קשר ללא עתיד: מה עושים?

היי ד"ר,
אני בת 25 ויש לי חבר בן 25. אנחנו יחד 10 חודשים.
הקשר שלנו מתקדם לאט, ככה התחלנו את ההיכרות שלנו, וגם היום זה מרגיש כך. זה מתבטא בזה שחבר שלי לא מכיר לעומק את המשפחה שלי, והם נפגשו מעט פעמיים (אנחנו לא גרים אצל ההורים). זה מתבטא בזה שלא דיברנו אף פעם על העתיד, על ילדים משפחה ומה יקרה בסיום הלימודים. אין לנו תוכניות לעתיד, אפילו לא טיסה או טיול.
בהתחלה זה היה לי מאוד נוח כי זה הקשר הרציני הראשון שלי, אבל היום זה המון פעמיים מוציא אותי משלווה. אני מרגישה שאני מתלוננת הרבה, אני זאת שמתחילה ויכוחים, מבקרת, אומרת שדברים מפריעים לי ומתבאסת.
מבחינתו הכל בסדר, והקשר שלנו מעולה, ואף פעם לא מתלונן, מתאכזב, מקנא, מתבאס. מצד אחד נשמע מושלם, מצד שני הייתי רוצה שיהיה יותר מעורב בזוגיות שלנו.
אתמול רבנו. הוא לומד למבחן מאוד קשה, ואני במשך כמה ימים נתתי לו ספייס, כדי שיתרכז במבחן. אבל באיזשהו שלב הכל התפוצץ כאשר הוא לקח את ההזדמנות בשתי ידיים, בקושי התקשר במהלך השבוע, בקושי התעניין מה עובר גם עליי, והיה מרוכז מאוד בעצמו.
מבחינתי זוגיות זה הדדיות, שיתוף, מעורבות, חברות.
התחלתי את ההודעה הזאת מסיבה מסוימת.. כשאנחנו רבים, כל חוסר הביטחון שלי צף, ואני יכולה להתבטא באמירות כמו "אתה לא אוהב אותי מספיק", "אני לא חשובה לך".. אני לא יודעת אם מה שאני אומרת נכון או לא, לטענתו הוא אומר שזה לא נכון.. ואני מרגישה שכל פעם שאני אומרת דברים כאלו אני מאבדת משהו בעצמי, את האופטימיות שלי, את העצמאות שלי, את שמחת החיים שלי. כאילו הפכתי לאדם תלותי ודרמטי, והוא נחשף לכל הצדדים הפחות יפים שלי, לחוסר ביטחון שלי.
הייתי רוצה להיות יותר חזקה, יותר אדישה, פחות מתלוננת, או שלפחות ארגיש ממנו שזה בסדר החוסר ביטחון (הוא אף פעם לא איבד את הביטחון שלו איתי, ותמיד מרגיש לי שהוא בשליטה). בנוסף מרגישה שהוא מאוכזב ממני ומתרחק כל פעם שיש ריב כזה..
חשוב לי לציין שלחבר שלי היתה זוגיות קודמת שהוא היה בה מאוד מאוהב לפי מה שסיפר, אפילו אמר "תוך שבועיים היה בנינו קליק", משהו שלא קרה אצלנו.. הזוגיות שלהם הסתיימה כי הבחורה סיימה אותה.. לא מרצונו ובהפתעה.. זה מאוד מעיב עליי..

אשמח לשמוע מה אתה ממליץ לי לעשות...אני זקוקה לדעה אובייקטיבית.
תודה מראש על כל מענה.

אלמונית יקרה,
אני מתרשם שיש משהו בסיסי בקשר שלכם שקצת מוציא אותך מאיזון, או מאזור הביטחון שלך. והמשהו הזה הוא שאתם לא מדברים על העתיד המשותף שלכם, אפילו לא זה שלטווח הקצר. כשזה מוציא אותך מאיזון, דברים קטנים מוציאים אותך משלוותך, כי את רוצה לדעת מה קורה ביניכם, את רוצה לדעת אם את 'מבזבזת את זמנך' בקשר שלא יוליך להקמת משפחה, ואז את מרגישה שאת חייבת 'לבדוק'. כלומר, לשאול, לחקור, ולקבל תשובות שיחזירו אותך לאיזון.מצד שני, יתכן מאד שהוא דורש יותר זמן לתהליך, כנראה גם ממהר פחות, שכן הוא עדיין בלימודים, ויתכן מאד שמבחינתו – הוא מרגיש עוד רחוק מלהיות מוכן להקמת משפחה, ללא הבסיס המקצועי או הכלכלי, ואז הרבה יותר נוח לו שלא לדבר על זה. וכשאת 'בודקת', הוא מרגיש כאילו את רגישה מדי, מתוחה מדי, מאשימה מדי – וזה מתאים לו פחות. כך שזה עושה את הפעולה ההפוכה לזו שהיית רוצה – שירצה לראות עתיד משותף ביניכם, ויותר מזה – שיביא את הרצון הזה לידי ביטוי. אני לא יודע אם בגלל זה או לא, אבל הוא גם משתף אותך בכמה היה לו טוב בקשר הקודם שלו, וכמה שהיה מאוהב, וגם זה מערער. האם הוא עושה זאת כי הוא לא רגיש מספיק? כי הוא רוצה לרמוז לך משהו? כי הוא כועס עליך כשאת לוחצת עליו והיה רוצה ש'תתקני את דרכייך', ובמילים אחרות – שתתני לו שקט? – קשה לי לדעת מה מכל אלה נכון, אולי כולם, ואולי לא.אני יודע שאני לא מחזק לך את הביטחון בקשר שלך, אבל אני חושב שאני משקף את מה שעובר עליך, לפי מכתבך. ואת צודקת בכך שכאשר את מאשימה אותו שהוא לא אוהב אותך, את הופכת להיות תלותית יותר. זה לא המקום שבו את רוצה להיות. האם זה כי את חסרת ביטחון ולכן קשה לך עם הזמן שהוא לוקח כדי להראות מחוייבות? האם זה כי הוא לא מראה מספיק סימנים שהוא אוהב אותך ורוצה? יתכן גם שזה באיזה שהוא מקום באמצע.אולי כדאי לנסות גישה קצת אחרת, ובמקום 'לבדוק', לומר מה את רוצה שיקרה. לא כתלונה, אלא כאמירה או בקשה. אם תגידי לו שהיית רוצה יותר ביטחון שיש לכם עתיד משותף (ותחפשי כל דבר אחר שתרצי, ב'גודל' הזה, או קטן יותר, כמו 'שנלך יותר לסרטים' או 'שנצא בקיץ לקפריסין'), ולא נכנסת לויכוח שבו את מאשימה אותו, אלא מסתפקת בזה, את נותנת לו נקודה למחשבה. אם אתם לא רבים על זה, אלא זו רק הבעת משאלה שלך למשהו משותף, הוא לא יתחפר בעמדה נגדית. אולי אפילו ירגיש קצת אשם שהוא לא עושה משהו שכזה למענך. את גם לא מחלישה את המעמד שלך. את אשה בוגרת ועצמאית, ומביעה את מה שאת רוצה שיקרה. זו לא תלות. אם הוא לא ירצה, את יכולה להסיק מסקנות. את לא צריכה לומר זאת, אבל את מציגה את זה שיש לך רצון עצמאי וצרכים. את לא בודקת, אלא מביעה את הצרכים שלך. מבינה את ההבדל?וראי לאן זה ייקח אותך.