פרידה וגעגועים: מה לעשות?

היי, אני בת 25. לפני כארבעה חודשים אני ובן זוגי נפרדנו, כשבוע לאחר שהוא הציע לי נישואים. היינו יחד שבעה חודשים, הכל היה מדהים בשבילי, הרגשתי הכי מאושרת בעולם. הוא פינק אותי, הקשיב לי, היה רגיש, רומנטי, סבלני וכו׳. אולם, היינו רבים לא מעט. המשפחה שלו לא קלה, הם אנשים מאוד מבוססים והרגשתי שהם מקטינים אותי ואת משפחתי. הוא לא היה מספיק עצמאי ודי קוטף את ההצלחה של הוריו, הוריו מאד משמעותים עבורו והוא נתון עדיין בשליטתם- איפה יגור, מה ילמד וכד׳. היו לנו חילוקי דעות סביב נושאים אלו והרגשתי שהוא לא מספיק קשוב לי, שהוא שם אותי מתחת להוריו כיוון שמאוד סומך על החלטותיהם ופחות אכפת לו מה ארגיש. במפגש בין ההורים, אביו דיבר בצורה מזלזלת להוריי והאווירה הייתה מאוד לא נעימה. בן זוגי לא עמד לצידי ואף הסכים עם אביו. לאחר הפגישה נפרדנו, הוא טען שאני לא מכבדת אותו מספיק, שאני לא מעריכה אותו, שאנחנו כל הזמן רבים ושהוא חושש שאם נתחתן אנחנו עלולים להתגרש. הפרידה הייתה מאוד דרמטית וקשה עבור שנינו. בכיתי במשך מספר שבועות אך הרמתי את עצמי והתחלתי לצאת. יצאתי לדייטים לא מעטים ולאחרונה היה לי חבר למשך חודש (שילשום נפרדנו כי נרגשתי שהוא לא מתאים לי). אני עדיין מרגישה שאני מתגעגעת אליו, בעיקר כשהיה לי לא טוב עם האחרון, כל הזמן השוואתי אותו אליו ואז הערכתי אותו. פתאום אני מתחילה לחשוב כמה הוא כן טוב בשבילי, ושאולי אם הייתי קצת יותר סבלנית, יותר מכילה, היינו יכולים להתחתן והיה לי טוב איתו. אני מלאת חרטות, אך יחד עם זאת גם חילוקי דעות. לאחר הפרידה ניסיתי ליצור איתו קשר מספר פעמים, אך בכל פעם הוא כעס עליי והקטין אותי. (ראוי לציין שביום שנפרדנו היה לי כ״כ קשה עם דברים שהוא אמר והלכתי לבכות לאקס המיתולוגי. הוא מאד כעס על ההחלטה הזו ונפגע מאד ולא היה מוכן לשמוע אותי אח״כ) בכל פעם שניסיתי לדבר איתו היה נשמע שהוא מאוכזב ממני וסולד ממני. כשניסיתי להסביר את עצמי ולהגיד לו כמה קשה היה לי ושזה לא היה כדי לפגוע בו אלא כי לקחתי את זה מאד קשה וחשבתי שזה יגרום לו להתחרט, הוא לא היה מעוניין בכלל לשמוע. עבר זמן ואני עדיין חושבת עליו, אני תוהה אם יש טעם לדבר איתו או שזה מיותר. במערכת היחסים האחרונה, הרגשתי שאני מצליחה לשפר את הדברים שהפריעו במערכת יחסים איתו, הצלחתי להיות יותר סבלנית, להגיד מה מפריע לי ולא לשמור טינה. אני עדיין נוטה קצת לזלזל לפעמים אך מנסה לעבוד על כך. אשמח לשמוע את דעתכם, האם כדאי לפנות אליו שוב? האם זה רק תחושה של געגוכ ועליי להתקדם הלאה? אני מאוד בררנית וקשה לי למצוא מישהו שמוצא חן בעיניי ולכן אני כל הזמן חוששת שלא אמצא מישהו שיספק אותי ויתאים לי כמוהו.

דנה יקרה,
טבעי שלאחר פרידה, ובעיקר לאחר פרידה מקשר משמעותי, קל יותר להתרפק על הזכרונות של האקס, כאשר קשה. קל יותר אז גם לחשוב שאולי היית יכולה לעשות אחרת, כי הנה, עובדה שהתוצאה לא היתה טובה, כך שאולי עדיף היה להתפשר אז. יתכן שזה כך, דנה, אבל העובדה היא שלא הצלחת אז. סימן שאז, בזמנו, לא היית פנויה לזה. וכשנפרדת ממנו, פנית לדבר עם האקס שלפניו (המיתולוגי).אני לא חושב שהיית בשלה לעשות את הפשרות האלה אז. עכשיו - לאחר שאת יודעת את המשך הסיפור, אולי יותר בשלה, אבל אולי לא מספיק. אני אפילו לא יודע אם היה נכון לעשות פשרות, כי אני לא מכיר את הסיפור מקרוב. העובדה היא שבן זוג צריך להתאים למה שאת יכולה, ואז לא היית יכולה.ואת דואגת מאד לשאלה מה יקרה עם בן הזוג הבא. אני לא יודע. הנה, ניסית להיות אחרת, ואולי באופן שאת חושבת שהוא מודל טוב יותר מכפי שהיית בעבר, אבל בשביל זה צריך גם בן זוג שבאמת יתאים לך. הפעם זה לא עבד. יתכן מאד שבעוד שנה, או שלוש שנים, תשמחי על כך שנפרדתם. אבל גם אולי לא.את יכולה לנסות לפנות אליו שוב, ובתנאי שתדעי להתמודד עם תשובה שלילית, כי יש סיכוי לא רע שזה מה שתקבלי. האם את יכולה להגדיל את הסיכוי שיהיה טוב לאחר שתפני אליו? - כן. אם תדעי לקחת את האחריות ולהסביר, באופן מאוזן והגיוני, היכן את חושבת שהיית צריכה לנהוג אחרת, ולמה עכשיו את יכולה, במקום להצדיק את הלחצים שלך באותם דברים שבהם הוא לא התאים לך. אבל זה לקיחת סיכון שאני לא יודע אם את יכולה נפשית להתמודד איתה, כי אם תעשי זאת, תרגישי חשופה, ויהיה לך קשה עוד יותר להתמודד עם דחייה.חשבי על טיפול, כאלטרנטיבה. כדי ללמוד להתמודד עם אכזבות, להבין טוב יותר את הבררנות שלך, ולדעת להבחין בין בן זוג מצליח או מבטיח או מושך, לבין בן זוג מוצלח. לא תמיד זה אותו הדבר.

ד״ר אורן היקר,
תודה רבה על התשובה המנומקת.
הקשבתי לעצתך וניסיתי להמשיך הלאה, אני יוצאת לדייטים עם גברים אבל פוסלת את כולם. אך אחד לא נראה ״מספיק טוב/מספיק מתאים״ עבורי.
דברים שבעבר לא הפריעו לי כרגע חשובים לי יותר.
אני מוצאת את עצמי שוללת גברים בגלל עדה (רוצה אשכזי בלבד) בגלל אינטילגנציה, מראה חיצוני, עיסוק ועוד.
בעבר שמצי דגש יותר על מראה חיצוני והיום זה נהיה פחות הדבר העיקרי.
אתמול יצאתי לדייט עם בחור שנראה מאוד טוב בעיניי, אך הוא עשה רושם של מישהו לא מספיק אינטילגנטי, לא בוגר ושלא יודע להתנהל במערכת זוגית. לכן הוא לא עניין אותי.
אחרי כל דייט לא מוצלח אני חוזרת לחשוב על האקס ומרגישה שאיתו היה לי טוב, פתאום מוצפת במחשבות עליו ורואה רק את הדברים הטובים שבו.
אני מתקשה להמשיך הלאה, עברה חצי שנה ועדיין לא לגמרי התגברתי.
הוא לא מעוניין לשמוע ממני ולכן גם ככה אין לי ברירה אלא להמשיך.
מאד קשה לי לבד, תמיד היה לי חבר ואני רגילה לזוגיות, כשאני לבד אני מרגישה לא בשליטה, אני כל הזמן חוזרת ומדברת עם אקסים שלי רק בשביל לקבל קצת יחס ולהרגיש נחשקת. אני מאד רוצה למצוא מישהו אחד ולהיות איתו אבל לא מצליחה.
מה אפשר לעשות?

דנה יקרה,
את מוצפת ברגשות - כולל רחמים עצמיים, מגיבה מהר, ומרגישה לא בשליטה כי הגלים הרגשיים שלך מטלטלים אותך מצד לצד. זה קרה לך קודם בתוך הזוגיות, וכך עכשיו גם עם בני זוג פוטנציאלים. את פוסלת מהר, כי את חושבת ש"לא מגיע לך" מישהו שהוא "פגום" בתפיסה שלך. אפשר להתמודד עם טלטלות רגשיות, ולהגיע לשליטה רבה יותר. אני מחזיר אותך לפיסקה האחרונה בתשובתי הקודמת. קחי אותה בכל הרצינות.