פורום ייעוץ זוגי שאלות על זוגיות

היי,אני במערכת יחסים עם בחור שאני מאוד מאוד אוהבת.הכרנו לפני שנה, וגיליתי את עצמי מחדש בקשר הזה, הרגשתי מאושרת תקופה מאוד ארוכה, מסופקת, שמחה, שמצאתי את האחד שלי, ממש ככה.היה חסר לי רק דבר אחד שקיוויתי שיקרה בזמן שלו- הוא מעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי. היה ברור מההתנהגות שלו שהוא אוהב, אבל הוא לא אמר זאת. הוא מאוד מתעניין בי, דואג, מפנק, מסיע ואוסף ממנו ואליו, מצחיק אותי ומכבד אותי.כל החודשים האלה אמרתי שאולי זה מחוסר ניסיון שלו(אם כי הוא כבר גבר גדול ואחרי תואר), או שאולי הוא מתבייש לומר, ולא רציתי להיות הראשונה. אז שמרתי בבטן הרבה עד שזה התפוצץ, ומאז היו לנו כמה שיחות לא פשוטות לעיכול שבהן שאלתי אותו האם הוא אוהב, למה הוא לא אמר, (ומאז) למה הוא עדיין לא אומר ביוזמתו ורק מחזיר "גם אני", האם יש בו את הצורך הזה ? האם בכלל אוהב.מצד אחד התשובות שלו הן שהוא אוהב, אבל שהוא לא מבטא את זה מילולית כי זה הוא, הוא משתדלת לשפר את הבעת הרגשות שלו אבל גם מוסיף שזה מוזר לו, לומר "אוהב אותך" ואפילו לשמוע את זה ממני , מביך אותו, הוא לא מנסה להבין למה, ולא מתעסק בניתוח הרגשות שלו (כמוני)הוא חי עם עצמו בשלום, ומאוד מרוצה מהקשר שלנו, אבל אני מתפקעת, כל כך חסרה לי הרעפת אהבה, מחמאות ממנו, נשיקות חזקות וחיבוק דוב מדי פעם, "אוהב אותך" ספונטני, מבט מאוהב בעיניים. אני חיה עם בנאדם ומרגישה שרק אני אוהבת אותו. הוא לא נראה מאוהב בי, ולא נראה שאני מרגשת אותו במיוחד. ונראה שברגע שאני מרפה רגל מהגז בלתת לו אהבה, מילים והודעות חמות, אז הכל נהיה קר והקרבה נפגעת. כלומר שזה תלוי רק בי.יש לי עוד המון מה לכתוב אבל בשורה התחתונה-אני לא רוצה להיפרד, גם לא להפסקה, הוא לא חושב שהוא יכול לשנות את עצמו, ואני לא יודעת אם אי פעם זה יספק אותי, ומה צריך לקרות כדי שארגיש אהובה על ידו כמו שהוא היוםאודה לכל תשובה ותודה רבה מראש

28, למה זה רלוונטי? :)

אוהבת יקרה,
הייתי צריך לדעת. כי אותם הדברים נראים אחרת לו הייתם עשר שנים קדימה, ועוד אחרת אם הייתם שלושים שנים קדימה.לעניין: נראה לי שאת אומרת דבר והיפוכו, מה שמוביל אותך לא לשאלה מה את צריכה לעשות, אלא מה היית רוצה שהוא יעשה.הדבר האחד הוא שמצאת את האחד שלך. הדבר ההפוך הוא שאת לא יודעת אם זה אי פעם יספק אותך. גם אני לא. אבל המסקנה שלך היא שהוא צריך לעשות שינוי, וזה, לכאורה לפחות, לא תלוי בך. ואני מניח שניסית. ואני לא יודע מה בדיוק את שואלת. אני חושב שאת שואלת אותי: מה הפרוגנוזה? האם זה יכול להשתנות? האם אתה נותן לי תקווה, או האם אתה אומר לי שזה מה שיש? וכנראה גם: האם אני יכולה להשתנות, ולהסתפק בזה ועדיין להיות מאושרת? האם, כאן ועכשיו, אתה מוכן לתת לי תקווה, או האם אתה אומר לי שזה תמיד יחסר לי?אני חושב שכל העניין הזה דורש עבודה סיזיפית קשה, עם שינויים קלים אצלו, ועם נפילות ואכזבות במקומות ובתקופות שבהם יהיה לחוץ יותר או כועס יותר, ועם תקופות של רגיעה והשלמה אצלך, ועם נפילות במקומות שבהם את תהיי עייפה או כועסת. המאמץ שאת אמורה לעשות בתהליך הזה יישא מעט פירות אצלו, מדי פעם, וידרוש את המאמץ הזה שוב ושוב, והפירות יהיו קטנים ומצומקים, גם אם מתוקים. הרבה תלוי גם באופן שבו תעשי זאת, ובהתנגדויות שלו.אני לא יודע אם תמיד את תהיי חזקה להתמיד, ואם תמיד תצליחי להיות מספיק שכלתנית לומר לעצמך: אבל הוא כן אוהב אותי, והכל בסדר, והחיים טובים, למרות שהעולם הרגשי שלך לא ירגיש יותר מאשר אדוות קלות מצידו (או פירות קטנים ומצומקים מדי פעם, לאחר מאמץ), ולא תמיד ייתן לעצמך אישור של שמחה: כן, זאת אהבה!אתם יכולים ללכת לטיפול, אם תרצי. לא כדי להפוך סדרי עולם, כי זה לא יקרה, ולא כדי לכעוס זה על זה, כי זה לא יעבוד, אלא כדי לקבל ולהשלים זה עם הצרכים של זה, מתוך הבנה של אהבה וכבוד הדדי, ולתת לכם אורך רוח להכיל את ההבדלים ביניכם, ולכבד אותם.

תודה על המענה.היה לי מעט קשה לקרוא את ההודעה שלך, משום שאני באמת מחפשת את התקוות האלו בתוכי ובחוץ.אני כן מאמינה בשינוים, בעיקר כי מה שאני דורשת בזוגיות הוא בגדר הנורמלי, לא מבקשת מחוות גרנדיוזיות, אלא הרגלים קטנים שיהיו חמים יותר ממה שיש עכשיו.אני רואה מהניסיון שלי בזוגיות הנוכחית שכן ניתן לשפר את הדברים, כי על דברים ששמתי את האצבע וביקשתי הוא באמת הצליח לעבוד וכן לאורך זמן.הדבר שהכי חשוב לי עכשיו זה לדעת להתמקד בדרכים האחרות שבהן הוא אוהב אותי ולנסות לא להיכנס לתהפוכות נפש כשאני מתאכזבת. כנראה שהדבר הזה קשה לי כי אני מאוד אוהבת אותו, ומכיוון שפרידות זה נושא שמאוד קשה לי איתו.כנראה שרק עם הזמן אגלה אם אנחנו מצליחים לגשר על הפער, ואם לא- האכזבה אולי תהיה קצת פחות גדולה, נוכח ההבנה שאני לא מוכנה לוותר על דבר שמאוד חשוב לי בקשר

אוהבת יקרה,
אני מבין ממכתבך שאת כן רוצה להיות חזקה, להתמודד עם החסכים, ובעיקר להתמודד עם העובדה שהתהליך איטי, הדרגתי, ומתגמל מעט בכל שלב בדרך. אני מאד שמח שכך את מרגישה, כי זה אומר שיש לך גם ההבנה וגם הכוח. ואפילו ההבנה שזה יהיה לא קל ושאת רוצה להתמודד משום שאת רואה בקשר שלכם הרבה דברים שהם מאד טובים לך, ואת ההבנה שאת צריכה כוח. וגם, ההבנה שתקווה נותנת כוח. תקווה באה משינויים, גם אם הם קטנים, והכוח הנדרש הוא לראות שינויים גם כאשר הם קטנים. אני מאחל לך הצלחה, ואורך נשימה, וחיים טובים!