קשיים בזוגיות וטיפול נפשי

אני כבר רשמתי לך בעבר על התחלת טיפול זוגי על בעל שיותר מידי אדיש ולא איכפת לו כלום. במשך הפגישות המטפלת המליצה לי ללכת לרופא משפחה בכדי לדבר איתה ולקבל מרשם לכדורי הרגעה. אמנם קיבלתי את המרשם אבל משום מה אני לא מסוגלת ללכת ולקחת אותם. עצם העובדה שאני הגעתי לכזה מצב מפחידה אותי מאד בחלומות הכי גרועים שלי לא חלמתי שאני אגיע למצב שבו אזדקק לכדורי הרגעה. יש לציין שאני במצב של עצבים נוראיים שכל דבר מהקטן ביותר ועד הגדול ביותר מוציאים אותי מהדעת. כפי שסיפרתי לך בעבר אני נשואה לבעל שיש לו תלות גדולה לאמא שלו ו-2 ילדים עם בעיות אחת עם הפרעות קשב וריכוז והתפרצויות זעם והשני עם דימוי עצמי נמוך ותסתונת טוראט קלה עם 'תיקים' בעיניים. לכן עצם העובדה שגם אני צריכה טיפול של בריאות הנפש מרתיעה אותי קצת.אני פוחדת מהמצב של תלות בכדורים לכל החיים. ומי יכול להבטיח לי שכשאני אסיים עם הכדורים הכל יהיה רגוע ואני לא אצטרך אותם שוב. אני גם רוצה לציין שבעבר ניסיתי להתאבד עם כדורים ובשניה האחרונה לא לקחתי, לכן יש לי גם בנושא הזה פחד ללקיחת הכדורים.אני גם לא מסוגלת לספר את כל זה למטפלת. אני נסגרת רק בנושא הזה. קשה לי לדבר על זה בקול רם. לכן העזתי לרשום לך את זה בכתב.אני אודה לך עפ תוכל להמליץ לי מה לעשות כי אני מאד עצבנית. תודה מראש.

עוד כמה מילים: אני מנסה לתפקד בכדי לטפל גם בבעיות של הילדים עם זה בבית הספר ועם זה בבית והכל אני בעצמי עם כל העצבים שחבויים בפנים. לפעמים אני נשברת ובוכה( שזה קורא הרבה) ולפעמים אני מצליחה להתגבר.כל הזמן אני צריכה לריב עם כולם עם הילד הגדול על חוסר בהכנת שיעוים ולימוד בבית מהרצון שלו. על הילדה כל הזמן היא נמצאת עם ה"לא רוצה, לא בא לי" וזה מרתיח אותי ועל בעלי שהוא פשוט לא איכפת לו שאני עושה הכל לבד. ולא טורח להציע את עצמו לעזרה.אני משתגעת מעצבים.

צביה יקרה,
אני לא רופא, ולא יכול להמליץ לך על כדורים כאלה או אחרים, אבל אם תרשי לי בכל זאת אבחנה כלשהי:את נשואה ואם, עם קשיים בזוגיות שמצריכים הליך של יעוץ זוגי, לבן זוגך יש תלות גדולה באמא שלו, לילדים שלך יש קשיים, האחת עם הפרעות קשב והתפרצויות זעם והשני עם דימוי עצמי נמוך, תסמונת טוראט קלה וטיקים בעיניים, שילוב שהיה מוציא מן הדעת כל אדם נורמלי. אז מה הפלא שאת זקוקה לכדורי הרגעה?ישנם מצבים שבהם אף אדם לא יכול להחזיק מעמד, ולכן בדיוק מטפלים בסימפטומים. לו היית עובדת קשה ומגיעה לתשישות גופנית, וכתוצאה מכך חולה בשפעת, למשל, והיה לך חום גבוה, האם לא היית לוקחת כדורים? ההבדל היחיד הוא שבעינייך, גלולות להרגעה יש בהן סמל לאי שפיות. אבל זו בכלל לא הנקודה - את תשושה נפשית במקום שבו כל אדם נורמלי היה מגיע לתשישות נפשית. טפלי בעצמך, למען עצמך ולמען ילדייך. האם עדיף שישארו ללא אמא? - הגיע הזמן שתעשי סדר בסדרי העדיפות שלך. וחשוב מאד להמשיך בטיפול נפשי/זוגי.

ד'ר אורן היקר
תשובתך ריגשה אותי מאד. אני באמת מנסה לטפל בעצמי עובדה שהלכתי לטיפול זוגי למרות שהיה לי קשה. והלכתי לרופאה כדי לקבל מרשם, למרות שהיה לי קשה ואני אקח את הכדורים למרות שקשה לי. אבל בטיפול זוגי צריך ששניינו נעשה הקרבות בכדי שהכל יצליח, נכון? אבל בנתיים אני זאת שעושה את כל ההקרבות ובן זוגי יושב בצד ממשיך בשלו ומחכה שהכל יסתדר. שום דבר מעצמו הוא לא נותן או מקריב.דבר זה גם גורם לי להתייאש מהר כי אני מרגישה שאני עושה הכל ורק לי זה חשוב.

אני גם מפחדת שכדורים אלה שיהיו בקירבתי יגרמו לי שוב לחשוב על התאבדות.

צביה יקרה,
אתם בטיפול זוגי, ואיני יודע באיזה שלב אתם בו, ומה קורה בתהליכים הללו, אם כי ברור לי שאת מרגישה שדבר אינו קורה פרט לויתורים שלך. אני מציע שתבקשי מהמטפלת הזוגית שלך פגישה בנפרד, שבה תביעי את התסכול שלך, ותבקשי לדעת איך היא רואה את המשך התהליך, ואם היא חושבת שבן זוגך יוכל לתרום יותר לזוגיות שלך,ובעיקר, להסביר שאת לא עומדת בעומס, ומה עושים?וכדורים מסוג זה, צביה, לא יביאו אותך להתאבדות. אם את חולה וזקוקה לאקמול, לא תבקשי הרי להמנע מלקחת אקמול, שמא עצם ההרגל של לקיחת הכדורים יגרום לך להתאבד. מה שיגרום לך לחשוב על זה, זה הלחץ שלך, לא דבר אחר. אם הכדורים יסייעו לך להוריד את הלחץ, זה יהיה רק לטובה. אבל עקבי אחרי התחושות שלך, וראי אם הכדורים אכן ממלאים את תפקידם.