משבר בנישואין: מה עושים?

נשואים שנה וחצי +ילדה. הוא בן 24 אני בת 23.הוא היה הקשר הרציני הראשון שלי וככה גם הפוך. תחילת הנישואין היו מצויינים עד ההריון.
כל ההריון סבלתי מבחילות והקאות ובמקום לתמוך בי הוא היה צוחק עליי ומתנהג בילדותיות. כן חשוב לציין שכל מה שרצינו היה רץ לקנות לי,אבל מבחינה נפשית לא היה שם. הלידה של הילדה שלי דרשה מאיתנו אשפוז של כמה חודשים בבית חולים ובזמן הזה הוא ממש תמך בי והיה שם עבורי. אבל מהרגע שהגענו עם הילדה הביתה התחילו הריבים . כעס עליי שאני לא עושה מספיק בבית (אני מניקה וכל היום סביב הילדה) והיו ימים שהיה איתה יותר כי היו לי מבחנים ולא הפסיק לעשות לי חשבונות מי עושה יותר ומי פחות.
לאחרונה עשינו שיחה על הנושא אני לקחתי על עצמי לעשות יותר בבית כדי שלא הכל יפול עליו והוא הבטיח שיתמוך ביותר (אגב, הייתי בדכדוך אחרי הלידה והייתי בוכה המון ובמקום לתמוך בי היה טוען שאני מפונקת)
כיום אני רואה שהוא באמת משתדל יותר. אבל לפני יומיים אחרי שהיה לנו ריב קטן, גיליתי שהוא מסתמס באופן קבוע עם מישהי בת 18 שעובד איתה (כתב לה הודעה לידי בלי שראה שאני מסתכלת) . אני פגועה ומרגישה נבגדת. הוא רצה להראות לי שהיא לא מעניינת אותו ומחק אותה מאנשי קשר ונמחקו כל ההודעות. שלהם. אני לא יודעת על מה הם דיברו, אני כן יודעת שהוא שפך לה את הלב ואמר דברים אישיים. ממש כעסתי ואמרתי שמבחינתי זה בגידה לכל דבר. הוא בכה לי והתנצל ואמר שהוא מבין שעשה טעות והוא יודע שאני הדבר הכי חשוב לו והבטיח שלא יקרה יותר ושהיא לא מעניינת אותה. אני מתקשה לשכוח ולסלוח. לא מספיק כל מה שעברנו וכמה שאני משתדלת (הייתי שם עבורו בכל דבר שעבר והוא לא היה שם בשבילי ומודה בזה) אז ללכת לדבר עם מישהי אחרת?
אני לא יודעת אם אני מגזימה אולי כי אנחנו מסורתיים וזה לא מקובל אצלנו ידידים וכו. אני לא יודעת כמה יש עתיד לזוגיות הזאת אבל יש ילדה וזה מה שמשאיר אותי. הוא אומר שהוא למד שיש לי יותר מדי מה להפסיד אם אעזוב אותו ושהוא לא יסתדר בלעדיי ושאני היחידה שראתה אותו והייתה שם עבורו בחיים. אבל מאז שאנחנו נשואים אני רק עצבנית וכועסת כל הזמן ומרגישה שמגיע לי יחס אחר.

נשואה יקרה,
החיים אינם קלים לך. אולי לא רק חיי הנישואים. את כותבת בתחילת המכתב שתחילת הנישואין היו מצוינים עד ההריון. אבל את גם כותבת בסוף המכתב שמאז שאתם נשואים, את רק עצבנית וכועסת כל הזמן, ומרגישה שמגיע לך יחס אחר. מה שאני מבין מזה בעיקר הוא שלאחר שכתבת על דברים לא טובים, שזה במהלך המכתב, העולם קצת השחיר יותר, ו"שכחת" את תחילת הנישואים שלכם, שהיו טובים. במילים אחרות, כשקשה, העולם נוטה להיראות יותר קשה, ולכן גם יותר קשה לזכור שיש בו גם דברים טובים. כשזה כך, החיים הופכים להיות יותר קשים.זה לא ממעיט מערכן של הפגיעות שהיו. יתכן שאישך לא היה בוגר מספיק בעת שהיית בהריון, ולכן לא ידע איך לתמוך בך, אולי אפילו מתוך מבוכה על האינטימיות הפחות נעימה שהוא נקלע אליה, שהקשה עליו להכנס לתפקיד ה'אחות הרחמניה', או 'האח הרחמן', שהמציאות הכניסה אותו אליו. אולי לכן, כל עוד היית בבית החולים, והמבוכה הזו או התפקיד הזה לא היה שלו, היה לו יותר קל לתמוך בך.אני לא יכול לקבוע מכאן, או על סמך המכתב, אם לאחר שהגעת הביתה היית 'מפונקת', שזה אומר שאולי יותר קשה לך עם הלחצים הפיזיים או הנפשיים מאשר לאחרים, או לפחות מאשר לבן זוגך, והוא הרגיש שזה לא הוגן כלפיו, או אולי שדווקא הוא היה זה שהיה לו קשה להתמודד עם הלחצים, ולכן היו לו טענות כנגדך. ואולי שניהם גם יחד היו נכונים. כפי שאמרתי, אני לא יכול לקבוע מכאן מה קרה, אבל בסך הכל, בשיווי המשקל שנוצר, שניכם הרגשתם לחוצים וממורמרים. הסיפור שהיה לו בשיחות שלו עם הנערה הזו העצים אצלך את היכולת לומר לעצמך ולו שהצדק איתך, כי באופן ברור, עכשיו לפחות, הוא היה זה שלא היה בסדר. מצד שני, נוצר מצב חיובי, והוא נלחם עליך, ומראה לך עד כמה את חשובה לו. השאלה היא עד כמה את מסוגלת להתגבר על הפגיעה.אני חושב שנכון לכם ללכת לטיפול. היו לכם הרבה מאד קשיים בתקשורת וקושי משמעותי להתמודד עם קשיים, וכנראה לקח לכם, ואולי בעיקר לו, יותר זמן להתבגר. יתכן שזה קשור לרקע המסורתי שלכם, אם בבית ההורים שלכם יש תפקידים מסורתיים יותר לגברים ולנשים, וכפי שאת יודעת, התקופה היום וחלוקת התפקידים שונה. יתכן שמה שקורה לכם עכשיו עוזר לו לעבור עוד שלב בהתבגרות (שזה אומר לא להיסחף בקלות אחר הרגשות שלו, ולהיות יציב יותר בתגובות שלו כלפייך) ובהתפכחות (להבין מה נכון וחשוב בחיים). אבל אני חושב שהיכולת לבסס את ההתפכחות הזו, ולאפשר לשניכם להגיע למקום טוב יותר ויציב יותר יכולה להיעשות באופן משמעותי הרבה יותר בעזרת טיפול.

תודה רבה על התגובה, האמת שמאוד דייקת במה שאמרת. בעלי נגיע מבית מאוד שמרני לא בהכרח בקשר לדת אלא בכל דבר בחיים. הוא חווה חרדה חברתית ועד היום מעולם לא טופל. הוא סוחב את הסיפור הזה איתו ואני הייתי הראשונה שהייתה שם עבורו כשהוא "יצא מהארון" והחליט לספר לי על החרדות. זו גם הסיבה לאכזבה שהוא לא היה שם עבורי כאשר אני חוויתי מצב נפשי קשה אחרי הלידה (כמו שהזכרתי הילדה הייתה מאושפזת כמה חודשים בבית חולים) והוא לא היה שם מספיק בשבילי. ייתכן שהוא באמת לא מספיק בוקר וזה גם מה שהוא טוען בהקשר הזה. הוא טוען שלא ידע איך להגיב בסיטואציות הללו.
מאוד קשה לו עם החרדות שלו ואני כבר תקופה מנסה לדחוף שילך לטיפול כי זה מאוד מקשה לו על החיים (כמעט ביטל את החתונה כי פחד מהמעמד של האירוע עם המון אנשים שיראו אותו והוא מסתיר את זה מההורים כי הם מדחיקים).
הוא באמת היה בעל מצוין ובאמת מאז הסיפור של הנערה הוא מאוד מאוד משתדל. אני אוהבת אותו והוא חשוב לי אבל קצת קשה לי לסמוך עליו כי הוא פגע באמון שלי ואני חוששת שאחרי שנעבור את התקופה הוא ישכח מזה וימשיך באותה הדרך.
שנינו מסכימים שכדאי שנלך לטיפול זוגי. הבעיה שהמצב הכלכלי לא כל כך מאפשר לנו. אני נמצאת בבית עם הילדה כי ישנם המון טיפולים שצריך ללכת איתה וגם כי אני סטודנטית שצריכה לסיים את הלימודים והוא מרוויח מינימום. חשבנו ללכת לטיפול זול יותר של מישהי בסטאז אבל חוששים שלא תהיה מספיק מנוסה כדי לתת לנו כלים להתמודד עם המצב. מה דעתך? האם קיימים טיפולים המחיר מוזל יותר?

ובאמת יש אמת בדבריו. הייתי מפונקת קצת בתחילת הנישואים. הוא עשה המון בבית והיה לי נוח המצב. אז לא בישלתי/ניקיתי את הבית וכו'. ואז הגיע ההריון והמצב הגופני שלי הקשה עליי עוד יותר לעשות את הדברים הללו. אחרי הלידה הייתי שקועה בילדה ובלימודים והרבה "נפל" עליו. אבל ברגע שעשינו שיחה וכל אחד אמר מה הוא מרגיש קיבלתי כל עצמי לעשות הכל כדי לעזור כמה שיותר בבית. ודווקא שהכי השתדלתי כמה שהיה לי קשה, דווקא אז הוא בחר לדבר עם הבחורה הזאת. לפני שבועיים כבר הזהרתי אותו שזה לא מתאים שמדבר איתה אחרי שעות העבודה והוא אמר שזה בעיינייני עבודה. ופתאום אני מגלה שגם כשיש חופש הם מדברים וממש לא על ענייני עבודה. כל כך פוגע באמון.

נשואה יקרה,
מצד אחד, את פגועה מאד וכותבת ומדגישה שמה שעשה 'כל כך פוגע באמון'. מצד שני, 'הוא באמת היה בעל מצוין ובאמת מאז הסיפור של הנערה הוא מאוד מאוד משתדל. אני אוהבת אותו והוא חשוב לי.' מה שאני מבין מזה הוא שכרגע, את באמת חושבת שהוא הבין מה נדרש ממנו, ורוצה להיטיב איתך ויודע לעשות זאת. אלא שאת חוששת על מה שיקרה בהמשך. ואת לכן כותבת 'אבל קצת קשה לי לסמוך עליו כי הוא פגע באמון שלי ואני חוששת שאחרי שנעבור את התקופה הוא ישכח מזה וימשיך באותה הדרך.'כרגע, אין לכם יכולת כלכלית לטיפול זוגי. כרגע, את בלימודים, והוא מרוויח מינימום. כרגע, העניינים ביניכם בסדר, ואני חושב שגם את מבינה שבזמן הקרוב הוא איתך. חשוב שתשמרו על אוירה טובה כדי שגם בהמשך הוא יהיה איתך, ובודאי בעתיד הקרוב, עד שתוכלו להרשות לעצמכם טיפול זוגי, כדי להבטיח א. שבאמת תרגישי בטוחה, וב. שהוא יידע להתחבר אליך, כדי שלא יהיה לו צורך בהשלמת 'חסכים' בחוץ.קיימים טיפולים מוזלים, אבל את צודקת בכך שמידת הסיכון של טיפול פחות מקצועי היא יותר גבוהה. אם תחליטו על משהו כזה, בדקו היטב גם מי המדריך של הסטאז'ר, ושהמסגרת שבה הוא או היא לומדים ועושים את הסטאז' היא מסגרת ראויה ומקצועית.