פורום ייעוץ זוגי שאלות על זוגיות

שלום רב
ד"ר חסוןראיתי בעבר את הפורום הזה אך לא חשבתי לפנות אליך למרות ש..אני מקווה שתבין את סיפורי ותוכל לעזור לי מראש מתנצלת זה יהיה קצת ארוךאני בת 27 נשואה כמעט 3 שנים, יצאתי עם בעלי 3 שנים לפני החתונה אחרי שנתיים וקצת של מריבות בילתי פוסקות נפרדנו היינו רבים על כל דבר קטן פשוט ובעיקר בעיקר על החברים היה מעדיף אותם על פני ויותר מזה לא היה מוכן שאצא איתם לבלות ולו פעם בחצי שנה אפילו, אבל זו לא הבעיה אחרי 3 חודשים חזרנו הוא השתנה המון לטובהכבר לא היה יוצא איתם הרבה ואם כן היה שואל אותי ולא מתחפף ואני שוכבת במיטה ומחכה..ואחרי עוד כמה חודשים התחתנו.אחרי שהתחתנו החיים ניראו אחרים הוא באמת השתנה לטובה הבין שקודם האישה ואח"כ החברים מה גם שאנחנו גרים רחוק מהישוב שבו גדל אז אין בעיה עם זה עד שמגיעים לשבתות שאנחנו עושים אצל ההורים שלו ואנחנו עושים אצלהם כמעט כל שבת למרות המרחק שעה וחצי נסיעה לכל כיוון, הבעיה היא לא ההורים (למרות שגם פה יש איזהו אישו) אלא שהוא לא מוכן לוותר ולו פעם בחודש על ערב שישי עם החברים,אני די מבולבלת ולא יודעת איך בדיוק להסביר לך את כל הבעיות אבל הוא בחור מקסים שעוזר בבית כשצריך בכלים ועוזר לישטוף כשאנחנו עושים שבת בבית שלנו ועוזר לי עם הילד כשהוא נימצא, ודבר אחד "דפוק" אצלו לחלוטין, זה שהוא עושה דווקא על כל דבר, אני מטיבעי בחורה שנותנת ונותנת ולא מתלוננת אבל צברתי הרבה פגיעות מהדווקא שלו שכבר התייאשתי ממנו, היום נישברתי כי הילד חולה עם חום גבוה ואיפה הוא?? עם החברים!! שבת שעברה היה איתם שבת הבאה יהיה איתם אבל לא הוא חייב דווקא השבת להיות איתם כשהילד חולה מוכן לוותר על שבת הבאה כדי להיות איתם השבת ועושה לי דווקא כי ביקשתי ממנו שישאר כי הילד חולה,אני כבר לא מדברת על מערכת היחסים שלנו שהוא מגיע הביתה כל יום בשעה 7 הכי מוקדם ולרוב זה 8 ואפילו 9 ויותר מאוחר מתוקף תפקידו כעובד מדינה. הוא מגיע ישר לאמבטיה של הילד משכיבים אותו לישון ב8 ואז אוכלים תוך כדי צפיה בטלויזיה זה הרבה יותר מעניין אותו מלשוחח איתי ולספר לי למרות שלפעמים הוא חוזר הביתה עם סיפורים עסיסיים אבל הם מאוד נדירים רק את המעניינים ביותר הוא זוכר.. בכל אופן הארוחה ניגמרת עובר למחשב לאיזה חצי שעה אח"כ מתישב שוב על הספה ונירדם מגיע למיטה אם בכלל הרבה אחרי שאני נירדמתי בשעות הקטנות קם בבוקר מתקלח והולך לעבודה ככה ניגמרים להם הכל הימים בשבוע וזה הרוטינה, אין חיבוקים אין מילים טובות באמצע חוץ מ:האוכל יצא טעים, משהו בסיגנון וזהובגלל זה אני מתחננת אליו לימי שישי לפעמים שעה שעתיים רק אני והוא, אבל לא.. בימי שישי בבוקר הוא צריך לתקן לסדר ליקצוץ ליגזום ולעשות הכל בבית של ההורים שלו הוא בן יחיד עם זה אין לי בעיה אבל ככה ניגמר יום שישי כשבבוקר הוא בחצר ובערב עם חברים עד השעות הקטנות בשבת עושה טובה שמתעורר מדי פםעם לאכול מוצ"ש חוזרים לבית והינה ניגמר עוד שבוע, יש כמובן לפעמים שיוצא לנו לטייל ביחד אבל לטייל הכוונה ללכת לאייס ליראות דברים שהוא צריך וכמובן לעשות קניות לבית, לא משהו כמו שאני הייתי רוצה משהו פשוט כמו טיול ברגל בשדות או בחוף הים, סתם לשבת על ספסל לשים עליו את הראש ולחלוםואין לנו מערכת יחסים בסיפור מידי פעם ניזכרים בצרכים הגופניים אבל זה כבר הפך לסקס ולא למעשה אהבה רק בשביל הסיפוק והיתה תקופה שהייתי צריכה לבקש לידרוש ולקחת את מה שאני רוצה ממנו כבעל אני לא יכולה לידרוש שיכבד ויעניק יחס טוב אבל יכולה לקחת ממנו סקס לפחות את זה.בקיצור דוקטור נכבד ניראה לי שיש לנו בעיה בתיקשורת חמורה פעם הוא היה בקורס מטעם העבודה שבקורס דיברו איתם על יחסים בין אישיים וכל מיני דברים מעניינים כאילה בשבוע הזה דיברנו המון פשוט ישבנו שעות ודיברנו הוא סיפר לי מה המרצים/ות אמרו וכל מיני דברים כאילה איך יחסים יכולים להצליח ואיך שלא צריך לשנות את הבן זוג אלא לנסות להשתנות ביחד וכו' הרגשתי איך אני מתאהבת בו מחדש,אבל ברגע שהקורס ניגמר כאילו נשכח כל מה שדובר, הוא טוען שאני צריכה להשתנות ולשנות את הגישה רק לא חושב שהגישה שלי הפכה לכזו רק בגלל היחס שלו הוא יכל (בעבר) בשניה להרוס לי את כל המצברוח ולעשות לי רע הוא לא הבין את זה, היום אני פשוט אפאטית שמתי את הפשוש שלי במרכז עולמי לפחות יש לי את מי לחבק, היום אני מתעצבנת ממנו יותר מהר וכבר לא סולחת ומרוככת כמו בעבר למרות שלא נוטרת טינה לאורך זמן וכן מדברת איתו ולא שותקת אבל איבדתי את הסבלנות שלי וכבר לא מפחדת לריב איתו כמו שבעבר פחדתי כי פחדתי שילך מרגישה שאנחנו שני אנשים שונים שחיים אחד ליד השני ולא אחד ביחד עם השני, ובניגוד אליו עד היום לא עושה לו דווקא על כלום לפחות לא על דברים חשובים כמו אוכל כשהוא מגיע הביתה מגבת ובגדים מוכנים כשהוא כבר מתקלח בערב ולא בבוקר וזה קורה איזה פעם פעמיים בשבוע אם הוא מספיק ליפני האוכל כי האוכל מעייף אותו וכמובן סקס כשהוא רוצה, אבל כן עושה לו פרצופים בכל יום שישי בערב כשהוא הולך מכאן לחברים בלי להקדיש לי זמן בכלל בלי כל המשפחה מסביב, אגב דבר חשוב שאני חייבת לציין זה שאם אני מתעקשת על משהו זה בדרך כלל ולרוב לא סתם כי אני לא אוהבת לריב אבל הוא יכול להטריף במיוחד כשאני מבקשת ממנו משהו והוא כאילו לא שמע וצריך לחזור על זה 4 פעמים ובסוף לעשות בעצמי כמו היום כשהלכנו למרפאה תביא בבקשה את המים של הילד.. תכין לו בקבוק, תלביש לו את הקפוצון מעל שיהיה לו חם כלום הייתי צריכה לעשות בעצמי הכל כשאיבדתי את הסבלנות והיא היתה קצרה מאוד כי הייתי בלחץ בגלל החום של הקטנציק והוא באדישות שלו והוא אדיש נורא כשמבקשים ממנו לעשות דברים. אבל לא אדיש כששתי הנשים שהוא הכי אוהב אני ואמא שלו צריכות דברים מנוגדים ממה שהוא רוצה עם אמא שלו הוא עוד מתפשר איתי הוא פשוט מתווכח ובסופו של דבר אחרי ויכוחים סיתמיים ומעצבנים עושים מה שאני רוצה, וזה מעצבן למה אתה רב בכלל מלכתחילה??וסתם לידע כללי וזה דבר חשוב כל העולם חושב שהוא פשוט מלאך עוזר לכולם ומסדר עיניינים בציק ונותן ודואג ומחליף ואפשר ליסמוך עליו וכו...בקיצור תעזור לי כי מתחיל להיות לי ממש רע מהעיניין כבר מרגישה שהחומה שבניתי סביבי כדי לא להיפגע ממנו יותר קורסת והריבים כבר מתחילים להשפיע עלי ובטח שעל הנישואין האילו ואני לא רוצה להתגרש כי אני אוהבת אותו וכבר לא יודעת מה לעשות לייעוץ אגב הוא לא רוצה ללכת הוא אומר לי את רוצה לכי לבד את צריכה שינוי דחוף..מה עושים?תודה ושוב סליחה על האורך

זה משהו שקראתי שאתה כתבת בעבר:"אלא שבנוסף לשיקול הרציונלי, נכנס גם השיקול הרגשי, שכן במערכת יחסים זוגית אין רק יחסי תן וקח, אלא גם יחסים של עמדות כוח, של כבוד ושל הערכה, שגם הם עשויים או עלולים להשפיע על הרצון של בני הזוג להמשיך ולהיות ביחד, כמו גם להשפיע על הטוב או הרע שכל אחד מבני הזוג מקבל בשותפות הזו. כלומר, אם צד אחד יתרפס לפני הצד השני, ויקבל את כל המרורים שמאכילים אותו ללא מחאה, אז ימשיכו להאכיל אותו (או אותה) מרורים. ולכן גם זה לא טוב. לכן לצד הרגשי הנוגע לכעס, לפגיעות, לעלבון, ואפילו לנקמה, יש תפקיד. הוא זה שמסייע לך לשמור על כבודך ומעמדך בזוגיות (וכאמור – כך גם בשותפויות אחרות). הוא זה שמקומם אותך לפעמים כנגד בעלך, למרות החשש מעימות ואי הנעימות הקשורה בו."ואני חושבת שזה די מדבר אלי (לא בהתאמה לקטע המושלם ממנו הוא ניגזר אלא רק מישפטים אילו, כי בתחילת הקשר הייתי בצד שרק מתרפס וניפגע ואחרי החתונה ובמיוחד מאז לידת הילד לא עברתי לצד השני ממש אלא נהייתי יותר אסרטיבית ומרשה לעצמי לענות ולא לישמור דברים בבטן כדי לא לריב, או איך שכתבת.. הפסקתי לאכול מרורים שהוא היה מאכיל אותי במודע או שלא במודע ויכול להיות שלא במודע אין לי מושג,בכל מקרה זה כניראה לא מוצא חן בעיניו כי אני כבר לא שותרת וכן עונה וכן דורשת וכן רוצה ולא מוותרת וכן מתעצבנת, אהה וזה הדבר הכי "יפה" בעבר הייתי פוחדת להראות שאני כועסת עליו כי הוא היה מתעצבן שאני מתעצבנת ואז מראה לי שהוא מתעצבן יותר,היום אני כבר מרשה לעצמי להתעצבן אז הוא לעיתים מתקפל מהר יותר או שאנחנו פשוט מתכסחים בלי מטרה

(הודעה ללא תוכן)

אני מקווה שלא מאוחר בשבילי:-)בכל אופן אני אשמח לתגובה בזמנך החופשי (כאילו שאתה צריך אישור:-))אני אשמח ואודה מקרב לב לדעתך בנושא,מודה מראש.תולי

תולי יקרה,
הספקת לצבור הרבה כעסים על מקומות שבהם יש לו בחירה והוא לא עושה למענך ולא הולך לקראתך, עד שאת כועסת עליו גם בדברים שיש לו הרבה פחות חופש, וזה יוצא על חשבונך, כמו שעות העבודה שלו. אם את מרגישה את מה שאת מרגישה, יש לכם בעיה קשה, שכנראה הולכת לקראת פיצוץ. החיים ביחד אינם טובים היום לשניכם. הפתרון הוא לא לתבוע את הצרכים שלך ולהתעצבן כאשר הם לא מגיעים, וגם לא להתרפס מצד שני. זה וזה לא יועילו. כאשר יש כל כך הרבה דברים ביניכם, וכאשר את במצב הרגשי שאת, כסימפטום, זה סימן מובהק שאתם זקוקים לתהליך של ייעוץ זוגי. אל תהססי, כי אחרת, עושה רושם ששום דבר בסיסי לא ישתנה.לו היתה לי נוסחת קסם בשבילך, הייתי נותן לך. צריך יותר מזה.