פער בציפיות בזוגיות: איך לגשר עליו

שלום רב.
אני ובעלי ביחד 7 שנים עם שני ילדים. אני לא מרוצה ממידת הנוכחות שלו בחיי המשפחה.כשהוא בבית הוא עוסק בעיסוקיו עם גיחות קצרות לתקשורת ומשחק עם הילדים (שלוש וחצי וארבעה חודשים).זה עניין שאני מעלה בפניו שנים וה"חומרה" שלו באה בתקופות. מבחינתו המעורבות שלו לא רק מספיקה אלא משמעותית,והוא מתרגז עלי כשאני מעירה לו על כך או מציעה לו להתפנות למשחק עם הילד. מבחינתו השהייה המשותפת תחת גג אחד היא"ביחד". מאז לידת התינוק אני מוצאת את עצמי לא ישנה לילות רבים- הפרעות שינה של התינוק- והוא לא רק שלא מציע לי את עזרתואלא גם מתרגז כאשר אני מבקשת ממנו לקחת לילה בשבוע. הוא אינו רוצה להיות עייף בעבודה- ולא לוקח בחשבון שאני מסתובבת כבר חודשיםבאפיסת כוחות חלק גדול מן הזמן,ועדיין צריכה להיות שם בשביל הילדים. אני חוששת שהגעתי למסקנה שכדי לקבל ממנו את השיתופיות להאני מצפה במשפחה אני אצטרך לדרבן אותו במשך כל היחסים שלנו, וגם חוששת שלעולם הוא לא באמת יצליח לשים מישהו אחרי לפני עצמובסדר העדיפיות שלו. לא בטוחה שיש טעם לייעוץ ששוב יביא אותו למצב של דרבון זמני, ואי לכך אני לא רואה את העתיד שלי איתו.אשמח לחוות דעתך. תודה מראש.

pppיקרה,
יש פער גדול בין הציפיות שלך לבין מה שקורה. אולי אפילו פער עצום. אם את מצפה ש"תגידי לו" והוא יתנהג לפי הציפיות שלך, אז ברור גם לך שיש לך טעות. אלא שייתכן שאת מתנהגת כאילו זה מה שאת מצפה שיקרה. ללא מעורבות אינטנסיבית של ייעוץ זוגי, זה לא יקרה.מכיוון שכך, אולי כדאי שתצפי רק למעט בכל פעם. כלומר, לבנות את הבית לבנה על לבנה, אבן על אבן. להגדיר מטרה קטנה בכל פעם, לתת לו חיזוקים חיוביים כאשר הוא מגשים אותה – כדי לצקת את המלט מסביב, ולהמשיך למטרה הבאה. זו עבודה סיזיפית, אבל קחי בחשבון שמכיוון שהתלונות וההערות שלך לא הועילו, תצטרכי לנסות דרך אחרת. למשל, בקשה לשיתוף, להוריד תלונות למינימום, וחיזוקים חיוביים במקומות המתאימים (חיזוק חיובי לא צריך להיות תשבוחות "מחנכות", אלא חיוך, חיבוק, תודה).

תודה!

ppp יקרה,
חשבתי שתגיבי יותר קשה. בהצלחה!