קשר זוגי: מחויבות ואלטרנטיבות

שאלה קצת פשטנית למצב כה מורכב, ובכל זאת בשל הבלבול שבו אני שרויה ובשל החשש הגדול שיש לי ציפיות מוטעות כלפי זוגיות ואולי כלפי החיים בכלל, אשאל: מניסיונך המקצועי והאישי, כאשר אנו מדברים על "אהבה" בין בני זוג, או על "זוגיות טובה", למה מתכוונים? הרי יש מצבים שבני הזוג בסה"כ מסתדרים, ואי אפשר לומר שאין חיבה- ומאוהבות לא ניתן להשאיר לנצח ממילא, ובכל זאת קיימת תחושה חזקה של חוסר סיפוק (נשואים 4 שנים + ילדה).על מה ניתן לעבוד ועל מה לא? האם באמת אפשר לסמוך על תחושת בטן של חוסר סיפוק בסיסי? האם זה מקובל לפנות לייעוץ זוגי כאשר אחד הצדדים (אני) מרגיש שייתכן והזוגיות בבסיסה לא מספקת ולא בטוח כלל כי הדבר ניתן לשינוי (פערים באישיות של בני הזוג ועוד), אם כי יש בה חלקים טובים ומספקים (כמו ביטחון בסיסי, יציבות?)תודה מראש,מבולבלת

מיכל יקרה,
בואי ונגדיר אהבה, במונחים של קשר זוגי, ובאופן טנטטיבי לפחות, כמצב הרגשי שגורם לנו להיות מחוייבים לאדם אחד (חברתית, כלכלית ומינית). ואז אני שואל אותך:מה בעצם מפריע לך להרגיש מחוייבת? מדוע את נמצאת במצב שבו את מרגישה, היום, שאת מוכנה לשקול את האפשרות לחפש אלטרנטיבה לבן זוגך הנוכחי?במקרה שלך, עבודה פסיכולוגית יכולה ללכת לשני כיוונים. האחד הוא חוזה פרטי בינך לבין הפסיכולוג, כדי לסייע לך להבין מה בדיוק חסר לך, ומה את רוצה לעשות בנידון. הכיוון השני, הוא חוזה זוגי, לצורך יעוץ זוגי, כדי לעבוד במקביל עם שניכם, להבין את הקשיים שלכם, ולנסות לתת לכם כלים שיתאימו לכם. ולפי מה שאת אומרת, אולי הדבר הטוב ביותר יהיה להתחיל בעבודה איתך, ורק לאחר שתגיעי למסקנה שאת רוצה להשאר בתוך המסגרת הנוכחית ולעבוד עליה לפני שתהיי מוכנה לוותר עליה, תעברי לחוזה זוגי, שבו שניכם תהיו הלקוחות, ולא רק את (מה שאומר שהדברים לא בהכרח יתנהלו לפי הצורך האישי שלך, אלא לפי הצרכים של שניהם).הבהרה: אני לא מדבר כאן בהכרח על חוזים כתובים, אלא על חוזים בלתי כתובים המגדירים את מטרות העבודה המשותפת.