פער בין תקווה למציאות בזוגיות

היי. אני בקשר עם בחור מקסים כבר כמה שנים. שנינו בתחילת שנות ה-40, כבר לא ילדים. שנינו רווקים.
הקשר לא מוגדר אך זו לא זוגיות. ידידים פלוס - לרוב נפגשים בבית, אבל מדברים המון, מדברים על הכול גם בטלפון כמעט בכל יום, נפגשים פעם בשבוע.
הקשר הסתיים פעמים רבות, לרוב ביוזמתי, משום שאני מעוניינת בזוגיות והוא לא מעוניין בזוגיות איתי, ולכן מאוד קשה לי המצב אז אני חותכת. לפעמים יש נתק של שנה, לפעמיים שנתיים, אבל ביוזמתו ובהסכמתי הקשר מתחדש.
מבחינתי יש עליות וירידות במצב הרוח, לפעמים כל כך כיף יחד, אבל בפעמים אחרות הוא אומר לי דברים קשים ולאחר מכן לא מתנצל. ואני מתרככת, חושבת שאולי הגבתי לא נכון לדבריו או בצורה ילדותית, ולכן לא מתעמתת איתו כי אני רוצה שיהיה לנו כיף. אז למחרת או כעבור כמה ימים ממשיכים לדבר כאילו לא קרה כלום.
מעבר לכך שאני יודעת שהקשר לא טוב לי, יש איזושהי תקווה? משהו שאוכל לשנות? אני כל כך רוצה אותו בחיים שלי. בתקופות שהיינו בנתק לא הצלחתי לפתח קשרים וכל כך התגעגעתי אליו.
מה לעשות?

רינת יקרה,
כפי שאני מבין יש פער בין התקווה שלך לבין המציאות. לא פעם, ולא חשוב באיזה נושא (אם כי, אולי עוד יותר בענייני יחסים, כשהצורך בהם הוא משמעותי בחיים), הפער הזה לוקח אותנו להכחשה של המציאות, אולי בגלל התקווה – כלומר, התחושה הפנימית הטובה שבאה עם ההדמייה שעושים בדמיון או בפנטזיה של האפשרות שכך יהיה. אבל גם התחושה הפנימית הטובה הזו, היא לא יותר מחלום, גם אם היא מרגישה מאד מאד ממשית. יותר מזה, התחושה היא אכן ממשית, אבל הסיבה לה אינה בהכרח ממשית, וכאן המילכוד.גם השאלה שאת מפנה אלי – האם יש משהו שאת יכולה לעשות? – באה מתוך התקווה הזו. הרי גם את מבינה שאני לא מכיר אותו מספיק, לא את הנטיות שלו, לא את הצרכים שלו, ובודאי שלא את השאלה אם הוא רוצה קשר בכלל, או מה מפריע לו לרצות את הקשר איתך כקשר קבוע. אני אפילו לא יכול לדעת אם הצורך שלו בך הוא ריבאונד לאחר קשר שנגמר בכל פעם שזה קורה, או נחמה כאשר הוא קצת בדאון מסיבות שונות כאשר זה קורה, או שיש לו אולי כמה כמוך שהוא עושה סבב?אני לא יכול לדעת את זה כי אין שיח ושיג איתו. אני יודע את מה שאת מספרת לי עליו, וגם זה רק חלק קטן ממה שאת יודעת עליו, וגם את לא יודעת עליו מספיק. כי סביר שאו שהוא אומר לך את האמת, כאשר הוא שם לך סייגים ואומר דברים פוגעים כדי שתביני שהוא לא, אלא שאז קשה לך לקבל עד הסוף, להבין או להפנים, אולי כי את לא רוצה להפנים בשל ההתנגדות הפנימית שלך למסקנה שנובעת מזה, או שהוא מספר לך רק חלק מהאמת שלו, כפי שהוא חושב שתוליך אותך למקומות שהוא רוצה – שזה אולי בלמים מצד אחד, בזמנים שזה נוח לו, ותקווה מצד שני, בזמנים שזה נוח לו, כדי להנציח א המצב הקיים. אני לא יכול לדעת מה מכל אלה נכון, ומה שלא טוב בזה הוא שגם את לא.מאחר שזה נמשך כך כבר כמה שנים, את צריכה לשאול את עצמך אולי גם מי את. האם מתאים לך קשר שכזה, שבצידו תקווה ואכזבה לסרוגין, או שאת מחפשת וחשוב לך מאד קשר קבוע. ואולי – לו היית יכולה לומר לעצמך – בעצם, אולי קצת כמו שהוא משתמש בי, אולי גם אני אשתמש בו. ואפילו באותו אופן – כלומר, אני אחפש את מה שטוב לי, ואם וכאשר אהיה קצת בדאון, יש לי אותו לנחמה לזמן מה, ואחר כך אמשיך. זו בחירה שלך, אבל גם היא מותנית בכך שתשלימי עם המקום המצומצם שלו בחייך, כך שבאמת תוכלי להשתמש בו, במקום להיות מישהי שמשתמשים בה. אבל אני לא בטוח שהמבנה הנפשי שלך, כפי שאת, עם התקווה הגדולה להגיע למשהו זוגי יציב שנראה לי שיש לך, מתאים לזה.

תודה רבה על התשובה המפורטת!
אגיב על הנקודות שהעלית:
1. אני לא מסוגלת להשתמש בו כי אני רוצה אותו יותר מדי. כלומר הוא תמיד יחסום אותי מליצור קשרים משמעותיים כל עוד אדע שהוא שם ואוכל לחזור אליו.
2. אני רוצה זוגיות איתו, אף על פי שאני יודעת שכנראה היא לא תהיה בריאה. ואז נשאלת השאלה אם אני באמת רוצה זוגיות - שאלה שעליה אין לי תשובה כרגע. יכול להיות שאני רוצה משהו שמלכתחילה אין לו עתיד, ואולי בתת-מודע אני לא רוצה זוגיות?
3. כל עוד לא ידוע לי על אחרות - והוא אומר שכרגע אין אחרות - מנהל אותי הפחד "להפסיד" אותו. לכן אני מעדיפה לא להתעמת איתו, כדי שנמשיך להיות בקשר. במשך השנים כשאמר לי שהוא יוצא לדייטים, ניתקתי את הקשר.
בשורה התחתונה אני חושבת שהפתרון הוא טיפול בעצמי. אלא שאני לא בטוחה אם אעשה מה שצריך כדי "להתגבר" עליו, כי אני מאוד רוצה אותו בחיים שלי.
מלכוד, כמו שאמרת...

רינת יקרה,
כפי שאת רואה, היכולת שלי להבין את ההיקף של הנתונים, הצרכים והפתרונות במסגרת הזאת, כאן, של הפורום, היא בהכרח מוגבלת. העניין הוא שבין זה לבין "טיפול", כלומר, פגישות מסודרות לאורך זמן שמטרתן להגיע לעולם מיוצב יותר, בנוי טוב יותר, ואפילו שמח או נעים יותר (בכוונה אני מחריג את המילה 'אושר'), מעצם היותו יציב במקום טוב, או לפחות שאנחנו חושבים שהוא טוב (והאמת? מה שאנחנו חושבים ומרגישים זה באמת מה שחשוב, וכמובן אם נרגיש שזה אמיתי ולא מזוייף), יש לי פיתרון חלקי נוסף - והוא שיחת ייעוץ של שעה, טלפונית, עם עלות סבירה, שמאפשרת מצד אחד לפתוח הרבה יותר דברים משאפשר כאן, במסגרת הפורום, לשאול ולענות מצדך ומצדי כדי להבין טוב יותר, וכדי שאוכל לדייק את התשובות שלי על פי הצרכים שלך.אם תרצי - ראי בבקשה אתהדף באתר שלי שעוסק בזה כאן.

תודה רבה.
אני עדיין לא מרגישה מוכנה לעשות מעשה. כביכול עדיין אין לי אומץ לפעול כדי לשנות את המצב. אבל אני חושבת שזה יגיע בקרוב. תודה רבה על האוזן הקשבת והתשובה המקצועית.

רינת יקרה,
בכיף. לכן, אגב, הצבעתי את השיחה הטלפונית: לא ממש כדי להחליט במהלך הפגישה מה לעשות, כי זה לא יהיה נכון גם במסגרת שיחה של שעה, אלא כדי לעזור לך להחליט איך להמשיך כרגע, כדי שתוכלי לבחון ולבחור בהמשך את האפשרויות וההחלטות שלך, או על מה לעבוד ואיך.