קונפליקט בקשר: חודש אינו מספיק

בת 23 (התכתבנו כאן לפני כמה ימים) הוא בן 29. אני חברה ראשונה שלו והוא שלי, ואנחנו ביחד חודש וחצי.יש ביננו אהבה וכיף לנו ביחד,ולא יכולים לחשוב שיום אחד אולי נפרד.הבעיה היא שהוא כל הזמן מעלה בפניי את העניין שהוא כבר בן 29, ואף על פי שהוא מת לחיות איתי את הרגע, הוא כבר בגיל שהוא רוצה מישהי רצינית.אין טעם מבחינתו להיות בזוגיות שנתיים למשל, רק בשביל חברות\זוגיות בלבד. הוא רוצה כבר להשקיע בקשר שיהיה לו לטווח הארוך, כי אחרת זה "בזבוז זמן" מובן שזה לא, כי כיף לנו, אבל בסופו של דבר הוא לא יודע אם הקשר שלנו יתמסד לחתונה וילדים וזה מלחיץ אותו.בתור בחורה בת 23, שהוא החבר הראשון שלי, ועם כל ה"בשלות" שלי ומה שאני מרגישה בעניין, אני חושבת שאני יכולה להתחתן\ לעשות ילדים גם בעוד 6 שנים, דבר שמבחינתו ממש לא בא בחשבון.אנחנו "שונאים" לדבר על זה, כי זה רק מכניס לחץ לקשר שלנו, אבל זה פשוט צף ועולה כל פעם מחדש ואנחנו לא יודעים איך להתמודד מזה.הוא אומר לי "אני מפחד לקום בוקר אחד, ולהבין שזהו. זה מה שאני רוצה, אני רוצה להיות עם האשה של חיי", והוא מוסיף גם שזה יכול לקרות בעוד חודשיים, או כמה חודשים.אני אומרת שאין לדעת מה יהיה, ואולי זה כן פתאום יסתדר לי, אבל ברור לי שאני אשמח למשוך את זה כמה שיותר, ולגור איתו שנתיים שלוש לפני שאנחנו מתקדמים, והוא כבר בגיל שאין זמן לבדוק את זה כמה שנים... אפשר אולי לבדוק חודשיים... וגם זה, רק במקרה שאני רצינית... מבחינתו לא "אפקטיבי" שנגור ביחד אם אנחנו לא מחליטים שזה רציני.אנחנו חווים דבר נפלא ביחד. הלוואי שיכולתי להיות פשוט חברה שלו שלוש ארבע שנים עד\במידה שנתחתן\ נעשה ילדים.אין ספק שבמצב שאני היום, לא רק שזה לא נמצא בראש מעייני, זה רחוק ממני מאוד. במיוחד שאני מאוד צעירה, הוא חבר ראשון שלי, אנחנו מכירים מאוד מעט וכבר מדברים על זה, ואני הולכת בקצב שלי ואם חיכיתי לזוגיות ראשונה עד גיל 23, לא אפחד גם להתחתן לראשונה בגיל 30, כי אני הולכת לפי הבשלות הפנימית שלי.מה עושים? יש לנו זוגיות מושלמת, אבל העניין הזה תקוע ביננו, מסתכל בנו מרחוק ומעיק.

רק אוסיף שכשאנחנו מדברים על זה יש טון של צער וכאב ועצב, שמא יום אחד נאלץ לקטוע את האהבה ביננו, כי הוא ירצה לחפש אשה להתחתן איתה.זה עושה לנו ממש עצוב, וכרגע אנחנו כמעט יודעים שלא נצליח למצוא את הדבר הזה שיש ביננו עם אף אחד אחר.אם הוא עדיין יאהב אותי, והגיל שלו זה הקש שישבור את גב הגמל, לא הוא ולא אני נוכל להתמודד עם זה.אנחנו כבר מריצים סרטים בראש שאולי יום אחד נפרד, אני אחפש גבר אחר והוא אישה אחרת, ואחרי זמן מה פשוט נתחרפן מזה, כי גם אם נחווה זוגיות אחרת, זה אף פעם לא יהיה כמו מה שיש ביננו וברור לנו שמה שיש ביננו זה דבר מאוד מיוחד ונדיר.אני לא מצליחה לומר לו שהדבר המיוחד הזה, שווה. זה שווה לחכות, אפילו שנים, כי זה כל כך מדהים, וזה מספק לנו הרבה אושר וחיוכים וטעם לחיים.ואני אומרת לו שלגבר זה אולי קצת פחות קריטי כי אין שעון ביולוגי... אבל הגיל שלו מלחיץ אותו.אני מבינה אותו. אולי נהיה ביחד 3 שנים ואז נפרד כי לא נסתדר או שהאהבה תגמר ואז הוא יחשוב לעצמו "ואו, עכשיו אני כבר בן 32, ועכשיו אני צריך להתחיל לחפש מחדש מישהי... " וככל שעולה הגיל ככה קשה יותר למצוא.מבינה אותו כל כך, וכל כך לא יודעת איך לעזור ואיך למצוא תרופה לכאב שלנו שאנחנו פשוט כמעט בוכים שאנחנו מדברים על זה.

בר יקרה,
לא סתם כתבתי לך שהקשר שלכם עדיין אינו בשל, למרות תחושתייך ולמרות המודעות הרבה שלך. חודש אינו מספיק כדי להכיר אדם, ואינו מספיק כדי להכיר את רגשותייך באשר למורכבויות שעדיין אינך מכירה.והנה, הגעתם לקונפליקט משמעותי באשר לנושא משמעותי, וכבר את מבטלת את צרכיו כלא חשובים. הוא בן 29, ואולי כבר זמן רב חושב על הקמת משפחה. אולי כבר זמן רב חושב על כך שהוא רוצה להיות אבא צעיר, אולי כמו זה שהיה לו, ואולי כמו זה שלא היה לו. ואת מבטלת את זה בהנף קולמוס, כי הוא גבר, ולכאורה השעון הביולוגי שלו לא מתקתק כל כך מהר. זה עניין אינדיבידואלי. זה לא רק עניין של גברים ונשים.ועכשיו, הוא רוצה משהו אחד, את רוצה משהו אחר, את גם רוצה שהוא יוותר בשל האהבה, ורוצה שהוא יחכה 7 שנים כדי שהכל יתקדם בקצב שלך, או שלוש-ארבע, לפחות, למען האהבה. ומה עם הקצב שלו, למען אותה אהבה? למה שהוא יוותר למען האהבה ולא את? ואולי שנה, או שנתיים, כדי להגיע לפשרה למען שניכם?הגעתם לאי הסכמה מהותית, וכאן נמדד הקשר, כי כרגע גיליתם חוסר התאמה. אין זוגיות "מושלמת", יש זוגיות יותר כיפית, או יותר שלמה, או פחות שלמה או יותר בלתי נסבלת, או יותר או פחות כל מיני דברים. והשאלה היא איך תתמודדו עם חוסר השלמות שגיליתם. במשך הזמן תגלו עוד חוסר התאמות, אחרי הכל, אתם באמת מכירים רק קצת יותר מחודש. ושוב תצטרכו להתמודד עם זה. ומה שאת מודדת יהיה לא האהבה, אלא היכולת שלך, וגם שלו, להתמודד עם אכזבות ועם העובדה שדברים לא יתנהלו תמיד כפי שאת רוצה.

זו הקדמה של המאוחר.הוא עדיין לא רוצה חתונה וילדים, אבל הוא אומר שאולי יום אחד בקרוב זה כן יקרה.אתה ממליץ כן לדון על זה בשלב הזה? כיוון שזה עדיין לא רלוונטי לו. אנחנו מפחדים מהמכה, אבל היא עדיין לא הגיעה, הוא עצמו לא בשל לזה, והוא עצמו חווה זוגיות לראשונה בגיל 29.מה זה לדעתך "התאמה" בין בני זוג? עם האישה לא בשלה להביא ילדים ולתהתחתן היא לא מתאימה לגבר שלה? אז אני לא מתאימה לא זוגיות? לא מגיע לי לאהוב וישאהבו אותי? בגלל זה אנחנו לא מתאימים..? איך יכול להיות כי הרי אנחנו מתאימים בהכל חוץ מהבשלות שלנו להקים משפחה.צר לי מאוד.מאוד הגיוני שאשה בת 23 לא תרצה ילדים וחתונה עם אף גבר בשלב הזה.אני ילדה.אני ילדה בת 23, מאוהבת, אוהבת את הגבר שלה, חווה איתו דברים טובים, אבל אני לא מוכנה לעשות ילד ולהתחייב אליו לכל השנים, במיוחד לא כשהוא מדבר איתי על זה חודש וחצי אחרי שאנחנו ביחד.אף אשה, גם לא מבוגרת ובשלה ממני למחוייבות, לא תוכל אחרי חודש וחצי להתחייב אליו ברמה שהוא רוצה.אני לא מעריכה נשים שמתחתנות ועושות ילדים רק כי הגבר שלהן רוצה, וזה לא בא מתוכן.תגיד לי, אתה יודע מה זה לעשות ילד?? אתה יודע במה זה כרוך??אתה יודע מה זה דורש ממני לאהוב אותו, אבל עדיין להיות בוגרת בשביל לומר לו "אני עדיין לא בשלה לזה..?" וכמה בוגר מצידו לדבר איתי וגם להבין את הצד שלי בעניין....?אתה חושב שזה מה שחשוב? חתונה וילדים? איפה האהבה כאן? כל כך מהר מוותרים עליה?זה לא נכון להכניס את הנושא הזה שאינו רלוונטי גם בעבורו כרגע, לקשר שלנו. זה לא נכון ולא בריא. לא מדובר פה בזוג שגר ביחד ומכיר כבר שנים ונוצר קונפליקט. אינך מבין את המצב כפי שהוא. זוגיות לא נמדדת על הדברים האלה, זה לא נכון לראות את זה ככה. זוגיות זה להבין אחד את השני, לעזור, לתקשר, לחשוב מה טוב לצד השני, להעריך, לפרגן, לדבר בכנות, איפה כל זה ומדוע זה מתגמד לעומת הבשלות שלי למסד את זה?

ומה זה אם לא אהבה...? תגיד לי..משחק? כל דבר שאינו הולך תוך זמן קצר לחתונה ילדים זה לא נחשב אהבה ויחסים? אז מה זה?..?

מה שטוב בתגובותייך אלי שאתה מעורר אצלי בדיוק את החלקיק הזה שגורם לי לצאת כנגד מה שאתה אומר ובעצם להבין בעצמי את המצב כמו שהוא.זה כמו שיגידו לך שאתה ממש מכוער וזה רק יגרום לך להבין כמה שאתה יפה כי תסתכל במראה ופתאום לא תצטרך את האישור של האנשים האחרים.בכל זאת אתה עושה פה עבודה, גם אם היא פסיכולוגיה הפוכה לי. :)

בר יקרה,
אני לא מנהל איתך ויכוח על אהבה, ולא מה מסמל אהבה או איך היא צריכה להתממש. אני חושב שאפילו לא ממש כתבתי את מה שייחסת לי, כך שייתכן מאד שדברי עוררו אצלך ויכוח שהוא לגיטימי וחשוב שאת מנהלת עם עצמך. מה שכן כתבתי לך הוא שיש לך בן זוג שחושב אחרת ממך, ושנראה שקשה לך לקבל את מה שהוא חושב או רוצה. גם תשובותייך כאן עדיין אינן מכירות בערך של הצורך הזה עבורו. כך שיוצא שאת כביכול מתווכחת איתי על מה נכון, במקום להבין שאת חיה עם גבר שמרגיש אחרת ממך. זה מה שניסיתי להסביר לך. אחרי הכל, זכותך לדרוש ממנו לוותר על חלומות ותכנון חיים למען האהבה (למענך, בעצם, בשם האהבה שלו), שווה לזכותו לדרוש ממך לוותר על חלומות ותכנון חיים למען האהבה (למענו, בשם האהבה שלך).העניין הוא שבין השורות, ואולי בתוכן, אני גם רואה שאת מחפשת הצדקות שמפריעות לך להקשיב לו, כמו ציון העובדה שאת בת הזוג הראשונה שלו, מה שנותן לך, לכאורה, לגיטימציה לבטל את חשיבות הצורך שלו להתחתן ולהביא ילדים בקרוב. אלא שהחשיבות של רצונו וצרכיו תלויה אך ורק במידת החשיבות שהוא מייחס להם, מסיבותיו שלו. ולעצם העניין, לי אין בו שום צד. מצידי, אם מתאים לכם להתחתן בגיל ארבעים ולא להביא ילדים לעולם, או לחיות ביחד מבלי להתחתן וכן או לא להביא ילדים, עשו כרצונכם. אני באמת רק רוצה שיהיה לכם טוב, ויהיה לכם טוב אם תעשו את מה שאתם רוצים. אבל מצב כזה שבו אינכם מסכימים על מה שאתם רוצים הוא מצב של חוסר התאמה. הוא יכול להיות זעיר, אם תדעו להתפשר, והוא יכול להיות קריטי, אם לא. ובני זוג שאינם מתאימים, במידה קטנה או במידה גדולה, יכולים לאהוב מאד, אבל לא להתאים. גם כשיש אהבה גדולה, ולפעמים אולי גם בגללה, החיים ביחד יכולים להיות בלתי אפשריים בשל אי התאמה. היכולת לגשר על אי התאמות היא קריטית במקרים כאלה, בין אם חוסר ההתאמה הוא מיני, או משום שאחד מבני הזוג (או שניהם) קשור מאד לאחד ההורים שלוחץ עליו לכיוונים המנוגדים לצרכים של בן/בת הזוג, או צרכים חברתיים שונים, או פערים כלכליים, או פערים חיצוניים שמפריעים, או פערים בהשכלה או בהשכלה הכללית או בתחומי העניין, או קשיים הנובעים מטמפרמנט, או הבדלים בלאום או במשהו אחר שהופך את הסביבה החברתית לצד משפיע. לפעמים, כאשר הפער הוא משמעותי (כלומר, מפריע מאד לאחד מהצדדים או לשניהם), די באחד בלבד מכל אלה כדי להרוס אהבה גדולה. ולכן, הכל תלוי איך תתמודדו עם השוני הזה בציפיות שלכם ובתוכניות החיים שלכם לשנים הקרובות, כי הוא שם. האהבה עוזרת, אבל חשובים לא פחות התקשורת וההקשבה ההדדית גם כשקשה להקשיב, והיכולת לויתורים דו צדדיים.