשר של עכשיו הוא עליית מדרגה משמעותית, אבל זה עדיין אם גבר שיש לו הרבה חששות ממשהו. אולי ממחוייבות, אולי בגלל עניין של ביטחון עצמי (שלו) להצליח כבעל משפחה, אולי בגלל תדמית שהוא חושב שיצטרך להצדיק כבן זוג, כבעל ו/או כמפרנס, ואולי בגלל הפחד מלהיות מחוייב לאשה אחת "כל החיים". ועדיין זו עליית מדרגה משמעותית, וסימן שאת עושה משהו טוב. או לפחות משמעותית טוב יותר מקודם.אני גם יכול לראות עוד משהו שמאד רלוונטי עבורך, והוא שאין לך זמן בלתי מוגבל. אתם שלוש שנים ביחד, ולהתחיל מהתחלה זה סיפור, וכפי שגם את יודעת אין שום דבר מובטח מעבר לאופק, כאשר לא ברור באיזה מרחק נמצא האופק הזה. יתכן גם שהתחושה הזו אפילו עוד יותר משמעותית, כי היא מועצמת מעצם העובדה שבן זוגך צעיר ממך בשנתיים או קרוב לכך.לפי תאורך, יתכן מאד שבן זוגך הבין את מה שעובר עליך. יתכן שהוא גם מאוכזב מעצמו שזה לא קרה עד עכשיו, ויתכן מאד שהוא הפנים ואולי מגיע בתוך עצמו לידי החלטה להציע גם לך נישואים, מבלי לומר לך את זה. זו אפשרות, אבל נכון – אין בזה ודאות.אני מניח שהוא יודע שאת רוצה להקים משפחה. אני לא יודע עד כמה דיברתם על זה, וגם לא עד כמה, כאשר זה עלה, אמרת לו או לא אמרת לו שלא יילחץ, ואולי העברת את המסר שאת לא נורא ממהרת. אולי גם בגלל שהוא כן העביר לך את המסר, באופן כזה או אחר, שהוא נלחץ כשאת נראית ממהרת, ואולי ניסית להרגיע אותו.כך שזו אולי כן הזדמנות לבחון את המסרים שאתם מעבירים זה לזה, ואולי כן לומר לו שבעצם, מבחינתך, הגיע הזמן.ואולי שווה לכם לקרוא גם את המאמר שלי עלטיפול זוגי לזוגות צעירים, כשהם בתחילת הדרך (הקישי על הקישור).בעצם, במחשבה שנייה, אם אתם רוצים לעשות עבודה משותפת, אולי כדאי ששניכם תקראו גם את המאמר "החלום ושברו: להבין שהוא לא מתאים כבן זוג". לקרוא ביחד, ולהתחייב מראש לקרוא את שניהם כי אם תשלחי אותו לקרוא רק את זה הוא יכעס ויחשוש שאת לוחץ עליו ועושה לו מניפולציות. אם תקראו את שני המאמרים ביחד, הוא יבין שאת רוצה ומחפשת דרך, ושהמאמר השני לא בא כדי לדחות אותו, אלא כדי להסביר לו אותך – אם את חושבת שזה באמת יכול לעזור לך להסביר לו אותך. ואת צריכה להסביר לו את זה, ולהדגיש שזה לא בא כאולטימטום, אלא כדרך להסביר את הצרכים שלך.