איך לקבל החלטות לאחר גילוי בגידה?

בגידה הופכת על פניו את הייעוד המרכזי של זוגיות, ולכן היא כל כך כואבת. זוגיות היא שותפות לחיים שמיועדת ליצור בסיס איתן של ביטחון ויציבות. היא מושתתת על שיתוף, על חברות ועל אמון הדדי, שלא לדבר על אינטימיות, אהבה ובלעדיות, והיא אמורה להגן על הבסיס החברתי, הכלכלי והערכי של התא הזוגי והמשפחתי מפני כל מה שקורה בחוץ. בגידה מערערת את כל אלה, ופוגעת בביטחון העצמי ובתחושת הערך – בסופו של דבר – של שני הצדדים.

הדבר ההכרחי הראשון הוא הקבלה הכואבת של העובדה שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. גילוי בגידה מעלה רגשות קשים כמו עלבון, כעס, חרטה, חרדה ואשמה שעוצמתם לפי הנסיבות ולפי הטבע שלכם. מכאן והלאה אתם נאלצים להתמודד עם נוכחותם הכואבת, ולפעמים גם עם העדרם שיכול להיות כואב לא פחות, כאשר אתם מצפים שהם יהיו שם והם אינם.

האפשרויות הן לכאורה פשוטות:

1. להיפרד
2. להישאר ביחד, ולחזור לשיגרה.
3. להישאר ביחד, אבל לשנות את התנאים.

אלא שההשלכות של כל אחת מהאפשרויות הללו הן כל כך משמעותיות, עד שהן מקשות לקבל כל החלטה שהיא.

במהלך השנים שבהם טיפלתי בזוגות, מאז 2004, הגיעו אלי עשרות זוגות לאחר בגידה, ובתחושה ש"העולם נהפך על פניו". רובם בחר, בסופו של דבר, באפשרות להישאר ביחד (ג'). זו החלטה לא קלה כי היא מצריכה היפרדות הדרגתית מהרגשות הקשים, כולל כעס, למשל, שמעכבים את ההשלמה עם המציאות החדשה, וכי היפרדות מהרגשות הללו מובילה להיפרדות חלקית גם מכללים ומערכים שסיפקו תחושות של ביטחון ומוגנות. לכן, לא תמיד נכון להיחפז ולהיפרד מהם.

מה שעוד מקשה על ההחלטה להישאר ביחד היא העובדה שעוד לפני שהשלמתם את התהליך הזה אתם כבר נדרשים להתחיל את התהליך הבא – הריפוי, הייצוב והעיצוב מחדש של הזוגיות. החפיפה בין התהליכים לא מאפשרת רגע לנשום, אבל היא כמעט הכרחית. אחרי הכל, כאשר אתם מקבלים החלטה שכזו חשוב לכם לדעת מה יהיה, ואולי בעיקר לוודא מה לא יהיה. בסופו של דבר, זוגיות מאוזנת וטובה תוסיף גם לתחושות הביטחון והיציבות, ולו רק כי יהיה לכם משהו שלא תרצו לוותר עליו בקלות. למרות הכל.

יש זוגות שמעדיפים לשקם את הקשר שלהם בעצמם, וללא סיוע מקצועי. זה קשה וכואב, אבל אפשרי. אם אתם מצליחים, תבורכו – הן בשל היכולת שלכם לעשות זאת, והן בשל היכולת של בן או של בת הזוג שלכם לעשות את זה.

מרבית הזוגות שבוחרים להישאר ביחד ירוויחו הרבה מסיוע מקצועי. סיוע כזה נדרש לעיתים קרובות כבר עם גילוי הבגידה, כי כבר אז עולה השאלה איך ייראו החיים ביחד, או בנפרד. כבר אז אתם נדרשים להתמודד עם הקולות הפנימיים שלכם וגם עם הקולות השונים שתשמעו סביבכם, בעת שאתם נתונים במצב של חוסר ודאות, חוסר אמון וקושי לדעת מה אמת, מה שקר ומה תירוץ. קל מאד לעשות טעויות כאשר כואב מאד, קל מאד לעשות טעויות כאשר פגועים מאד, וקל מאד לעשות טעויות כאשר כועסים מאד. משום כך, פגישות עם הקול שלכם השקול, החושב והבודק הן חשובות מאד, גם אם הקול הזה חלש בהתחלה. בשביל הקול הזה שלכם אני כאן.

אחרי הכל, המטרה היא ליצור משהו שאינו רק שיקום של הפגיעה, אלא משהו שאפשר גם לשוב ולרוץ איתו. לפחות כמו בעבר, ואם אפשרי – אז גם טוב יותר. במקרים רבים – זה לגמרי אפשרי, אבל גם דורש בנייה של יכולת התמודדות עם הפגיעה מהצד הפגוע, ושל יכולת הכלה וריצוי מהצד הפוגע.

היו גם זוגות שלאחר מספר פגישות איתי הגיעו למסקנה שנכון להם להיפרד. חלקם נשאר איתי לעוד פגישה או שתיים לפני שהלכו לגישור בדרך לפרידה. לעיתים קרובות אחד מבני הזוג, הגבר או האשה, נשאר איתי להמשך טיפול אישי (במצב כזה לא נכון שאמשיך עם שניהם בטיפול אישי), על מנת להתמודד עם סערת הרגשות, עם חוסר הודאות, עם החברים והמשפחה, ועם קבלת החלטות חשובות ובניית העולם האישי מחדש – ומבלי להזניח את טובת הילדים, אם יש.

בזוגות שבחרו באפשרות ב', של חזרה לשיגרה כאילו לא קרה דבר, לא נתקלתי. לפחות לא בין אלה שהגיעו אלי לטיפול. כמעט תמיד זוהי אפשרות פסימית ועצובה.

אם אתם מגיעים לקרוא את הדף הזה עם הכאב והפגיעה האישיים שלכם, אני מרגיש כמעט צורך להתנצל על כך שאני מוסיף לדף הזה גם הסבר על "התמונה הגדולה", ואולי אפילו "הגדולה מדי". לכן היא נמצאת כאן, רק בסוף הדף. עם זאת, אני חושב שיש לה ערך רב גם בהיבט הטיפולי, ולכן אני ממליץ לכם להתאזר בעוד קצת סבלנות, ולקרוא גם את החלק הזה עד תומו. מדובר בידע שרכשתי בתקופה הביולוגית שלי, שנים רבות אחורה, שבהן חקרתי לעומק, בעולם החי, הן זוגיות מונוגמית והן בגידות, ויש לי פרסומים מדעיים מוערכים שמסבירים את הסיבות הביולוגיות לבגידות. אז הנה, רקע ביולוגי ממש בקצרה.

מינים רבים של יונקים בטבע, ועוד יותר רבים של ציפורים, הם מונוגמיים. במילים אחרות, הם חיים במבנה חברתי זוגי, שבו זכר אחד ונקבה אחת יוצרים קשר שבו הם מגדלים צאצאים משותפים. מבלי להכנס כאן לסיבות הביולוגיות-אבולוציוניות שגורמות לכך, נתגלה שבמרבית המינים המונוגמיים, זכרים ונקבות מקיימים מדי פעם יחסים מיניים עם אחרים שאינם בני זוגם. האפשרות הזו יוצרת גם בטבע התנהגות של קנאות ושל שמירה על בני הזוג.

ההשלכה המיידית של בגידות בטבע היא שאחוז מסויים של צאצאים שזכרים מגדלים הם לא הצאצאים הביולוגיים שלהם, בדיוק כשם שלחלק מהזכרים יש צאצאים שאותם מגדלים זוגות אחרים - תוצאה שנובעת מהעובדה הפשוטה שהם לא משתמשים באמצעי מניעה.

למרות שאפשר לראות בכך דמיון בינינו לבין לעולם החי, אני רוצה להדגיש דווקא את השוני. חשוב מאד להבין שבניגוד למה שקורה בטבע, לנו, כבני אדם, יש אפשרות לבחור בחירה מודעת הן אם לקיים קשר מחוץ לזוגיות, והן אם לאפשר או לא להביא בו ילדים. דווקא אפשרויות הבחירה שלנו, והעובדה שהגנטיקה שלנו אינה כופה עלינו לבגוד בבני הזוג שלנו, היא שהופכת את הבגידה לכל כך קשה.

הגנטיקה שלנו יוצרת בנו את הצורך בקשר זוגי ואת היכולת לאהוב, והיא בנתה בנו גם את האפשרות לבחור אם לבגוד בבני הזוג שלנו או לא. טבועים בנו במקביל האפשרויות הרגשיות והקוגניטיביות הן לפיתויים, והן למעצורים ולהבנת הסיכונים. הגנטיקה שלנו, כלומר, המבנה הפיזי והעצבי שלנו, מאפשרת לנו להחליט. ואנחנו מחליטים – על סמך ההבנה שלנו את הצרכים האישיים ואת הצרכים הזוגיים, את סולם הערכים שלנו, את העולם הרגשי שלנו ואת זה של בן או של בת הזוג שלנו וגם את זה של הילדים שלנו. בין היתר, אנחנו מחליטים גם על פי מידת הרצון שלנו לשמור ולהגן על בת הזוג או על בן הזוג שלנו. וכשזה לא קורה – זה כואב. כי זו החלטה של שיקול דעת, שאפשר היה שלא לעשות.

רומן עם גבר נשוי.
הבגידות ההרסניות ביותר הן אלו שלא מתגלות.
איך קמים וחותכים משפחה, לעזאזל?

המאמר הבא עוסק בחשיבה יצירתית בזוגיות, בהקשר של שיקום לאחר בגידה. אז ראשית, שווה לקרוא אותו עד הסוף. שנית, הוא לא מותאם לקריאה בסלולרי, ולכן, אם יש לכם אפשרות, קיראו אותו על מסך המחשב.
שיקום הזוגיות לאחר בגידה –האם זה אפשרי?