קשר זוגי: אחריות, שינוי וביטחון

היי,
אני ובן זוגי (בני 29) לשעבר נפרדנו לפני כחודש ימים. בן זוג שראיתי (ועדיין) רואה בו כבעל ואב לילדים שלי. הפרידה הייתה בלב כבד ולא הייתה השלמה לפחות מהצד שלי לגביה. הפרידה נעשתה לאחר שהיו 2 הפסקות של שבוע כל כמה זמן במהלך 3 חודשים והחלטנו שזה לא הולך וזו לא הדרך. אנחנו החברים הכי טובים, ואני רואה בו כמישהו לחיות איתו את חיי, הסיבה לפרידה הייתה בשל בעיות תקשורת, ואמון שנוצרו כתוצאה מחוסר סבלנות שלי כלפיו לאורך זמן מה, חוסר בגרות והתנהגות מזלזלת שהוא חש מהצד שלי לפעמים. אני לוקחת אחריות על חלק גדול מהבעיות שלנו, ואני באמת בשינוי תמידי מאז שהבעיות החלו. הבעיה שאלה בעיות שהצטברו עבורו במהלך 2 שנים של זוגיות וזה צץ ומעיב כל פעם שהוא נזכר בכך. אין בו אמון מלא בי (בעקבות הסתרות וביקורת שהטחתי כלפיו בגלל חוסר ביטחון שלי, בגלל שיחות ווטסאפ שנתתי לו לראות וגילה שם שנאמרו דברים קשים עליו או דברים שלא ידע, אנשים שלא ידע שדיברתי איתם בצורה מסוימת) מבחינתו מה שהוא חשב עליי כבר לא כל כך וודאי והוא מרגיש נבגד וקשה לו להתמודד עם הכעס כלפיי. אבל אני גם יודעת שזמן זה פקטור משמעותי במקרים כאלה. לפעמים כעס צריך לדעוך ולא באמת הענקתי לו את הזמן לעצמו שהוא ביקש לאחרונה. אנחנו אוהבים אחד את השנייה אהבת נפש וטוב לנו מעבר לבעיות האלה. אבל הוא מאוד לא בטוח שאנחנו משדרים אותו הדבר ושבזוגיות הוא הרגיש שנתן המון מעצמו וויתר ע״י כך על ההתקדמות שלו בחיים. והוא צריך מעט טוב עבור עצמו, בלי קשר לזוגיות בכלל. ואף ציין שזוגיות לא מעניינת אותו כרגע ואף אחת לא באמת תהיה אני, ושהוא אוהב אותי יותר מכל דבר בחיים שלו. ושהוא יודע שהוא לא היה עצמו לאחרונה. גם אני לא, הצגתי צד מאוד רופס שלי, מאוד חלש מאוד מתרצה, במקום מישהי לדבר איתה על הבעיות, התעסקתי בלהתחנן לסליחה שלו ולא בלהוכיח את השינוי שלי.
אני חושבת שאם אדייק את השאלה שלי, אחרי כל הסיכום הזה, זה איך באמת פונים לבנאדם שאת אוהבת, מעריכה ורוצה בחיים שלך, לאחר חודש פרידה, ומראה לו בצורה הנכונה ביותר שאני כבר מבינה את התחושות שלו. שיש בי שינוי. שאני רואה אותו ושאני מקבלת אותו. איך עושים את זה בצורה אמינה? איך לדבר ללב של בנאדם שקשה לו לסמוך על המילים שלך? אומרים שמעשים טובים ממילים. איך אני מראה את זה במעשים? אני מתוסכלת כי אני מניחה שזו תהיה ההזדמנות האחרונה שלי להחזיר אותו לחיים שלי. ואני רוצה שזה יהיה על הצד הטוב ביותר.

שירה יקרה,
אני רואה שאת לוקחת את כל האחריות עליך, על הדברים שלא עבדו כראוי בקשר הזוגי ביניכם. בעיקר על כך שהיצגת את אי שביעות הרצון שלך, וכנראה באופן פוגע, אולי אפילו בוטה.כמעט תמיד אין שלמות בצד השני. האם אפשר להכיל את זה כדי לשמור על הקשר, כי הסך הכל טוב, ואולי אפילו טוב מאד? האם חשוב כל כך 'לתקן' את הצד השני כדי שיהיה מושלם יותר? – מה קורה לך בקשר הזה? האם יכול להיות שהקשר באמת לא מספיק טוב לך, רק שידעת שבכל זאת יש קשר, וגם זה משהו? ואז, כאשר גם זה קורס, את מאבדת ביטחון, וחושבת שלא יהיה משהו טוב יותר כי את לא מספיק טובה?אני לא יודע מה נכון. אני רק מציג שאלות. כי מנגד, אכן ייתכן שאת נתפסת לחסרונות הקטנים, מבלי היכולת ליצור אווירה טובה וכיף בקשר שהוא באמת טוב, ושהחסרונות הקטנים שלו, או אולי יותר אי ההתאמות הקטנות ביניכם, הם באמת שוליים ואיכשהו קשה לך להניח להם.אבל הנה, את אומרת שלמדת מזה. למדת שאת מעריכה אותו, למדת שיש דברים שאת צריכה ללמוד להפסיק להסתיר ולהפסיק לעשות. האם באמת הצלחת? – ואם את מאמינה שכן, איך את יכולה לשכנע אותו שזה אכן כך? – את צודקת. קשה להראות במעשים כאשר ההזדמנות לעשות כבר לא קיימת. שחקן כדורסל שלמד באופן עצמאי טריקים חדשים, והשתפר לאין שיעור, לא יוכל להוכיח זאת אם לא יתנו לו את הצ'אנס לעלות על המגרש כדי להראות את מה שהוא יודע.המשימה שלך היא אולי ללחוץ פחות, ולדבר איתו על דברים אחרים. מעצם החברות שלכם, מעצם העובדה שאתם מכירים זה את זה כל כך טוב – לדבר על הכל, פרט לזה. לחדש את החברות, ללא הלחץ. להכנס למגרש צעד אחד בכל פעם, ולפעמים גם רבע צעד. דרך המשותף ביניכם, והחברות והדאגה ההדדית, לחזור ולהרגיש את הקירבה. ליצור שיחות של כיף, וגעגוע לדברים הטובים. ואם וכאשר הדברים יעלו – לא להתווכח עליכם, אלא לומר את מה שאת אומרת כאן – אלו דברים שהיו, שהבנת כמה הם לא טובים לך, בעיקר לך, ושגם לא תרצי לפגוע בו. אבל רק כשזה יעלה, ומבלי להתווכח. רק להביא את עצמך. ושיחות טובות ונעימות. ואלו יכולות אולי להחזיר אתכם ביחד, דרך החזרת הדברים הטובים שהיו לכם ביחד, וללא הויכוחים על הדברים הלא טובים. כך תנסו לחזור אל המגרש, ובהדרגה לראות שהמשחק השתנה.

היי שוב,קודם כל, אני מאוד מעריכה את הזמן שהקדשת לענות למקרה שלי, התשובה שלך מאוד עניינית ועוזרת לי להבין איך לכוון את עצמי במצבי.ציינת, שאני יכולה להתחיל מקטן - לבנות מערכת יחסים שמבוססת על חברות בלבד, בלי לחץ ובקצב איטי שמתאים את עצמו אליו.הבעיה היא, שלמרות שכן יצא לנו לדבר פעם אחת בעקבות פנייה שלי אליו והייתה לנו שיחה חברית ומאוד נעימה, איכשהו הצלחתי להרוס את זה ושוב להציג את הנושא של "יחסינו לאן", ושוב עלה עניין הזמן, ושוב עלה עניין "את לא באמת תביני את המקום שלי אם לא תנסי קודם לקבל את המצב כמו שהוא, אני צריך מעט טוב בשביל עצמי כרגע". לצד זה ציין שבאמת נהנה לשוחח איתי. ושהוא חשב על לדבר איתי בתקופה הזו, לשאול לשלומי אבל חשש שזה יעציב או יפגע בי. הרושם הוא שלדבר באופן חברי ויום יומי זה לא באמת אופציה, אני לא באמת יודעת איך לגשת ואיך לבנות לאט שוב את החברות ואז לראות אם יש פתח שוב להזדמנות. אמרתי לו שאני מתנחמת מזה שטוב לו כרגע אבל הוא מאוד הסתייג מזה וכואב לו מהדברים האלה, שכן "לא טוב לו כמו שאני חושבת, ועדיף היה והייתי שומרת לעצמי את המחשבה הזו". בסוף השיחה נסגרה בכך ששאלתי אם אני אוכל לפנות אליו, והוא אמר שתמיד. אז כן יש פתח לחברות וכן יש פתח לשיחה, אבל איך ניגשים ובאיזו תדירות? ומה יציק ומה יפריע לו? אני מבולבלת. לא הכל צריך להיות מאוד מסודר ומאורגן כל הזמן, דברים זורמים ומשתנים, אבל אני לא רוצה לפגוע בו בכך שאני פונה אליו. גם אם הוא נהנה לדבר איתי.

שירה יקרה,
את כותבת שבעצם קיבלת את המסר העיקרי, והתכוונת, ולא הצלחת. ואת נשמעת קצת מיואשת מזה. אם את חושבת שזה הכיוון הנכון, אני מציע לך פשוט לא להתייאש. כי כשזה קשה, וזה באמת קשה ואני יכול להבין בדיוק למה, אז זה קשה. את לא חייבת להצליח תמיד, כי בהתחלה, כשקשה, אי אפשר להצליח תמיד. אבל את כן יכולה להסתכל על זה, לומר לעצמך: נכון, לא הצלחתי עכשיו, אבל אני עדיין מצליחה טוב יותר מאשר קודם, ובפעם הבאה אצליח עוד יותר טוב, כי אני לומדת.המשיכי עם זה. בעיקר כשטוב גם לו לדבר איתך. ונסי להמשיך עם הקו הזה. הוא לומד מזה שאת פחות ופחות לוחצת, וכשאת נוחה ומתאימה לו יותר, כמגמה, לא כעניין נקודתי, הוא לומד שאת משתנה, וזה מה שייתן לזה סיכוי.