פורום ייעוץ זוגי שאלות על זוגיות

עכשיו זה יותר מובן.ולגבי לתת צ'אנס, אולי לא ב100%, אבל אני די בטוחה שזה היה מזיק לי.לדוגמא, הוא טען שבעלי צריך לומר לאימו (כשיש לה טענות כלפי שאני עייפה, עצלנית, מה שלדעת שנינו לא נכון): "נכון שהיא עצלנית, אבל טוב לי איתה ואני אוהב אותה". וכיון שמה שהכי חשוב לה זה שלבנה יהיה טוב, הכי חשוב שזה מה שהוא ישדר לה.אני חושבת שלהיות תחת קונצנזוס של אשה עצלנית זה דבר שמאוד פוגע בי. גם בטווח הקרוב וגם בטווח הרחוק. ולמען האמת אני גם לא בטוחה שהכי חשוב לה שהוא יהיה מאושר, אלא איך היא נראית בעיני החברים שלה, כשהבן שלה התחתן עם כלה לא מספיק סנובית וצפונית כמוה (ואולי גם כמוהם).כשהתחתנו חשבתי שהמשפחה שלו נחמדה והתאמצתי כדי ליצור יחסים טובים ולהשתלב. נראה לי שדווקא הגישה הזו שלי נתנה להם יותר מקום "לטפס" עלי. כשנולד לנו תינוק, זו היתה נקודת מפנה די רצינית בשבילי, כי הרגשתי שהיא מסוגלת להיטפל אלי הרבה יותר באיך אני מגדלת אותו, ולא רציתי להיכנס לזה גם בשבילי וגם בשבילו.אימצתי את הגישה שלה, ואני פשוט מחזירה לה באותה מטבע. לעקוץ בחיוך לבבי. זה לא בא לי באותה טבעיות מדהימה כמוה, אבל יש לי מורה טובה ועם הזמן משתפרים... בהתחלה גם התייחסתי אליה יותר בכבוד ופחדתי "להתחצף" אליה. היום אני עדיין משתדלת לא להגזים, אבל אני קודם כל דואגת לעצמי.ואיך אני מרגישה? הרבה יותר טוב. אני כבר לא מרגישה כמו השטיח שלה. אני מקווה לא להפוך להיות כמוה... אבל זה נראה לי טוב לדעת להשתמש בדרך הזו, כלפי אנשים מאוד מסויימים... הבנתי שקשר טוב ונעים לעולם לא יהיה לנו, כבר ניסיתי את זה מספיק, ואין לי מה להפסיד.אני מקווה שזה בסדר לשאול עוד דבר....מה אתה חושב על הפתרון שלי?מה שכן מפריע לי זה שאולי הילדים שלנו יקלטו את זה, ואני לא יודעת אם זה חינוך נכון. מה אתה אומר?