פורום ייעוץ זוגי שאלות על זוגיות

שלום רב,
אני ובן זוגי שנה וחצי יחד.מהרגע הראשון של הזוגיות שלנו, יצא כך שאני כמעט כל יום אצלו, כמעט ולא באה הביתה.הוא גר בעיר מאוד נוחה לי שאני אוהבת להיות בה, יש פה הרבה יותר אופציות עבודה ודברים מאשר בעיר שלי, ובנוסף מהעיר שלי יש לי זכרונות לא טובים והייתה לי ילדות לא טובה כל כך בבתי הספר שם.אמא שלי עם הזמן התרגלה שאני אצלו. אני באה הביתה פעמיים בשבוע(במקרה הטוב) לישון בבית, לפעמים סתם באה לכמה שעות ושוב הולכת אליו, אבל כל ימי שישי אני עם משפחתי, ומדברת עם אמי בנייד כל יום.הבעיה היא שכבר לא נוח לי עם המצב הזה. אני נמצאת פה כל יום, וכל פעם מחדש מרגישה רע עם זה. אני מרגישה רע כי אני מפחדת לפגוע באמא שלי, שלא תחשוב שאני נוטשת אותה. מרגישה רע על כך שאני מאושרת עם חבר שלי אצלו בבית. אני לא רוצה יותר להרגיש כך, ובעקבות כך אני חושבת על לעבור לגור פה בפועל.אני רוצה לדבר על זה עם אמי, אך כל פעם שמנסה אין לי אומץ. אני יודעת שעליי לדבר איתה ולהיות כנה.אני הבת הבכורה ויש לי עוד 2 אחים שקטנים ממני, שעוד גרים בבית, ובגלל זה זה כ"כ קשה.חשוב לציין כי אני עם אחותי בחדר וגם אם הייתי רוצה לגור עם חבר שלי אצלי, זה לא היה אפשרי. אני והוא לא יכולים להיות נפרדים אחד מהשנייה אנחנו נורא קשורים.מה לעשות? איך להתחיל לדבר איתה על כך? הדברים לא ישתנו מעכשיו, אני עדיין יגיע הביתה פעם בשבוע לפחות וכמובן בארוחות שישי, אך זה לא אותו דבר כמו בפועל לעבור דירה.אשמח לייעוץ, תודה רבה!

הוא 25 ואני 22 עוד מעט.

לילי יקרה,
את בת 22, וטבעי שבנות בגיל זה עוזבות את הבית. לא ברור לי למה לך זה פחות טבעי. לא ברור לי למה אמא שלך אמורה לחשוב שאת נוטשת אותה, ולא הסברת לי את זה.האם כי אמך זקוקה לעזרה והיא לא מסתדרת בלעדייך? האם כי קשה לה "לאבד" אותך? האם בעיקר כי לך יש רגשי אשם והיא אולי אפילו תהיה בסדר עם זה, כי היא תבין את הצורך שלך ותרצה שתהיי מאושרת?

קודם כל תודה על התגובה.אני רוצה להגיד, שאיני אפילו יודעת מאיפה קושי זה נובע מכיוון שכבר הוריי התרגלו לכך שאני לא בבית וזה לא באמת ישנה משהו אם אני בפועל יעזוב וייקח את הדברים שלי או פשוט אמשיך להיות פה רוב הזמן אבל עדיין בסטטוס של "גרה בבית".כמו שאמרתי, יש לי עוד שני אחים קטנים אז כך שאמי לעולם לא לבד.אבל זה כל כך קשה.. תמיד הייתי ילדה של אמא וצעד כזה גורם לי להבין שהחיים מתקדמים ושעליי להמשיך בכוחות עצמי ללא אמי תמיד לצדי.לא ציינתי את המקרה, אך אגיד בקצרה על עוד בעיה שמקשה עליי לעשות את הצעד ובפועל לעבור לגור פה.אמו היא אישה גרושה, הם התגרשו כשרק הכרתי אותו והם התגרשו בגלל שבעלה בגד בה.בכל מקרה, היא אישה שהופכת את עורה בכל פעם.לפעמים היא יכולה להיות מקסימה אליי, להחמיא לי ואף להגן עליי אם אני והוא מתווכחים.אך בשאר הפעמים יכולה להיות פשוט מפלצת. מעירה לי על הדברים הכי קטנים שקורים בבית שלהם, כמו שריטות על השיש ולא מפחדת להעליב אותי ואף לשנייה.קשה לי מאוד להתרגל למנטליות פה כי אצלי בבית למשל בחיים לא היו אומרים שום דבר שאפילו ירמוז לפגוע בחבר שלי.היא אישה נורא חסרת טקט ואני בהרבה פעמים נפגעת ממנה.בכל השנה וחצי הללו שאני נמצאת פה המון כבר סוג של "התרגלתי" להעלבות הללו.אך אם בפועל אגור פה, אני אחת שנורא אוהבת לבשל ואני לא ארגיש בנוח אם כל דבר קטן שקורה היא ישר באה אליי בטענות.אי אפשר לקרוא אותה, תמיד כשהיא מקסימה אליי אני נמנעת מלהשלות את עצמי ולהתלהב יותר מדי כי אני יודעת שמחר או עוד שעה היא תהפוך עורה.מה עליי לעשות? אתמול נורא נעלבתי ממנה ופלטתי לחבר שלי שאני לא רוצה כבר לעבור אליו, והוא אמר לי שאי אפשר ככה שכל פעם שיקרה דבר כזה אז אני ישנה את דעתי וכך ישגע אותו ואני מבינה אותו..מה עליי לעשות? אני כבר חנוקה. הוא אומר לי שעליי להסתובב כמו מלכה בביתו כאילו שזה בית משפחתי ושעליי לפתוח את הפה ולהגיד מה אני חושבת על מה שהיא עושה לי.

לילי יקרה,
אז אולי את בעצם לא בטוחה בצעד הזה, מה שמחבר אותך הביתה יותר. אולי כי את לא רוצה לעשות צעדים של התנתקות מהבית, רק כדי לחזור אחר כך עם התנצלות ורגשי אשם על כך שעזבת "סתם". כך שאולי המחשבה הזו מקשה עליך להתנתק עוד.החבר שלך אומר לך שאת צריכה להיות יותר אסרטיבית, ואולי אפילו אגרסיבית לפי דבריו. אני לא כל כך אוהב את זה, כי זה אומר משהו על היחסים שבינו לבין אימו. אבל אולי הוא אומר לך שזו דרכו להתמודד איתה, וחושב שאת יכולה לעשות אותו הדבר. אלא שאת כנראה לא יכולה, כי היא לא אמא שלך, וכי היא בעלת הבית. תצטרכי לנווט את דרכך בזהירות, ואולי להיעלב פחות, אם תביני שאמו לא לגמרי יציבה ברגשותיה, ולא חוששת לפגוע כאשר היא במצב רוח שכזה. זה לא קל, כי לא גדלת איתה. אבל אם את רוצה להיות שם, זה חלק מהעניין. האם היא פתוחה להקשיב אם תבואי אליה מדי פעם ותגידי שנפגעת ממשהו שאמרה? - אני לא בטוח. האם תוכלי להתקרב אליה דרך כך שתהיי נחמדה אליה ותתייחסי אליה "רגיל", כאילו לא אמרה לך דבר שעה קודם? אולי. יתכן מאד שיש לה עליות ומורדות שאינן קשורות אליך, ותצטרכי להתמודד עם זה שם, או לא להתמודד עם זה שם, כמשהו שאולי אין לך מה לעשות איתו.