פורום ייעוץ זוגי שאלות על זוגיות

שלום,
אני ובן זוגי (אני מניחה שלשעבר, כואב לי אפילו לכתוב את זה)
נפרדנו השבוע. הפרידה הגיעה מהצד שלו, אני לא רציתי בה.
הפרידה הגיעה לאחר תקופה קשה, של on-off, הפסקות של שבוע.
הבסיס לוויכוחים נורא עמוק.
הוא הרגיש שהוא הגיע לנקודת שבירה, שבה 4 שנים מחייו הלכו לטימיון
בגלל מערכת היחסים שלנו. שביקרתי אותו, ששפטתי אותו, שניצלתי
את העובדה שהוא חסר ביטחון וגרמתי לו לעשות דברים שהוא לא רצה רק כי הוא כל כך אהב אותי (ועדיין אוהב אותי) והלך נגד מה שהוא חשב. הוא לא מאשים אותי, הוא מאשים את מערכת הזוגיות הרעילה. מעבר לזה, התגלו המון שקרים (אמנם קטנים) אבל שהקשו עליו לחזור לסמוך עליי. מערכת היחסים הפכה לקנאית וחשדנית, ואולי אני האשמה בכך כי גם הראתי לו הרבה אסמסים שניהלתי עם אנשים, כולל חברה שאותה חשפתי לצדדים פחות יפים בזוגיות. וזה הכאיב לו. וזה פגע בו. והוא לא מסוגל לסלוח. הוא לא מסוגל לשכוח את מה שגרמתי לו וכל זמן שאני בחייו מפריע לו בהתקדמות האישית. הוא חושב עליי ואוהב אותי ואמר שיתגעגע, אבל גם אמר שאני כרגע מזיקה לו בכל אספקט בחיים. שאני לא העוגן שלו כרגע. אני בחודשיים האחרונים התנהגתי בצורה די בזויה הייתי אומרת, התרפסתי, התחננתי לסליחה, עשיתי הכל כדי שיסלח. הראתי עוד הודעות. ביקשתי עוד הפסקות. והאמת שבאמת עברתי שינוי ובאמת הבנתי איפה הייתי נוראית ואיפה התנהגתי רע. אבל מערכת היחסים הזו לא הייתה רק רע. היה לנו טוב ביחד, כך לפחות אני הרגשתי. הוא החבר הכי טוב שלי והוא ציין שגם אני החברה הכי טובה שלו. ובכל זאת נפרדנו. אני מניחה שציפייה לחזרה זה לא הדבר הכי בריא שיש,אם לא גרוע ביותר. אבל אני לא יכולה לאבד את החבר הכי טוב שלי. הוא נכנס לדיכאון ודכדוך ואי סיפוק עם החיים שלו. והוא מאמין באמת שלי יש חלק גדול בזה.
השאלה שלי היא למעשה- האם ציפייה זה משהו רע לקוות לו. האם תקווה לחזרה והתעסקות בלבד כרגע היא דבר רע לקוות לו? האם בעוד כמה חודשים מהיום לפנות אליו תהיה טעות ואני צריכה לכבד אותו לתמיד?

בני 26
פרק א׳

לילך יקרה,
עושה רושם שהאיש ממנו נפרדת השבוע הוא איש שוחר שלום, שמעדיף להאשים את מערכת הזוגיות הרעילה על האשמה ישירה שלך. הוא התמודד לאורך זמן עם העובדה שלא שמרת על כבודו ועל פרטיותו בכך ששיתף אחרים בצדדים הלא טובים של הזוגיות שלכם. לכאורה הפסדת איש טוב ונוח. אלא שבצד זה את גם כותבת עליו שהוא מתקשה לסלוח, מה שקצת עומד בסתירה לתמונה שאת מציירת, שהוא איש של שלום.אני עוד קורא שאת מאשימה את עצמך, על כך שביקרת אותו, וששפטת אותו, ושניצת את חוסר הביטחון שלו כדי שיעשה דברים שלא רצה. – האם את באמת כזו שתלטנית, כפי שאת מציירת את עצמך?אני קורא את מה שאת כותבת. אני רואה שאת בעיקר מאשימה את עצמך. אני לא יודע אם זה נכון. זו אפשרות. יש גם אפשרות שהוא ניסה לסגור אותך בקשר איתו, ולבודד אותך מאחרים. יש אפשרות שהוא הבין שאם הוא יאשים אותך בדברים מסויימים, זה יעבוד, ותתרפסי, תתחנני לסליחה ותעשי הכל כדי שיסלח, ושתחשפי את כל הסודות שלך.אני לא יודע מה נכון יותר. אני מרגיש שמערכת היחסים שלכם היתה חולה. אני לא בטוח שבהכרח את היית זו שגרמה לכל הרע שהיה שם. אולי לרוב, ואולי הוא, עם הפגיעות שלו, היה זה שגרם לדינמיקה השלילית ביניכם, ואולי גם וגם. אלה הם הרבה דברים שאת צריכה לחשוב עליהם.אני מבין שכרגע זה קשה לך, היות שאת מתגעגעת לרגעים הטובים שהיו לכם. אבל גם זה אופייני לתהליך התנתקות ממערכת לא בריאה – הנטייה לשכוח את השתלטנות, ואת הכעסים, ואת התנודות החריפות שבין הרבה טוב, מדי פעם, לבין כעסים ובעיקר השפלות, רוב הזמן. צר לי. אני עוד לא יודע אם אולי לא עדיף לך כך, בטווח הארוך. כי את צריכה גם לדעת לכבד את עצמך, וחשוב לא לשכוח גם את זה. איך עושים את זה נכון, ואיך יודעים מה מדוייק או לא? – קשה לומר לך את זה על רגל אחת.אפשר, אם תרצי, ליצור שיחה טלפונית של ייעוץ של שעה, ואוכל לשמוע יותר, ולדעת יותר, ולנסות להבין ביחד מה קרה שם. זה לא יפתור את העניין, זה בעיקר יעזור לך לקבל כיוון מדוייק יותר בתובנות שלך.