פרידה לאחר שנים: סיבות ותובנות

שלום רב,
קוראים לי בר ואני בן 26 וכרגע מתגורר בלוס אנג׳לס. עד לפני שנה הייתי בזוגיות מדהימה של קצת יותר מארבע שנים שהסתיימו בפרידה כואבת. הפרידה נבעה מכך שהתקבלתי לאוניברסיטה יוקרתית בלוס אנג׳לס מה שגרם לבת זוגתי לרצות להיפרד בטענה שהיא לא יכולה לנהל קשר במרחק כזה. אני רוצה לציין שמהלך הלימודים כאן מאפשר לי להיות בארץ בחופשה למשך חודשיים וחצי כל שלושה חודשים וחצי של לימודים. הייתה לנו אהבה מדהימה, באמת כזאת שלא מוצאים כל יום וניסיתי לגרום לבת זוגתי לפחות לנסות לנהל את הקשר הזה בידיעה ששלוש שנים נתראה רק בחופשות אבל אחר כך שנינו יודעים שזה יהיה לכל החיים אך היא נענתה בסירוב. זה כבר כמה חודשים שהיא לא עונה לשום הודעה (למרות כל הנסיונות שלי ליצור איתה קשר ולפעמים לשלוח לה פרחים בכדי לגרום לה להתרגש קצת) שאני שולח וכמובן לא רוצה בכלל לדבר איתי בזמן שאני פה והיא בארץ והלב שלי כל כך כואב על כך. אני מנסה להיכנס לראש שלה לפעמים ולנסות להבין מה גרם לה ככה לעבור מקיצון לקיצון ולא מצליח להבין. הרבה אנשים מדברים איתי אומרים לי להמשיך הלאה אבל אני פשוט לא יכול להמשיך הלאה ובאיזשהו מקום גם לא רוצה להמשיך הלאה משום שאני רואה את העתיד שלי אך ורק איתה. כל העניין הזה פוגע לי באיכות חיים גם כן, איבדתי את שמחת החיים שלי, אני סגור מאוד לאנשים חדשים שאני מכיר כאן, ובכללי הלב שלי כל יום כואב.אשמח לקבל ייעוץ קטן לגבי מה עלי לעשות ואיך עלי לפעול כדי לגרום לה להבין שעצם העזיבה שלי לכאן הייתה אך ורק משיקול של בחור צעיר שרוצה להצליח בחיים ואולי לייצר לי ולה יציבות בעתיד, ולא כי רציתי לעזוב אותה או שהעדפתי משהו אחד על פניה.תודה רבה.

בר יקר,
לא קל לקבל החלטה חד צדדית שלה על פרידה, לאחר ארבע שנים של קשר. היות שאתה כבר נמצא שם שנה, אני מניח שאתה פונה אלי כבר כשנה לאחר ההחלטה שלה להיפרד, ואולי ההחלטה הזו הגיעה מאוחר יותר במהלך השנה האחרונה. לא בדיוק כתבת זאת. יש הבדל מסויים, גם אם התוצאה הסופית זהה, בין מצב שבו היא מחליטה להיפרד ממך מיד כשאתה מחליט לנסוע ללימודים בארה"ב, לבין מצב שהוא אתם מחליטים להישאר ביחד, ולאחר שנה או כמעט כך של התנסות, היא מחליטה שזה לא מתאים לה. האפשרות הראשונה היא יותר כוחנית, ויש בה יותר מתן אולטימטום, כדי שתעשה את מה שהיא רוצה, וזה שתישאר כאן איתה (האם האפשרות שהיא תסע אתך היתה אי פעם אופציה?). האפשרות השניה, יכולה לבוא משום שעם הזמן, היא הרגישה בודדה כאן, והמרחק הזה גרם לה לריחוק ממך, ואולי למחשבה על קשר אחר שיש לו ממשות רבה יותר. כלומר, שאולי, למרות הכעס שאולי היה לה עליך, היא ניסתה, וזה לא מתאים לאופי וליכולת הרגשית שלה. ולכן, זהו סיפור אחר, ועם משמעות ותובנות אחרות.אני יכול להבין את הסיבה שלך לנסוע לשם. ברור לי שאתה מרגיש, וכנראה בצדק רב, שזה מקדם אותך, ושזה יקדם לכן גם את בת הזוג שלך לחיים. אבל שאלת גם מה יכולה היתה להיות הסיבה שלה. קשה לי לדעת, אבל אולי שווה לבדוק אפשרות אחת, שאולי תהיה נכונה במרבית המקרים הללו, כמו: אני רוצה להקים משפחה וילדים. אין לי זמן לחכות כמו שיש לגבר, ואני צריכה להתחיל מוקדם יותר. לחכות 3 שנים למשהו שאולי לא יתממש בגלל הריחוק, מבלי לדעת אם הבחור יתאהב שם פתאום במישהי אחרת או לא (משהו שגם אתה לא יכול להתחייב עליו בודאות מראש), לא מתאים לי. אין לי את כל החיים, כי אני לא גבר, אני אשה. ומבחינתה, לכן, יתכן שהיא רואה שאתה שם את הצורך שלך לפני הצורך שלה, בין אם היא הביעה אותו במפורש או לא.כך או כך, בר, נראה שהפער ביניכם היום, שזה בעיקר כעסים וחוסר אמון על רקע אי ההסכמה הזו, וההחלטה שלך לנסוע, כמו גם ההחלטה שלה שלא לנסוע אתך, שהן היינו הך כמעט, כל אחד מסיבותיו הוא, הפער כזה כיום הוא כזה שכנראה הפור נפל. ולכן, עם כל הצער, כנראה שצריך להמשיך. האבל שלך מפריע לך להמשיך, ואתה צריך איכשהו ללמוד להשלים איתו ולהמשיך הלאה.אני לא חושב שאוכל לתת לך כלים, בודאי שלא על סמך מכתב כאן בפורום, לשנות את דעתה. ראשית, כי אני לא יודע מהי הסיבה שלה. שנית, כי אם תארתי נכון חלק ממה שהיא מרגישה, אזי יש לה סיבה משמעותית להמשיך הלאה, אלא אם תמצא דרך יצירתית גם לגשר על פני חוסר האמון והכעסים, וגם לספק את הצורך שלה, ומבלי לאבד את הצורך שלך - כי גם אתה עשית החלטה.קשה לך היום, ואתה צריך להשתקם כך או כך. אם יהיה לך קשה להתגבר על הקושי הנפשי שלך, ותמשיך להיות בדיכאון שבו אתה נמצא, כדאי שתלך לדבר עם איש מקצוע טיפולי. ואולי עוד לפני זה, אם יש לך האנשים הנכונים לשיחות שכאלה, לדבר הרבה עם חברים ובני משפחה, כאשר המטרה העיקרית שלך צריכה להיות החלמה, השלמה ושמחת חיים. זה לא יבוא בבת אחת, אלא בהדרגה, אבל חפש את זה, כי זה חשוב. בלי זה, אולי גם תחמיץ את המטרה הראשונית שלך, ושבגללה נסעת ללמוד, שהיא להצליח בחיים. אתה שם, אתה לומד, ותוכל להצליח בחיים. אולי אתה מתקשה כרגע לראות איך זה ייראה בלעדיה, אבל זה יוכל להיות, כי ראיתי גברים צעירים במצב דומה לשלך, ויצאו מזה.

ראשית כל, תודה רבה על ההתייחסות.שנית, ארצה לציין שהיא מבחינתה הציבה אולטימטום - ״ברגע שתסע אנחנו נפרדים״, כלומר אנחנו בעצם פרודים כבר שנה (מהיום שעזבתי). אני רואה בזה כמאין דרך התגוננות שלה על עצמה בגלל שכנראה וקרוב לודאי פגעתי בה בכך שהעדפתי משהו אחד על פניה. אמרתי לה עשרות פעמים שכל ההקרבה הזאת שלי (גם לי לא קל לעזוב משפחה חמה וחברים) וכל המצב הקיים כרגע זה אך ורק כדי שאוכל לספק יציבות בבית שנקים יחדיו. כמו כן, היא יודעת שהיא האחת שלי לחיים ושאם היינו נשארים בקשר (למרות הריחוק), אז קרוב לודאי שאחרי חצי שנה הייתי כבר מציע נישואים אבל משום מה היא כנראה חושבת על אם אתאהב כאן במישהי אחרת (דבר שמבחינתי כרגע לא יקרה בשום מצב), הצעתי לה לבוא לכאן רק לביקור לראות בכל זאת במה מדובר, את הסביבה את האוניברסיטה, להרגיש שייכת, אבל היא עדיין בקו מחשבה המתגונן של אל תדבר איתי אל תפנה אליי. אני נלחם על הקשר הזה כי אני יודע שהיא אוהבת אותי ואני יודע שהתפיסה והנקודת מבט שלה כרגע הם קצת מוטעים (אולי נוכח העובדה שהיא עוד צעירה - בת 22). אני באמת מאמין בה ובקשר שלנו אפילו שהכל כרגע נראה שחור וחסר תקווה אחרת לא הייתי נלחם על זה ככה.שוב, תודה רבה על ההתייחסות.

בר בר יקר,
אם כך, היא אמרה לך: תבחר, או שתעשה את מה שאני רוצה שתעשה, או שתעשה את מה שאתה רוצה לעשות - אבל בלעדי. ובחרת. יתכן מאד שבצדק, ויתכן מאד שהיא העמידה אותך בפני הבחירה הזו שלא בצדק, אבל הסיבות לכך יכולות להיות שונות. אני לא בטוח שהצדק בכלל רלוונטי. ידעת שזה מה שהיא אומרת ותעשה, ועמדת על האמת שלך כי היא היתה לך חשובה יותר. לא נתת לה לנהל לך את החיים, ובחרת את הבחירות שלך. יתכן שלא האמנת שהיא תממש את האיום שלה, אבל היא ביטאה אותו באופן די מפורש, כפי שאני מבין, ושאלה חשובה היא למה לא האמנת לה. או אולי, למה כל כך קשה לך אם האמנת לה, ועשית בחירה. אולי כי לא האמנת לה.מה שאני מנסה לומר לך, הוא שאם לא נתת לה לנהל לך את החיים שלך, אז כנראה שהיה חשוב לך מספיק, למרות הסיכון (לא הודאות, אלא הסיכון) והמחיר האפשרי, שהיא לא תנהל לך את החיים. בעיניך, זה היה מוצדק.בעיניה, כנראה שדרכה היתה מוצדקת. אולי בשל חוסר הביטחון שלה שהיא באמת תמשיך ותהיה אהובתך לנצח, או אולי כדי שלא להרגיש 'שפוטה' שלך, זו שנמצאת בהמתנה, בעיניה זה מוצדק מספיק כדי לאיים עליך בפרידה, ולממש זאת כאשר לא עשית את מה שהיא רצתה. יתכנו גם דברים אחרים, שאת חלקם כתבתי לך קודם, אבל יתכן גם - וזה המקום להזכיר לך שאני לא יכול לדעת כי אני לא מכיר אותה - שהיא צריכה שדברים יתנהלו חד משמעית על פי דרכה. אולי בגלל חרדות וחוסר ביטחון שהיא לא מצליחה להתמודד איתם, ואולי בגלל חוסר יכולת לשאת סרוב והתנגדות.כך או כך, בר בר, שנה מאוחר יותר, סביר להניח שהיא רגשית השלימה כבר עם הפרידה, אולי בשל כעס, אולי בשל חוסר אמון בך ובכך שתהיה הגבר שתמיד יגן עליה בכל מצב ו בכל תנאי, ושתמיד תעשה את מה שהיא רוצה, והריחוק הרגשי שלה ממך כבר הפך להיות כזה שאולי כבר אין ממנו חזרה. אולי גם מהריחוק הרגשי שלך, שאומר, אולי, שהיא אדם שקשה לו לוותר, ובכלל, שהיא קשה, ושאולי תמיד היא תהיה כזו, ולכן שתמיד, ולאורך כל החיים המשותפים שלכם, אם יהיו, תצטרך לעמוד על המשמר. אולי. ואולי אתה אומר לעצמך: מכיוון שהיא כזו, אם אני רוצה להיות איתה, אני מבין שתמיד אצטרך לוותר לה. אולי, אם זה מה שאתה אומר לעצמך, אולי אתה צריך לחזור לארץ ולנסות להבהיר לה שלמדת את הלקח, ושתמיד תעשה את מה שהיא רוצה. אם היא תוכל להאמין לך, ואם היא עדיין אוהבת אותך כפי שאהבה אותך פעם, אולי זה יעבוד. ואולי השאלה היא גם מה זאת אהבה. האם היא אוהבת אותך כפי שרצית שתאהב אותך? כלומר, ללא תנאי?אני חושב שאתה אומר לעצמך הרבה דברים מאלה שכתבתי כאן, ואולי עוד דברים נוספים, ולפעמים אומר את אלה שבצד אחד, ולפעמים את אלה המנוגדים להם. טבעי שתנוע בין אפשרות אחת לאחרת. אבל תצטרך מתישהו להאחז באמת אחת שלך, ולהישאר איתה. בכל מקרה, כנראה שהאהבה שלכם לא היתה אהבה ללא תנאי, וכנראה שזה היה כך אצל שניכם. אוסיף ואגיד משהו חשוב: לא שזה רע שזה כך. מותר לאהוב בתנאים, אלא אם זה הילדים, שאותם יש לאהוב ללא תנאי.