פורום ייעוץ זוגי שאלות על זוגיות

היי ד"רנשואה מזה כחודש, בזוגיות כ5 וחצי שניםאני ובעלי כרגע (ובשנים האחרונות) גרים אצל חמתי, בחיפוש אחר בית לקנייה.עם חמתי היחסים נורא קרירים ובעבר היו לנו הרבה חילוקי דעות , כיום המצב איתה רגוע אבל עדיין יש משקעים וכעסים מצידי, היא מצידה מתייחסת יפה חלקית (זה קשר נורא הפכפך) , בכל מקרה אני עדיין פה והגעתי לקיצי.אני מרגישה בזמן האחרון מאז החתונה שאני כבר לא יכולה לגור פה! אני מגיעה הביתה מהעבודה עצבנית ולצערי הכל יוצא על בעלי.בעלי מצידו לא מעוניין לעזוב לשכירות כי טוען שזה יגמור את החסכונות שלנו וזה לא שווה כלכלית, אין לנו אופצייה לגור במקום אחר חוץ מפה ומבשכירותאני יודעת שקניית בית זוהי פרוצדורה נורא ארוכה ומייגעת לפעמים ואני מרגישה שאני לא יכולה יותר לחכות ובטח לא חודשים ארוכים!!!מה אני עושה? איך אני יכולה להגיע לעמק השווה עם בעלי שמתעקש לא לעבור כרגע? או איך אני מתעלה על עצמי?אגב יש לנו תכניות להביא ילד, והוא יודע שהדד-ליין שלי הוא לעבור מפה עד אחרי סוף חופשת הלידה שלי. אבל אין לי מושג מתי אכנס להריון, ואם אוכל לעבור את ההריון שלי פה מבחינה נפשיתיש לציין שדיברתי עם בעלי אינספור פעמים על הרגשתי כאן ומצידו הוא נשאר בעמדה של להמשיך לחפש בית ועד אז להישאר. אף הוא טוען שהוא בעצמו יותר מעוניין ממני לצאת מבית אמו.אם היה מדובר בחודש עוד הייתי יכולה לסבול אבל אני יודעת שמדובר על פרוצדורה נורא ארוכה של קניית בית.יש לציין דבר אחרון כי כל פעם שאני ובעלי מתחילים לדבר על נושא זה בסופו של דבר אנו מגיעים לריב נורא אגרסיבי מבחינה מילולית הכוללת אף קללות אחד לשנייה והעלבות :/ אנו תמיד משלימים בסוף אך כואב לי כי יש אהבה גדולה מאד וכבוד גדול מאד. אני באמת מבקשת עצות ,תודה מראש.

25 ו-29

מירה יקרה,
למעשה, את מדברת על כמה עניינים שונים, שכרוכים זה בזה. האחד הוא ששניכם לא הייתם רוצים להיות שם, אבל עליך זה לוחץ יותר. לא הייתי אומר שאת רוצה יותר, כי אני מאמין לו שהוא מאד רוצה, אבל אני שעליך זה לוחץ יותר. הוא, באופיו, לחוץ יותר לנהל את הכלכלה שלכם כמו שצריך, אולי כי הוא מרגיש שזו בעיקר מחוייבות שלו. אני לא יודע אם את יכולה לשנות באיזה שהוא אופן את התחושה הזו, כי היא קיימת יותר אצל גברים שמרגישים שהם גם המפרנסים העקריים, והם בדרך כלל גם מחושבים כלכלית. אני חושב שבעלך מרגיש שהאחריות היא בעיקר עליו, ויתכן שבצדק.השאלה שאני יכול לשאול אותך היא אם יש לך פיתרון מעשי, פרט ללקיחת סיכון, או תשלום מחיר גבוה כלכלית (כמובן, גבוה יחסית למה שאת יכולים או צפויים להכיל כלכלית). כאן, במכתבך, לא הצעת אפשרות אלטרנטיבית או הצעה כלכלית אלטרנטיבית. האם יש לך כזו?החלק האחר הוא הקושי הנפשי שלך להמשיך ולהיות שם. היות שבעלך גדל אצל אמו, הוא יודע להתמודד איתה, ובינינו, גם אם קשה לו איתה, הוא רגיל אליה, שרד את היחסים ביניהם, ויצליח יותר בקלות לשרוד אותם הלאה. לך זה יותר קשה. יתכן שאם תצליחי להסביר לעצמך למה זה שווה, יהיה לך קל יותר. אני חושב שגם חשוב מאד שתדעי מתי זה נגמר. כי כאשר הסוף אינו ברור, באמת קשה עוד יותר.חשוב מאד שתדברו על זה ותגיעו לסיכום של סוף, כך או כך. גם אם הסוף הוא בעוד שנה, או שנה וחצי, עצם הידיעה שיש סוף, ושאת יודעת מתי הוא, תעזור לך להתמודד. דברי איתו על זה, והסבירי לו את זה.והחלק הכי חשוב הוא אופי השיחות ביניכם. הן הופכות להיות רגשיות וטעונות, ואז את מוכנה לפגוע בו כדי לגרום לו לשנות את דעתו, והוא מוכן לפגוע בך כדי לגרום לך להפסיק לדבר על זה. זה החלק שעלול לפגוע בהמשך הנישואים שלכם יותר מכל, כי אתם מתרגלים לפגיעה הדדית. ברגע שהיא הופכת ללגיטימית, ולו רק כי התרגלתם אליה והמשכתם הלאה, היא תהפוך לחלק מההתנהלות הזוגית שלכם. הפיתרון לכך אינו פתרון הבעיות. אני מדגיש שוב, הפיתרון לכך אינו פתרון הבעיה של המגורים עצמה, כי סביר שבהמשך יעלו דברים נוספים שלא תסכימו עליהם. הפתרון לכך הוא ללמוד לנהל שיחות אחרת, ולדעת לשים גבולות להעלבה ולקללות. אפילו אם המחיר הוא להפסיק את השיחה רגע לפני שזה קורה, ולהמשיך בפעם אחרת.מותר לעשות שיחות בהפסקות, אסור לקלל ואסור לפגוע במכוון. זה הכלל החשוב שאתם צריכים ללמוד. כי את המחיר תשלמו במהלך כל היחסים שלכם.אם יש משהו שהוא החשוב ביותר בתשובתי, זה הדבר הזה. דברו על הכלל הזה, וישמו אותו במלואו, ובכל מחיר. אם הוא מאשים אותך שפגעת בו, או שקיללת אותו, קחי אחריות, התנצלי והפסיקי, ככל שזה יהיה קשה, גם אם מידת הפגיעה שפגעת בו היא שולית בעינייך, ולהיפך. זו הדרך ללמוד להפסיק. עשו על כך שיחה גלויה ופתוחה, וצרו לכם כללים ברורים, והתחילו ליישם ולעבוד על זה עד שתצליחו.