משבר בזוגיות: איך להתמודד?

שלום רב,
לפני כשנה עברנו טלטלה במערכת הזוגית שלנו, אשתי בגדה בי, יש לנו שלושה ילדים. מאז היחסים שלנו היו בירידה תלולה.. אני מצד אחד מנסה לתקן ולשמור על המסגרת המשפחתית, והיא רוצה להתנתק ולהמשיך הלאה... בהתחלה התנגדתי מאוד לכך..הרגשתי נבגד פעמים, לא נתתי לה את שרצתה וכל אחד משך לכיוון אחר והמצב יצא מכלל שליטה.לצערי, לפני כשלושה שבועות, באחת מהפעמים שרבנו, היא דחפה אותי לפינה, (היא תמיד אמרה וידעתי שהיא רוצה שאני אעשה לה משהו על מנת שהיא תוכל לסבך אותי ) והפעם הזו נפלתי למלכודת שלה) הוציאו אותי מהבית ל3 שבועות אני לא יכולתי לראות את הילדים ולא להיות בקירבת הבית.הגעתי למצב שהבנתי שנפלתי למשחק שלה. לקחתי עו"ד והגשתי בקשה לגרושין, לתת לה את מה שהיא רוצה.... אבל מסתבר לאחר 3 שבועות שאני מחוץ לבית היא מרגישה לבד, ופתאום מתחילה להתגעגע, אני מניח שגם התוספת של מסמכי הגרושין הוסיפו לתחושה שלה. היא אמרה שכרגע היא לא יודעת מה היא רוצה. היא מרגישה שאני השתנתי, ולא ברור לה מה היא רוצה. אני מצידי לא ממהר לפרק את הבית שלי, גם מתוך ידיעה שזה לא הולך להיות קל. צורת הדיבור שלה, ושלי השתנתה, אנחנו מדברים קצת למרות איסור הצו, היא נתנה לי לראות את הילדים שלי, אחרי הרבה זמן, והתנצלה מאחר ואמרה שזה מה שעו"ד שלה עשו. כרגע אני עדין מחוץ לבית וגם אמרתי לה שבמידה ויהיה לי מותר לחזור לבית, אני לא חוזר כי אני חושב שזה לא צעד נכון לעשות. וצריך לעשות את זה בצורה הדרגתית ועם הרבה מחשבה.כרגע אני לא יודע מה לעשות, ומה הכיוון שלה, ושלי. לי מאוד חשוב שמירה על הבית, אבל כמו שלמדתי בדרך הקשה, לפעמים זה לא תמיד הדבר הנכון והטוב ביותר עבורי ועבור המשפחה שלי.אנחנו היינו אצל מטפלת זוגית, כרגע אנחנו ללא טיפול...וחושבים להמשיך לטיפול זוגי במידת הצורך . . . תלוי לאן ממשיכים.בכל מקרה הסכמתי לתת לה גט, במידה וזה מה שתרצה... אמרתי לה שאני לא רוצה להחזיק אסירה בבית שלי.היא נראית יותר מבולבלת ויותר מתקשה להחליט..מה אתה מציעתודה

אתה יקר,
המצב שלכם נפיץ מאד, רגיש מאד, וכל נגיעה כואבת ועלולה לגרום לסערת רגשות, שקשה לחזות לאן היא תוליך אתכם. במצב העניינים הזה, קשה לשניכם לשלוט בעצמכם, ובעיקר כאשר הצד השני מגיב באופן שהוא פוגע, ואתם מרגישים שהוא נגדכם.אבל יש לכם גם רצון להיות ביחד. במקביל לכל הפגיעות, ובמקביל לכעסים, ובמקביל בעיקר לחוסר האמון ההדדי, וגם במקביל לרצון שלא להיות ביחד כתוצאה של אלה. השאלה היא בעיקר איך ללכוד את הרצון הטוב הזה, לתת לו יותר מקום, ולצמצם את הנפיצות של מצבכם הרגשי בתנאים האלה, כדי לצאת מהסערות אל מי מנוחות. זה קשה. זה בודאי קשה לבד. אני לא יודע מה היה בטיפול הזוגי שלכם וכמה זמן הוא היה, וגם לא למה הפסקתם, אבל ברור שהפסקתם מוקדם מדי. יתכן גם שלא התחברתם אל המטפלת, וגם זה יכול לקרות. אחרי הכל, טיפול זוגי הוא גם עניין מאד אישי וקרוב, בצד הידע והיכולת המקצועיים. אבל אני חושש שלא תצליחו לעשות זאת, ללא טיפול זוגי. קל זה לא יהיה, הסיכוי במצב הפגיע שלכם הוא לא רב מאד, אבל אם אתם רוצים לנסות, אתם צריכים גם לומר לעצמכם שאתם באמת מוכנים להתמסר לתהליך, וללמוד להתגבר על כעסים. זה צריך להיות חלק חשוב מהתהליך. והאמת היא שגם אם תיפרדו, כדאי, למען ילדיכם, שהתקשורת שלכם תהיה טובה ושתלמדו להתגבר על כעסים כדי להמשיך ולספק לילדים שלכם הורות בריאה. אז אולי שווה ללכת לטיפול כך או כך... קחו בחשבון שאם הילדים שלכם יזדקקו לטיפול כי קשה להם להתמודד, כך או כך תצטרכו ללכת להדרכה הורית, ורצוי ביחד. אתם הורים, ורצוי מאד שתלמדו לשתף פעולה זה עם זה, בין אם תחיו ביחד ובין אם תחיו בנפרד. לילדים שלכם זה יכול להיות מאד מאד חשוב.