נישואין ושליטה: מה לעשות?

שלום רב .
אני נשואה 4 שנים, שני ילדים קטנים. מתוך זה שנה פרודה וחיה בבית נפרד מבעלי. התחלתי בהליך גירושין לפני שנה. לאחר כמה פגישות גישור לגירושין בעלי ביקש לנסות שלום בית.כיוון שלא הייתי שלמה עם גירושין עד הסוף (למרות שכן הייתי נחושה בהתחלה), ייתכן שהיו לי עדיין רגשות כלפיו, הסכמתי לנסות וללכת לייעוץ זוגי ולנסות לראות האם יש מקום לשלום בית. הבעיה הכי גדולה היא שגרנו בבית שלו מלפני הנישואין והוא לא נתן לי לחיות בבית כאילו זה היה גם בבית שלי. לא נתן לי לעשות שום שינוי ולו הקטן ביותר ואם כן אז זה בא אחרי משא שכנועים של חודשים כדי להחליף משהו בבית. כעת שאנחנו בניסיון לשלום בית אך עדיין גרים בנפרד, הוא אומר שהוא לא מוכן לגור איתי בשכירות ומבחינתו זה קו אדום. אני לא רציתי לחיות שוב בבית שלו . הסברתי לו למה ואמרתי שהרגשתי בכלא. הסברתי שכל שינוי קטן שאני רוצה לעשות, למשל לסדר את הארון אחרת, הוא בא ומתערב ואומר לא נוח לי ככה ומיד משנה את הסדר חזרה. אז הוא אומר זה הבית שלי ואני מחליט.... אמרתי שלא יכול להיות שבגלל שזה הבית שלו אז אני תחת שליטתו ואין לי אפשרות להתבטא בבית. לצערי הוא לא משנה את הגישה ולא מראה כיוון לשינוי. פעם הוא אומר לי פעם נלך לפי מה שאת רוצה ןפעם נלך לפי מה שאני רוצה. אבל שהשיחה ממשיכנ הוא שוב אומר זה הבית שלי ואני מחליט. עייפתי מכל זה ואני חושבת להתגרש סופית אך פוחדת. קשה לי לראות את עצמי לבד עם שני ילדים קטנים כל כך וגם קשה לי משום מה לשחרר את הקשר איתו. אני אובדת עצות. לא יודעת מה לעשות. מה דעתך ? יש איזשהו פתרון שיביא לעמק השווה?

איילת יקרה,
לפי דברייך, נישאת לגבר שדורש שליטה מלאה לא רק בחייו, אלא גם בחייך. העובדה, כפי שאת מתארת אותה, שהוא לא יכול לעזור לך להרגיש כאילו שאת בבית שלך, והעובדה, כפי שאת מתארת אותה, שהוא דורש שלא תעשי בבית שום שינוי מחד, ושלא תעברו לבית אחר בשכירות, שתוכלו לבנות מחדש, מאידך, היא עדות ברורה לכך שהאיש אליו נישאת הוא נוקשה מאד, קשיח מאד, ומתקשה להתאים את עצמו לבת הזוג שלו.יתכן שיש לו המון יתרונות אחרים. אין ספק שהעובדה שיש לו בית, ובסיס כלכלי, גם היא משמעותית. אם לך אין בסיס כלכלי חזק מספיק, זה יכול לערער אותך ואת הביטחון שלך ביכולת לקיים חיים סבירים בעתיד, לך ולילדים שלך. אולי זה אפילו מערער את הביטחון שלך ביכולת שלך למצוא בן זוג מתאים, בעיקר כאשר את מגיעה לקשר חדש עם שני ילדים קטנים. ואת שואלת את עצמך מה עדיף? האם חיים איתו כשהם בעלי רמת חיים סבירה אבל עם תחושה של כלא בביתו של מישהו אחר, או חיים לבד, עם רמת חיים ירודה, ומי יודע מתי תגיע אהבה?זו בחירה קשה, איילת. אבל זו הבחירה שלך. ואולי כדאי שאנסה להרחיב מעט את שתי האפשרויות העומדות בפנייך:אם איתו, ואם הוא רוצה להיות איתך - חשוב מאד שתלכו לטיפול זוגי. את צריכה את התמיכה החיצונית כדי לנסות דינמיקה חדשה, וכדי לאפשר לו לקבל ולהכיל את העובדה שגם את צריכה מקום ואמירה ובית משלך. ואם לא איתו - אז ללמוד להתמודד עם הקושי, ועם חוסר הודאות, ועם חוסר הביטחון שלך, ואם ההבנה שאין סיבה שלא תצליחי למצוא אהבה, ותמיכה וחיבוק ורגעי אושר, גם אם זה ייקח זמן. ושבעזרת הכסף שתקבלי ממנו למימון אחזקת הילדים, תוכלי לגדל אותם כראוי. ושבמקרה הזה, רצוי מאד שתמצאו את הדרך ליצור תקשורת ביניכם שתעזור לכם לראות את הילדים ואת הצרכים שלהם, גם אם התקשורת הזו תיראה לכם לפעמים ככזו שפוגעת באגו שלכם. חשוב שתחשבו גם על שלומם שלהם. אם זה יוצא על חשבונכם, זה חלק מהעניין - אבל רק במידה. תצטרכו למצוא את האיזונים הנכונים, כי שלומכם הנפשי והתקשורתי חשובים כדי ליצור להם שלווה וביטחון עצמי.