שאלה ברורה לפורום זוגיות

שלום
דר' חסון,רציתי לדעת, איך מזהים רגישות אצל גבר?ואם הדבר חסר, איך מעודדים רגישות לבת זוג ולילדים?תודהאולי

אולי יקרה,
היית מקלה עלי, ואולי גם עליך, אם במקום שאלה כללית כל כך, תנסי לתת תאור קצר על ממה שקורה ביניך לבין זוגך, ולנסח שאלה ברורה הנוגעת ישירות לכם.

יש לי חבר והוא בחור מקסים וחכם. מאוד גלוי איתי. הוא הודה בחולשה שלו. הוא אינו מבין רמזים הכי עבים שיש ושיש לו בעיה עם רגישות לצד השני וביקש שאהיה הכי גלויה איתו. ולצערי זה הצד הלא חזק שבי.הוא למד על בשרו כמה שזה לא טוב והוא רוצה לעבוד איתי על זה. לכן אני מנסה.הוא היה לוחם, ראה זוועות, אביו בגד באמונו ועד לפני שנתיים הוא חי שנים בהתעלמות גמורה ממנו .לדעתי זה מה שגרם להתעלמות מרגשות האחר כחלק ממגננה ולהמשיך הלאה.. אני מאוד שמחה על כך שהוא גלוי איתי בעניין ורוצה לעבוד. כרגע אנו בהיי טוטאלי של תחילת קשר ואכן יש רצון לעבוד על כך והוא מפנים את מה שאני מבקשת ממנו. הייתי רוצה לדעת האם יש עוד דרכים נוספות לפתח רגישות בצד השני? האם הדבר פתיר או שזו עבודה מתמדת? חשוב לי שהצד השני יהיה קשוב לצרכיי ולצרכי הילדים שיבואו בעתיד לבוא בלי שאומר לו זאת כל הזמן...תודהאולי

אולי יקרה,
אני חושב שבן זוגך נתן לך תשובה ברורה לדרך שלו להיות קשוב אליך. זה דורש ממך עבודה, זה נכון. אבל גם ממנו. הכנות שלו היא דבר חשוב ונכון, ואולי תהיי גם את כנה איתו ותגידי לו שתשתדלי, אבל גם שזה קשה לך. כשתהיו שניכם פתוחים וגלויים עם הקשיים שלכם, ואם תדברו זה עם זה באופן פתוח על הקושי ועל הצורך, תוכלו להתגבר על כך.אבל גם היו פתוחים לאפשרות שאולי תצטרכו טיפול מעמיק יותר, בשל המשקעים הללו. אל תתני לזה להפחיד אותך, כי אם תצליחו ליצור פתיחות ביניכם, ולפחד פחות מחשיפה של החולשות והקשיים מתוך אמון שאתם חשובים זה לזה, תצליחו אולי להסתדר גם בלי זה, או לפחות לשים את זה על השולחן לדעת ביחד מתי יהיה נכון לעשות זאת, וכאמור, אם בכלל.

תודה דר אורן!פעלתי כפי שאמרת. אכן עזר מאוד, ולא היה קל, אך יחד עם זאת גרם לפרידה ואי הכלה של החולשות.מהפתיחות הזאת גיליתי שהאדם אינו מסוגל להכיל את הרגישות יתר שלי לקשיים שלו .לא הייתי מסוגלת להכיל את העובדה שהוא עדיין לא פנוי רגשית לקשר שלנו. הוא שומר את התמונות וקשר וירטואלי עם האקסית בפייסבוק. אין לי מושג אם הוא מתכתב איתה או לא.הוא אמר שיתנתק אבל יקח לו זמן..הוא מאוד רוצה לשכוח את העבר ולעשות סדר ברגשות שלו ולכן החליט ללכת לטיפול.בנתיים שחררתי אותו.אבל המעניין הוא שהוא לא האדם הראשון שהולך לאחר ההכרות שלי איתו לטיפול. לצערי זהו סיפור שחוזר על עצמו. משהו דומה שחוויתי לפני שנתיים. ואותו גבר התחתן.אני מרגישה שאיפשהו אני "השליח" להכוונה ולניקיון פנימי שמוביל אותם לנישואין בריאים יותר...מנסה להתנקות מהרגשת "הקורבן" ולא מצליחה...לצערי יש לי את הנטייה להרגיש את ה"קליק" עם הגברים שאינם פנויים רגשית, או גברים עם המון קשיים רגשיים או בעיות "כבדות" המצריכות טיפול. ואני מה זה לא רוצה להימשך לכאלה אבל זה בעל כורחי.מדוע זה קורה לי?מה אני צריכה לשנות בעצמי? איך למתן את רגישות היתר?איך משנים את החשיבה?עברתי טיפולים פסיכולוגיים (דמיון מודרך,דינאמי והתנהגותי קוגנטיבי)עשיתי שינויים שחשבתי שיובילו לפתרון, אבל העובדות בשטח מראות אחרת.כוון אותי בבקשה ...אולי

אולי יקרה,
הנטייה לעשות הכללות ממקרים בודדים אבל משמעותיים היא רבה. טבעי לנו לעשות את זה, גם אם המסקנה אינה נכונה. התוצאה היא שהנה "מצאת לך תפקיד" כי עובדה שזה קרה פעמיים, אולי יותר. האם זה תמיד יהיה כך? בכלל לא בטוח, אבל מצאת לך תפקיד, ואת משוכנעת, או כמעט כך, שזה המצב, ובכך את משנה לפחות את האופן שבו את רואה את עצמך, ואת מידת שביעות הרצון שלך מעצמך והבטחון העצמי שלך. מה שאת צריכה להשיג זו אולי ראייה כוללת יותר של המציאות בהבט רחב יותר, ואולי ללמוד לעשות זאת, יותר מאשר חפירה דינמית בתוך המקומות הפנימיים שלך שמוליכים אותך לבני זוג כאלה. כי אני לא לגמרי בטוח שזו המציאות, מבינה? אפילו שזה מרגיש כך.העובדה שהיית מסוגלת להתמודד עם הקשיים של הבחור, ולדבר איתו בשיחה כנה ואמיתית היא חשובה, בעיקר כי היא כלי חשוב ליצירת זוגיות טובה כשיש עם מי. לפי דברייך, הוא לא היה שלם ביחסים שלו איתך, ובנוסף לכל המטענים האחרים שהביא, היה עדיין גם בתהליך פרידה לא סגור עם האקסית שלו. הבאת אותו בפתיחות שלך לנקודת החלטה חשובה, במקום שימשיך לפסוח על הסעיפים במשך עוד כמה חודשים או יותר, וזה השג חשוב שהשגת. צר לי שהתוצאה היתה לגלות שהוא לא מוכן לעשות את ההתמודדות הזו איתך, אבל עשית את מה שאת צריכה לעשות גם בשבילו וכנראה בעיקר בשבילך.

אין על התשובות שלך :)תודה:)אבל יש דבר שלא היה לי ברור -איך לישם "ראייה כוללת יותר של המציאות בהיבט רחב יותר" תוכל לתת לי דוגמא? ואיך לומדים לעשות זאת?ולגבי התמודדות שלו, אני זו שעודדתי אותו להרפות ממני. כי הבנתי שאני לא אוכל לשאת זאת. הרי הוא ישווה אותי אליה כל הזמן בלי סוף. כבר התחלתי להרגיש בקרירות שלו לאחרונה והוא הודה שעכשיו פתאום התחיל לקבל "ריקושטים" שהדחיק מאז חצי שנה של פרידה..איך היה אפשר להיות לצידו בתהליך כזה?