קשיים בזוגיות: טיפים ופתרונות

ד"ר חסון שלום,
אולי הסיפור שלי שכיח, אולי הוא קצת יותר מורכב,אבל מהשבטוח הוא מחבל בקשר הזוגי שלי עם בת הזוג.אנסה לקצר ולהציג את הפרטים החשובים:אנ בן 29 וחברה של 23, אנחנו יוצאים שנה ביחד כאשר מחצית השנהאנחנו גרים ביחד.בחצי הראשון של השנה גרנו אצל בית הוריי (מה שהסתבר כטעות).חברתי שונאת את המשפחה שלי ומעבירה ביקורת נוקבת עליהם:היא לא אוהבת את ההתנהגות שלהם , לא אוהבת לבוא לשם לביקורים.בעיקר יצויין שהיא שונאת את אמא שלי, טוענת שהיא אדם רע... עוקצנית וכו' וכו'.חשוב לי לציין כי ההורים שלי עושים הכל כדי שתרגיש בנוח ואפילו מבליגים שהיא ממעטת לבוא, באמת ,למרות שאני לא אובייקטיבי אציין שהם לא עושים כל רע רק להפך.לי חשוב מאוד המשפחתיות, הארוחות של ימי שישי, ובכלל האחווה המשפחתית ובכדי שלא יוצג שאני רק רוצה להיות שם, אני פייר ואומר לה שניסע אחת לשבועיים לבית אמה בדרום, כלומר נעשה שבוע שבוע.מבחינתי המשפחה הם ערך עליון ואני נהנה בחברתם וגם בחברת משפחתה.אני לא מחייב אותה לבוא איתי למשפחה שלי כשאני קופץ לשם מידי פעם באמצע שבוע, אבל חשוב לי שלפחות אחת לשבועיים היא תכבד אותי ואת המשפחה שלי.אנחנו אוהבים מאוד אחד את השני, אבל הנושא המשפחתי מהווה עול על הקשר.מבחינתה אני עדיין לא השתחחררתי מההורים, והיא טוענת שצריך לראות אותם אחת ל.....חודש, חודשיים.קשה לי להבליג, אנחנו רבים המון בעיקר בנושא המשפחה.......מה אפשר לעשות, אני אובד עצות, לא רוצה לאבד אותה,אבל מצד שני אני לא רוצה להיות במצבשאני צריך לבחור בינהם לבינה.אני בעד לאחד כוחות, לשלב את שניהם, תוך דגש שבשאר ימי הבוע והחיים אני איתה.כיצד מסבירים למישהו עקשן, ואנטי......ואולי אני טועה בכלל, וצריך לנתק קשר מהמשפחה......האם ייעוץ זוגי יכול לעזור במקרה כזה?

שלום
לך ד"ר חסוןלפני שתגיב , אני מצרפת את הצד שלי בעיניין , בטווח של יממה אחת מאותו מכתב שחברי רשם לך וזאת מבלי שירגיש בדבר:הדברים לא באמת כאלה גרנדיוזים כפי שכתב.יש לי בעיה אחת בכל הסיפור וזאת לא כל המשפחה שלו אלא אך ורק אמו!היא אישה שקשה לפספס את הרוע שבה , אישה שדוחפת את האף שלה לכל מקום וצריכה להיות מעורה בכל דבר ואוי ואבוי אם פיספסה משהו ולא הייתה במרכז העינייניםנורא קשה לי עם זה. למה להתערבב יותר מדי? למה להתקשר כל הזמן ולדרוש את מקום המצאם של ילדיה בכל זמן נתון ביממה???יש לו אחות גדולה , בת 30 שעדיין גרה אצל אמה ומתנהגת כמו ילדה בת 16!אני מרגישה שהחבר שלי עדיין תחת חסותה ומפחד להמרות את פיה אחרת היא עושה לו מצפון ומדברת על הנושא כל הזמן , כנ"ל לגביי האח הקטן בן ה-25 שנשויאני חושבת שקשה לה להרפות מילדיה ולתת להם את העצמאות הדרושה וזה מתבטא בכך שהוא עזב את קן ההורים רק לפני חצי שנה בהיותו בן 28 וחציעד אותה חצי שנה , בזמן שגרתי יחד איתו אצלם , ראיתי את כל הרפש שעולה מהמשפחה . פתאום אתה קולט את הצביעות ואת הפרצופים האמיתיים של האנשים שבהתחלה חייכו ועשו רושם טוב.ואני מדברת רק על האמא.אני חייבת לקבל תשובה מאיש מקצוע לפני שנתחיל בייעוץ הזוגי : האם אני חייבת לנשום את המשפחה שלו כל הזמן?הרי זה לא רק אחת בשבועיים, היא לפעמים מתקשרת אליו ושואלת אם אפשר לקפוץ אלינו ומקבלת הרבה ניפנופים כי אני מחליטה שלא מתאים לי...היא תמיד תנסה בכל מיני דרכים לקרב את האחים, בניה אליהפתאום היא מזמינה את כל האחים,גם הנשוי להצגה על חשבונה , ופתאום צצה איזו ארוחה משפחתית או חג שמחייב את כולנו להיות במחיצתהכאילו אי אפשר להתנתק ממנה , כל הזמן תחת עינייה הפקוחות....ד"ר חסון , איך כדאי לנהוג במצב כזה? מה רצוי לומר ואיך להתנהג ? אני כבר מיואשת לגמרייש לציין שבנה , חבר שלי , לא אסרטיבי . לא יכול לומר לה משהו מנוגד ממנה.אודה על הייעוץ מראששקד

דובי ושקד יקר
ים,תודה על פנייתכם המשותפת. מאד לא ברור לי, שקד, איך את כותבת מכתב תגובה למכתב שלו, ו"מבלי שהוא ירגיש בדבר"... אני מניח שאת מתכוונת לכך שהוא לא מרגיש כשאת כותבת, אבל ברור לך הרי שהוא יידע על כך, ועכשיו בודאי כבר יודע.התחושה שלי לגבי שני המכתבים שלכם היא שיש בעיה ביחסים שביניכם. אתה, דובי, כתבת על שקד: "כיצד מסבירים למישהו עקשן, ואנטי...", ואילו את, שקד, כתבת על דובי:"עדיין תחת חסותה ומפחד להמרות את פיה", ו"לא אסרטיבי. לא יכול לומר לה משהו מנוגד ממנה".התחושה היא שאתה, דובי, קצת נאטמת כלפי שקד, ושאת, שקד, לא מעריכה מספיק את בן הזוג שלך, וביקורתית מאד לא רק כלפי אמו, אלא גם כלפי דובי. זה לא יכול למצוא חן בעיניו, כי את שופטת עמדה, ערכים ואופי שהם חלק ממנו, ולכן הוא מרגיש, כך אני מניח, שאת לא מעריכה אותו.את צריכה להבין שהביטויים שאת משתמשת כלפי אמו וכלפי המשפחה שלו הם חריפים מאד. את מדברת על "הרפש שעולה מהמשפחה". על "הצביעות והפרצופים האמיתיים שבהתחלה חייכו ועשו רושם טוב". את כותבת ברבים, ואת כותבת על המשפחה, למרות שאת כותבת מיד אחר-כך "ואני מדברת רק על האמא". אופן ההתבטאות הזה יוצר בי את הרושם שיש לך נטייה להקצנה, כי לנוכח התוספת ("רק האמא"), ואם את באמת מתכוונת לה, אזי הביטויים המכלילים שלך מוקצנים באופן ברור. אני מניח שזה מגיע מתסכול, ומהצורך האמיתי שלך להצדיק את עוצמת הרגשות השליליים שלך כלפי אמו, ואני לא בטוח שאת כועסת על אמו כמו שאת כועסת על דובי, ועל כך שאת לא מצליחה להגיע לשליטה בו כפי שהיית רוצה. את כותבת גם שהיא "אשה שקשה לפספס את הרוע שבה". אבל כל מה שכתבת מדבר על נסיון אמנם לשמור את המשפחה שלה קרוב לחזה, אבל שום דבר ממה שכתבת אינו מצביע על "רוע". להפך, היא מחזיקה את המשפחה, לפי תאורך, תוך יצירת תלות אולי, אבל בדרך של נתינה. זה כשלעצמו אולי אינו בריא, והיא אולי באמת לא יודעת לשחרר את הילדים שלה ולאפשר להם עצמאות, אבל המרחק בין זה לבין "רוע" הוא גדול מאד.אני מתרשם מכך שיש לכם הרבה על מה לדבר. העובדה, שקד, שכתבת את הדברים כפי שכתבת, וברור לי שמתוך כעס גדול ותסכול, אבל כאשר את יודעת שגם דובי יקרא אותם, ולא מפריע לך לפגוע בו בניסוחים שלך, ולא מפריע לך לירות בכל כלי הנשק המילוליים שלך מבלי לחשוב על כך שאחר-כך שניכם תצטרכו לחיות איתם, מצביעה על כך שיש לך דרך ארוכה ללמוד מהי זוגיות שאינה פוגעת.ואת כל זה כתבתי עדיין מבלי להתייחס לעניין עצמו. זוגיות טובה צריכה להיות הדבר המרכזי בחייו של זוג, והתא החשוב ביותר. קשר עם משפחות האם/אב חשוב, בעיקר כאשר הוא תומך וחיובי, אבל חשוב פחות מהקשר הזוגי. אלא שבכך אני מתייחס לקשר זוגי אמיץ ובריא. שקד מתוסכלת, בצדק או שלא, קשה לי להעריך, מכך שהיא מרגישה שאתה, דובי, לא רואה את הזוגיות כדבר החשוב ביותר, ואתה חוטא אולי בכך שאתה, בשלב מסויים לפחות, ויתרת על להבין אותה, והתחלת להתווכח איתה. זה אולי מצביע על אסרטיביות שלך, אבל לא בכיוון שאליו התכוונה שקד.כדאי שתעבדו על היחסים שביניכם, ועל היכולות והנכונות שלכם לקבל חולשות וצרכים זה של זה, עוד לפני שתטפלו בקשרים שלכם עם בני משפחה אחרים.

אורן יקיריאתה כל כך מקצועי וכל כך דיברתי לליבי והארת לי את הדרך.אין לי מילים פשוט!אומנם זה לא ממש כל הסיפור וכל הדוגמאות שהיו ,ובהחלט הכל יצא לי מתוך תסכול וכעס על כך שהוא כביכול מעדיף אותם על פניי אבל יודע משהו? בעקבות המכתב האיכפתי שלך אלינו , זוג אלמוניים, החלטתי לנסות ולהשתפר וכן לנסות ולחבב את אמא שלו עם כל המגרעות שלה כי כשחושבים על זה , היא בסופו של דבר אמא שלו ...איך יכולתי לדבר ככה מבלי שהוא ייפגע?בשעת כעס אני "לא רואה ממטר" ולא איכפת לי לדבר ככה בלי חשבוןכי כל המטרה שלי הייתה לפגוע בו....למרות שיש גבול לכל תעלול....עד לאמא שאותה כנראה לא אוכל לשנות....מצד שני ,כשאני חושבת על החלק שלי בכל המערכת הזאת (שאגב, היא הראשונה הרצינית שלי עם גבר שאפשר לקרוא לו "חבר"), אני אהפוך לפודל? לאישה השקטה שלא מתווכחת על עמדותייה ורצונותייה?לא רוצה להיות אישה בלי דעה ועמדה בחיים הזוגייםמה עליי לעשות כדי שלא נתווכח על כל דבר, כי עושה רושם ששנינו עם כוחות , אנחנו רבים על מי יותר חזק ומי יגיד את המילה האחרונה...ומי צודק כמובן......אשמח אם תחזור אליי בתשובה מצויינת נוספת כהרגלך...תודה מראששקד

שקד יקרה,
אני מודה שהתלבטתי אחר-כך בעניין המכתב אליך, וחשבתי שמכיוון ששניכם קוראים אותו, אולי לא הייתי צריך כל כך גלוי. חשבתי שאולי הייתי צריך להפנות את שניכם ליעוץ זוגי מבלי להסביר יותר, כי כתבתי דברים שאני מעדיף, בדרך כלל, לומר לכל אחד מבני הזוג בנפרד. לא הייתי בטוח איך תתמודדי עם זה. עכשיו אני רואה שהאינטואיציה הראשונה שלי היתה נכונה, ושקיבלת את הדברים באופן הנכון, ואני שמח על כך.ראשית, את לא צריכה בהכרח ללכת לקיצוניות המנוגדת, שפועלת כנגד התחושות שלך. את לא צריכהלחבבאת אמא שלו. זה אולי יגיע עם הזמן, ויקרה או שלא יקרה. אבל רצוי שתכבדיאותה למרות מגרעותיה, ושתדעי שלפעמים את הפער שבין הצרכים שלה לשלך, אפשר לסגור על-ידי ויתור נדיב.ובדיוק זו גם התשובה לגבי מה שכתבת בהמשך, לגבי היחסים שלך עם דובי. את כותבת שעושה רושם ששניכם "עם כוחות" וצריכים להראות זה לזו"מי יותר חזק". ההערכה שלי היא הפוכה. שניכם חוששים להיראות חלשים, ומשם מגיעים מאבקי הכוח. היכולת להיות נדיב ולוותר, מגיעה דווקא ממקור של כוח ובטחון. אבל לפעמים, למי שלא רגיל, זהו תהליך שצריך ללמוד, ולקבל את התחושה של הכוח המגיעה מכך, תוך כדי עשייה.מה שאני עושה עכשיו איתך, הוא להצביע על תובנות חדשות ודרך חדשה להסתכל על יחסים. אם הצלחתי לשכנע, זה אומר שהצלחתי לעשות נכון את הרבע הראשון של העבודה אתכם (לפחות בהבט הזה, ויכול להיות שיש עוד). אבל זה לא אומר שיהיה קל ליישם. מה שיש לעשות בתהליך של יעוץ זוגי מסודר, הוא להמשיך ולהטמיע את השינוי הזה ביחסים, להקל עליכם שלא להתייאש כאשר יש נפילות מדי פעם (ותמיד תהיינה), לחזק אתכם, לסייע לכם להתמודד עם כעסים, ולעזור לכם להפנים, לראות ולהאמין שהדברים אכן עובדים.

תענוג לקרוא את תשובותייך.אני ובן זוגי מעוניינים ליצור איתך קשר ולהתחיל בטיפול.כל שעלינו לעשות זה להתקשר אלייך ולהשאיר פרטים במשיבון?הבנתי שה"קליניקה" שלך נמצאת בצפון ת"א , בכיכר המדינה.....שנינו עובדים בצפון ת"א , קרוב לאיזור , כך שזה יתרון ראשוןאני כל כך מודה לך על הכלשקד

שקד יקרה,
תודה על התגובות החיוביות. זה צעד מאד חשוב.והתשובה היא כן: לטלפן, ואם אין תשובה, להשאיר הודעה עם מספר טלפון.