סבלנות בטיפול - עצות ליקירתי

אני בת 23, ונמצאת במערכת יחסים ארבע שנים. מערכת היחסים ידעה עליות ומורדות. בתחילת השנה הנוכחית נפרדנו ביוזמתי וחזרנו. הרגשתי שאני רוצה לתת לקשר עוד צ'אנס ולתת לו הזדמנות להראות לי שדברים שהפריעו לי בו השתנו, והם אכן השתנו. השנה היה לנו קשר טוב שאופיין בחברות טובה ובתמיכה הדדית, אבל הפריע לי שאני לא מרגישה יותר "מאוהבת" ועם "פרפרים בבטן". הרגשתי שאני אוהבת מאוד את האדם שהוא אבל שחסרה לי ההתרגשות. השנה הזו הייתה גם שנת מעבר לשנינו (תחילת לימודים באוניברסיטה ומעבר לעיר אחרת) שנת מעבר ולכן היא לא הייתה קלה לשנינו. אצלי זה הציף המון תחושות שליליות בקשר לעצמי והתחלתי סוף סוף טיפול פסיכולוגי אחרי שאני יודעת שאני זקוקה לאחד כזה כבר הרבה שנים. אובחן אצלי דיכאון (שידעתי תמיד שאני סובלת ממנו) ואני עומדת להתחיל לקחת כדורים (עדיין לא התחלתי). בן הזוג שלי הוא האדם היחיד שיודע על כך ושתומך בי במאה אחוז. אני לא יודעת איך הייתי מעבירה את השנה הזו בלעדיו. הבעיה היא שכל פעם שמתחילות אצלי מחשבות שליליות אני מתחילה לפחד מהקשר, אני חוששת שאולי אני לא אוהבת אותו יותר כמו בעבר, ושהסיבה היחידה שאני נשארת איתו היא כי הוא החבר הכי טוב שלי. מצד שני, קראתי שאנשים בדיכאון עלולים לנסות להרחיק מעצמם דווקא את אלה שהם אוהבים. כמו כן, אני יודעת שפעם אהבתי אותו בלי ספקות בכלל ולכן אני מקווה שכשאצליח להתגבר על הדיכאון ועל הבעיות שלי עם עצמי אוכל להחזיר לעצמי את האהבה הזו בכל הכוח. חוץ מזה אציין שבתחילת החודש הבא אנו עוברים לגור יחד וכמובן שהיו לי רגשות מעורבים בעניין הזה לאור כל מה שכתבתי. אני מאוד מפחדת מהמחויבות של מה שזה אומר. אני מאוד לא מרגישה בשלה ומוכנה לחתונה, לא איתו ולא בכלל, אבל אני כן מאושרת למחשבה לבלות איתו את היום-יום שלי בשנה הקרובה. אני פשוט רוצה לעשות את הדבר הנכון ולא להשאר איתו מהסיבות הלא נכונות.

ירדן יקרה,
את הולכת לטיפול, ואין ספק שהאדם שאצלו את מטופלת כבר יודע עליך ועל הצרכים שלך הרבה יותר ממני. התאזרי בסבלנות, ופתחי את הדברים שם. יש לך במה, יש לך מקום לומר את כל מה שעל ליבך, ובכלל זה את החרדות ואת הקשיים שלך, היי סבלנית. ודברי גם על חוסר הסבלנות שלך, והרצון שלך לקבל כבר עכשיו תשובות, אם זה רלוונטי. אחרי הכל, בדרך כלל חשוב יותר לנהוג נכון מאשר להחליט מהר. בודאי בסוג ההחלטות הזה.