שימוש ציני באהבה: מה זה אומר?

בפוסט הקודם שלי, על רגישות, כתבתי על תחושות פנימה והחוצה. אולי זה המקום להוסיף פוסט דומה על אהבה – מה זאת אהבה?כולנו אוהבים, ורוצים להיות נאהבים, ואם אנחנו לא, אנחנו מרגישים שאנחנו בחסר ומנסים למצוא פתרון לכך. אבל מה בדיוק חסר לנו? אהבה היא רגש. אין ספק בכך. אבל אציג שני היבטים שונים, ואולי שתי גירסאות נפוצות לרגש הזה:האחת – אהבה היא הצורך להיות כמה שיותר עם זה (או זו) שאוהבים.השניה – אהבה היא הצורך שלזה (או זו) שאוהבים יהיה טוב.אין ספק ששתי ההגדרות מצביעות על סימנים של אהבה. אבל, כמו בעניין הרגישות – ניתן לראות בהם שני מוקדים, פנימה והחוצה.בהגדרה הראשונה, המוקד הוא פנימה – אני רוצה להיות ככל שאפשר עם זו שאני אוהב כי זה עושהליטוב. הגדרה זו מבטאה את הסממן הרכושני של האהבה, ולא פעם קשורה לצורך בבלעדיות, כדי שיהיהליטוב.בהגדרה השניה, המוקד הוא החוצה – הצורך שיהיה טוב לזו שאני אוהב, ולפעמים גם כשזה על חשבוני – על חשבון דברים אחרים שאני רוצה לעשות, או על חשבון צרכים אחרים שלי.אם כך, האם האהבה היא משהו אגואיסטי או משהו אלטרואיסטי?ועוד: האם אנחנו רוצים שבן הזוג שלנו יאהב אותנו אהבה אגואיסטית (כי הוא צריך את הנוכחות שלי, ואת מה שאני כי זה עושה לו טוב), או שיאהב אותי אהבה אלטרואיסטית (כי עושה לו טוב לעשות לי טוב)?ומה הרצון הזה אומר על האהבה שלי, האם היא אגואיסטית או אלטרואיסטית?ורגע... האם בכלל נכון לקטלג דברים כשחור או לבן? ....---הצהרה: פרט למקרים שבהם זה יהיה בלתי אפשרי מבחינתי, אעשה מאמץ לכתוב כאן בכל יום. במילים אחרות – להגיב בכל יום על שאלות שנשאלתי.בימים ללא פניות, אכתוב בכל זאת ואעלה נושאים שעולים אצלי בטיפול, או שעלו כאן בפורום בעבר, ושהייתי רוצה לשים עליהם דגש כדי לסייע לכם לשפר את הקשר הזוגי שלכם. אלו יעלו תחת הכותרת "בואו נדבר על:".בניגוד לפניות אחרות אלי, שבהם הדיאלוג ימשיך להיות אך ורק ביני לבין הפונה אלי – "בואו נדבר על" יהיה פתוח לשאלות ולדיון.אם תרצו למצוא את כל הפוסטים שלי, חפשו 'בואו נדבר על' בפורום הזה, ותקבלו את כולם.הפורום 'אהבה זוגיות ויחסים' של סטארמד, בניהול ד"ר אורן חסון, הוא הפורום הותיק ביותר בארץ לזוגיות, אהבה ויחסים. הוא עלה לאוויר בשנת 2005, ויש אומרים שהוא גם הטוב ביותר בארץ.

קודם כל זה בדיוק מה שחשבתי עליו היום,מבחינה אבולוציונית אנחנו פה לשרוד ואהבה עוזרת לנו בזה, לכן באיזשהו מקום אולי אהבה בכלל היא סוג של צורך הישרדותי במסווה של משהו נעים, אבל אין דבר כזה באמת.אם נבחן על היסטוריית המין האנושי במבט אבולוציוני והיסטורי, ניראה יותר את התוצאות השליליות שהאדם גרם להם מאשר את החיוביות, אחד לשני אבל לא רק אלא גם אדם לסביבה שלו. לרוב פעמים פוגעים בשם "האהבה" , אהבה לישות מדומינת אהבה ל"בורא" אהבה לכל מיני דברים..יש מקומות שזה עושה טוב, פה ושם למרחקים קצרים, אבל במבט רחב לא בטוח

באמת מדהים. ייתכן שזה גם וגם. ואולי מושפע מעוד דברים כמו ביטחון עצמי והרצון באוטונומיה. וביטחון בקשר. יכולת לתת אמון.
לדעתי אהבה זה מכלול של רגשות ופעולות. זה לא משהו בעל גוון אחד.
בשונה נניח מכעס. אהבה מכילה את כל הרגשות כולם.
אתה יכול לכאוב ולאהוב, לכעוס ולאהוב, להתאכזב ולאהוב
ומה זה הלאהוב הזה? אולי קבלה? אולי הרצון להעניק? להכיל?
להבין? אולי הרצון הנגדי ובעיקר הדדיות.
אומרים שאהבה צריך לתחזק, לשמר, ליצור- האומנם?
מה שבטוח זה לא הלוקשים שמוכרים לנו בסיפורי דיסני

איילה יקרה,
אני חושב שיש להבחין בין תחושות ממשיות, לבין שימוש ציני וסלקטיבי באמירות והצדקות שיש להן לכאורה הסכמה גורפת, לשימוש עצמי. ונדמה לי שעל כך את מדברת.

יסמין יקרה,
מצד אחד, אני שומע את הצורך שלך בהתפכחות מחלומות, שמגיע אולי מאכזבה, או מהצורך לשמור על עצמך. ומצד שני, את צודקת – אהבה קיימת, ואנחנו מאד רוצים אותה גם במובן המאד אגואיסטי שלה – להרגיש בטוחים בעזרתה. זה האיזון שאנחנו מבקשים לנו בין אהבה החוצה לאהבה פנימה, כלומר, בין הנתינה לבין הקבלה.

כשנשבר לנו הלב- אנו בוכים על אובדן התחושה הטובה שהיתה לנו במחיצת זה שאהבנו. על הדרך בה ראינו את עצמנו משתקפים דרך עיניו.אנחנו לא בוכים על כך שלא נוכל עוד לעשות לו טוב.ולכן , האהבה לדעתי, היא קודם כל אגואיסטית.

אפריל יקרה,
העניין קצת מורכב, כי בתוך האגואיזם שלנו, שאין ספק שהוא שם גם במקומות שבהם אנחנו מתקשים להוות בו, אנחנו עושים לא פעם מעשים שהם באופן מובהק על חשבוננו. לפעמים נהיה מוכנים אפילו להקריב את חיינו למען אחרים. זה לא רק הורים למען ילדיהם, זה לפעמים גם למען בני משפחה או חברים קרובים, ואפילו למען חיות בית אהובות.אבל היות שאת מדברת על אהבה שבין בני זוג – כזו שיש בה גם תשוקה, היא אכן שונה מאהבה לילדים, למשל. בעיקר – משום שעם בני זוג אנחנו גם רוצים ומצפים ליצירת שותפות, כלומר, שגם נקבל משהו משמעותי, שלא לדבר על ליצור ביחד משהו משמעותי. ואותו משהו משמעותי הוא גם כל מה שכתבת, כלומר – לא רק נתינה שיוויונית אלא גם מה שאנחנו מקבלים מעצם התחושה הטובה של אהבה ושייכות, והביטחון שאנחנו לא לבד. נדמה לי שלכן את אומרת ששברון לב הוא הראייה שגם אהבה היא דבר אגואיסטי, כי אנחנו במרכז.