קונפליקט זוגי: אהבה, יציבות ושאיפות

היי,אנחנו אחרי צבא בני 23 ,24יחד ארבע שנים, הכרנו בצבא והכל היה נהדר וטוב ידעתי שהוא יהיה בעלי,אחרי השחרור מהצבא אני המשכתי ללמוד ולעבוד והוא פחות, הוא מחפש את עצמוולי זה ממש מוריד, פתאום לראות את בן הזוג שהיה עסוק ואטרקטיבי לא עושה כמעט שום דבר וטוב לו.רציתי שנעבור לגור יחד והוא רוצה שנעבור להורים שלו,(היום כל אחד מאיתנו גר בבית של ההורים.כמובן שאני לא מעוניינת לעבור להורים שלו, רוצה שנתחיל בחיים משלנו.ממש אבל ממש יורד לי ממנולמרות שאני אוהבת אותו והוא אותיהאם יש סיכוי למע' היחסים הזו?אני כבר יודעת שלא באים עם ביקורת ועם דרישות ושעלי לשנות את הגישה שליאבל האם זה אומר משהו על האדם שהוא?אשמח לתשובה

טליה יקרה,
קל להבין את המערבולת שבתוכך. כי יש בנו מגמות מעורבות. הראשונה שבהן היא המוסכמה שהאהבה תנצח. זו מוסכמה חשובה, והיא מסייעת לאהבה לנצח כאשר קשה, לצלוח תקלות ומכשולים, ולשמור על הקשר הזוגי שלנו לאורך שנים – ביולוגית, כי זה מאפשר לנו לגדל ילדים ביחד בסביבה יציבה.מצד שני – אנחנו מחפשים בני זוג שתהיה בהם איכות שתוכל לשמור גם על הגחלת והרגש שלנו, אבל גם שיוכלו לשמור לנו על היציבות הזו, מבחינת הביטחון האישי ומבחינת הביטחון הכלכלי.ואת מוצאת את עצמך, עדיין די בתחילת הדרך, בקונפליקט הזה שבין המגמה הראשונה לשניה. לא ציפית שהצורך האישי והזוגי השני שלך יהיה בקונפליקט עם הראשון, אבל זה קרה. אז כן, זה מוריד מהתחושה הכוללת. אם הוא יישאר עם העדר האמביציה שלו וללא אנרגיות ואסרטיביות ויצירה ועשייה, אז ממילא יהיה לכם קשה מאד להחזיק מעמד לאורך שנים, כי את תתלונני והוא יתגונן ובמתח הזה יש סיכוי טוב שהמרחק ביניכם יגדל, וכך גם הכעסים וחוסר האמון, והאהבה דועכת. ואני חושב שאת עכשיו שואלת את עצמך בעיקר – כמה זמן לתת לו? היכן האיש שסמכת עליו שיילך איתך ליצירה, עשייה ועצמאות?אבל כאן אני תוהה אם אני שומע ממך את כל התמונה. אתם עדיין צעירים במושגים הנוכחיים של זוגיות והקמת משפחה. גם אם אתם עובדים, בתנאים הכלכליים של היום, אתם כנראה עדיין ללא התמחות מקצועית. האם הוא יש לו אמביציות והוא מחפש את הרגע הנכון, או שהוא כבר התייאש? האם הוא פשוט מפוכח כלכלית, ואומר לעצמו שאם עכשיו נלך לגור ביחד, ההוצאות תהיינה כאלו שיפריעו לי להתפתח מקצועית למקום שאליו אני רוצה להגיע, שהוא בסוף הדרך הרבה יותר טוב, אולי גם כלכלית אבל לגמרי מבחינת הסיפוק האישי שלי, אם אתפנה למצוא את הדרך שלי או להתמקצע בה?ועד כמה את רוצה את מה שאת רוצה כבר עכשיו, שזה אולי כבר עצמאות והקמת משפחה, והצורך שלך כרגע מנוגד לצורך שלו?לי הנתונים האלה לא קיימים. לא ניסית להצדיק אותו, ולהסביר מה המניעים שלו. כתבת שהוא לא עושה שום דבר, אבל אפילו לא כתבת אם הוא מעדיף את זה, או רק מחכה להתחיל את השלב הבא שלו. בין אם הוא מחכה קצת יותר מדי, או מחכה להזדמנות שבעיניו תכף תגיע. מה את חושבת? האם יש לה סיכוי להגיע, או שהוא שוגה באשליות? מה את חושבת? האם הוא בכלל רוצה, או שרוצה בעיקר שיהיו לו הורים ואשה שמפרנסים אותו, והוא פשוט "ינוח", או פשוט "יחשוב על מה שהיה רוצה לעשות" מבלי באמת לרצות לעשות?ואם הוא באמת לא רוצה, אלא מחפש חיים נוחים ושקטים ופרזיטיים, למה הוא השתנה? כי הרי קודם הוא לא היה כזה.