פרידה: מתי החלטה מוצדקת?

היתה לי זוגיות 3.5 שאני בחרתי לסיים מסיבות מסוימות שכיום לא נראות לי משעותיות. הפרידה היתה נורא קשה לשנינו והוא הזהיר אותי שהוא לא יחזור אחורה במידה ואני בוחרת לעשות את הצעד הזה. עברה כמעט שנה, שנה של ייסורים, חוסר בטחון, חוסר הערכה עצמית, לא הצלחתי להתקבל לשום מקום עבודה, ובטח שלא מצאתי זוגיות חדשה כי בקושי הצלחתי לצאת לדייטים (הקורונה לא בדיוק "עזרה" למצב).כיום אני מכה על חטא. גיליתי שהוא התקבל לאיזו חברה גדולה (אנחנו מגיעים מאותו רקע מקצועי) ובחרתי לשלוח לו הודעה מנוסחת יפה לווצאפ וביקשתי אם הוא יכול לתת לי כמה טיפים איך לעבור ראיונות עבודה כי אני רואה שהולך לו טוב (אגב, לפי איך שזה נראה ונשמע מחברים מהפייסבוק שלו- הוא רק פרח ופרח בתקופה הזו עוד ועוד בזמן שאני נבלתי וקרסתי) הוא התכתב איתי ועזר לי להבין איך אני יכולה לצלוח ראיונות. לאחר כמה שעות ביקשתי שנעשה שיחת טלפון והוא נמנע. אחרי שכתבתי לו הודעה שאני מבקשת ממנו לעשות את זה כי זה יעזור לי (שוב, "למטרות מקצועיות" אבל ביננו כמובן שרציתי שזה ישבור קצת את הקרח אחרי כמעט שנה!) הוא השתכנע והתקשר אליי בווצאפ. דיברנו קצת יותר מרבע שעה שבה היו רק דיבורים מקצועיים והוא ממש נמנע מלהכנס לנושאים אישיים ושמר על "דיסטנס" מקסימלי.חשוב לי לציין כמה דברים- הכרתי אותו בתול, חסר ניסיון עם בחורות. הוא היה מאוהב בי בטירוף. ברור לי שהפרידה שלי ממנו שברה אותו אבל אחר כך הבנתי שגם אותי. ואני רוצה לתקן את זה אבל לא יודעת איך. היום נראה שהוא במקום טוב ללא ספק והוא כנראה לא מעוניין בשום צורה שנהיה בקשר כי עובדה שהוא גם לא יצר קשר כל השנה הזו. אבל משהו בי לא נותן לי לשחרר. המון זמן, המון מחשבות, אני לא מצליחה להתקדם בחיים שלי. כמעט לא היה יום בשנה הזו שלא חשבתי עליו. אני מנסה להבין אם זה האגו שלי שפשוט נפגע ורוצה להתאחות ולקבל ממנו כמה מילות חיזוק או שאני באמת רוצה לחזור אליו ולהיות איתו בזוגיות בריאה. אבל אין לי מושג איך לעשות את זה אני לא רוצה להגיע למצב שאני משפילה את עצמי מולו ועוד יותר נפגעת. האם לדעתכם יש דרך לרכך אותו?

ענבר יקרה,
תקני אותי אם אני טועה, אבל נדמה לי שאם המצב היה הפוך – ואת היית מצליחה בקריירה שלך והוא לא, לא היית מסתכלת אחורה.יש בזה אמירה חשובה – והיא שמצב הרוח הכללי שלנו, כבני אדם, משפיע על החרטה והיכולת שלנו לבחון החלטות מן העבר. כלומר, יתכן שבהחלט צדקת בפרידה שלך ממנו, כי דברים לא הסתדרו לך, אלא אם כל מה שהיה על המאזניים היו ההצלחה העתידית שלך ושלו. אם זה מה שהיה, אז אכן קיבלת בדיעבד החלטה שלא מוצדקת לאור הנסיבות. וגם זה – יתכן שבתנאים שהיו אז, בהחלט ההחלטה שלך היתה מוצדקת אפילו אז, כי יתכן שצדקת בכך שהסיכוי שלו להצליח היה נמוך בהרבה משלך. אין ודאות בניבוי העתיד, יש רק הסתברויות.אבל אני לא בטוח שזה היה אז הגורם היחיד. אני מאמין שהיו עוד דברים שלא הסתדרו לך, אלא שכאשר את לא מרגישה מספיק חזקה עם ההצלחה שלך – בעבודה, ואולי גם באהבה, קל לחשוב שעשית טעות.לא סיפרת מה גרם לך לעזוב אותו. יתכן שהסיבות היו נכונות, בין אם כי הוא לא היה מספיק מתאים לך, ובין אם את לא היית מספיק מתאימה לו, ולכן היה לו קשה לספק את מה שרצית ממנו. לא תמיד האהבה מנצחת. לפעמים הצרכים והמציאות חזקים יותר, למרות האהבה. יתכן שלו הייתם מנסים להמשיך להיות ביחד, הייתם מאד אומללים היום. אחרי הכל, היתה לך סיבה להחליט להיפרד.לפי מה שאת כותבת, הוא באמת לא רוצה לחזור להיות ביחד. לפי מה שאת כותבת, אפילו אם תהיי נחמדה אליו, הוא כנראה לא שם. אני יכול להבין עד כמה זה כואב, ועד כמה את מלקה את עצמך על הצרכים שהיו לך אז שגרמו לך לוותר עליו, ושהיום את רואה בהם צרכים שוליים. לא בטוח שהיית רואה זאת כך לו הייתם ממשיכים להיות ביחד. לא בטוח שלא תראי בהם צרכים שוליים, אם הייתם נכנסים לשיגרה של זוגיות מחדש. כל מה שהיה לך יותר באפשרות הזו, זה הפחד מלהישאר לבד. – וככל הנראה זה הדבר שאיתו את צריכה להתמודד. היום את נשמעת די מיואשת מעצמך, ולכן את מחפשת להיתלות במישהו אחר, ואני לא בטוח שזה הדבר הנכון. אני חושב שהדבר הנכון הוא קודם כל לחזור ולעשות את המאמץ שנראה שאת מסוגלת לו, כדי לקבל ביטחון בעצמך. היתר כבר יבוא מאליו. אבל זה מאמץ, וזה לא קל, וזה דורש סבלנות, וקבלת החלטות נכונות ושקולות, וגם.... וגם קצת מזל, כי חלק ממה שקורה, לטוב או לרע, הוא גם עניין מקרי לגמרי, דברים שאת שומעת, רואה, אומרת עושה, ופתאום דברים קורים – ועם אלה את צריכה להתמודד.ואולי כדאי שהוא בכל זאת ילך, איתך או בלעדייך, לטיפול מיני – בין אם לפתור את זה, או לפחות כדי להבין את עצמו טוב יותר, ולקבל גם את עצמו וגם את האשה שאיתו מתוך רצון טוב ואהבה.