צ'אטים וזוגיות: הבנת הצרכים השונים

שלום רב,
אני ובעלי נשואים 30 שנים עם ילדים.נישואין טובים ישנה הרבה אהבה בינינו.לאחרונה גיליתי שבעלי נהנה להכנס( כל יום כמה דקות) לאתרי הכרויות בח''ולנהנה מהשיחות מהצ'טים נהנה מהמשחק.הוא אומר לי שזה מה שהוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי ושזה לא על חשבוני.ביקשתי שיפסיק, הוא אמר שהוא יחשוב על זה, זה פרטי שלו ושאני לא אמורה להכנס לפינה הזו שלו, מרגיש שהוא תחת חקירות..אני ממש לא אוהבת את זה, לא יודעת מה נכתב באותם צ'טים רק יכולה לנחש.כן ראיתי מדבקות של לבבות ונשיקות נשלחותלא כיף לי בכללמה דעתך?א

רונית יקרה,
אני יכול להבין למה זה מפריע לך. לומר לך משהו? - אני גם יכול להבין מדוע הוא לא רוצה שתפריעי לו. אלא שבין הצורך שלך לצורך שלו, אין סימטריה. לכן גם, וגם מבלי שאמרת, אני לא חושב שתסכימי ל"פשרה", שבה הוא יעשה את זה רק קצת.ואסביר לך למה אני חושב שאין כאן אפשרות לפשרה. הצורך שלך הוא ביטחון, והתחושה שאת מרגישה כשהוא עם הצ'אטים הללו היא חרדות (מה חסר לו? מה אני לא נותנת לו? לאן עוד זה יילך? איך זה ישפיע על הנישואים בטוח הרחוק?), ואולי גם קינאה, שהיא אחות של החרדה. אני יכול להוסיף עוד רגש, שאולי קיים ואולי לא, והוא השפלה – מעצם הידיעה שהוא מתעניין באחרות.הצורך והרגש שלו הם ריגוש, התרגשות, אולי גם תחרותיות (הישגיות), ואולי גם עוררות מינית. במילים אחרות, כשהוא עושה את זה הוא מונע מרגשות "מהנים", שבמונחים אבולוציוניים מניעים אותנו לקראת עשייה, בעוד שאת מונעת מרגשות שיש בהם פגיעה וסבל, שבמונחים אבולוציוניים, מניעים אותנו לקראת התרחקות ממצבים שגורמים לנו להרגיש אותם.אם תראי התכתבות שלי שתי הודעות למטה, כתבתי תחת הכותרת "להיזהר מנפילות" על הנטייה שלנו לזכור טוב יותר ולהיות מושפעים יותר מנפילות, מאשר מהצלחות. זה אותו הדבר. זה מה שיוצר אצלכם את חוסר האיזון.הרבה יותר קל לעצור רגש מניע כמו ריגוש, מאשר רגש של חרדה. זה לא לגמרי כזה פשוט, כי כשזה בעוצמה גבוהה, גם את זה קשה לעצור, כי יש בזה משהו ממכר. אבל לך קשה, והיית רוצה את ההגנה של בן זוגך, ומגלה שהוא מעדיף על זה את ההנאה שלו, וזה פוגע בך, וגורם לך לחוסר ביטחון. אם רק התחלתם לדבר על זה, ואם הוא לא שקוע מדי בזה, ייתכן שהוא יבין אותך, רק שזה יכול לקחת זמן. אם זה ייקח קצת זמן, שבוע-שבועיים, עם הסברים ושיחות טובות – אז אתם בסדר. כי הוא מתאכזב, ואפשר להבין את זה, אבל הוא גם מכבד אותך ואולי לוקח לו זמן להיפרד מהצעצוע שלו, ובזה נגמר העניין.אם זה יימשך זמן רב, זה עלול לפצוע את הקשר שלכם. כי ככל שתריבו על זה, כך הוא יתחפר יותר בעמדתו – כי זה טבען וטיבן של מריבות קשות, שבני הזוג מתחפרים בעמדתם. בואי נקווה שתצליחו לסיים את זה בנועם, כשיהיה מוכן להקשיב לך, ולהבין למה זה גורם לך לפגיעה ולחוסר ביטחון, ולהנמיך את עוצמת ההתנגדות שלו.אולי אוסיף לזה עוד משהו, שגם הוא קשור לטבע האדם, ודן אריאלי כתב את זה יפה בספרים שלו – על השאלה למה אנחנו מרמים, משקרים, גונבים וכן הלאה. כולנו. קצת. אנחנו, אנשים נורמטיביים, עושים את זה בקלות כאשר המידתיות היא קטנה, ויש לנו תרוץ טוב שמסביר למה מותר לנו לכופף את החוקים – מעט. אולי כי זה מותר לנו כאשר רע לנו, ומגיע לנו משהו טוב, אולי זה מותר כאשר עשו לנו עוול, או כאשר אנחנו לא מקבלים את מה שלדעתנו מגיע לנו, ואולי זה מותר, במקרה של בעלך, כי זה לא בדיוק בגידה כאשר זה מרחוק, ולא הרבה. הוא כנראה מכופף את החוקים, קצת. כדאי שתקחי גם את זה בחשבון בשיחה איתו, כי גם הקצת הזה פוגע בך, וזה לא מה שהוא התכוון לו.