מודעות עצמית בזוגיות: מה חסר?

שלום,
בת 24. גרה עדיין בבית ההורים אבל כרגע במגעים לצאת. קצת רקע משפחתי : אמא שלי מאוד לא מחוברת לעצמה, אדם נוירוטי, מאוד ביקורתית, מתוחה, פחדנית, מבולגנת, לחוצה, כעסנית , לא כנה ולא מווסתת רגשית, מאשימה את כולם ולא לוקחת אחריות על הרגשות של עצמה . במהלך השנים הרגשתי שאבא שלי "נפל" עליה, שהוא בן אדם מכיל ומקסים והוא סוג של עושה איתה מקרה סעד שלקח אותה, היא כן נראית מאוד יפה וכאילו "הפילה אותו ברשת" , היום הקלף שלה זה שהיא מאוד שומרת עדיין על תזונה ומראה חיצוני זה במקום הראשון אצלה, תמיד מתגאה על איך היא נראית יותר טוב מבנות גילה וגם אבא שלי מחמיא לה בנושא. אני שמה לב שאני מסתכלת על זוגיות גם בדרך כזו של "מי יסכים לקבל את התיק שהיא אני" זאת אומרת מצד אחד יש לי מודעות עצמית גבוהה ורצון לעשות שינוי פנימי ולהיות שוות ערך לבין זוגי ויחד לנהל חיים של גדילה משותפת. ומצד שני יש בי קול שגיליתי שאומר שאני צריכה למצוא איזה פראייר מכיל שיתקע איתי. מתה להסתכל אחרת על זוגיות ואשמח שתאיר את עיני איך נכון לראות את הדברים... תודה

יש לי מודעות עצמית מאוד גבוהה לגבי דברים שאני עושה בזוגיות כמו לדוגמא כשיצאתי עם בנים הייתי מזלזלת בהם לפעמים. אז כאילו מצד אחד איזה יופי יש לי מודעות עצמית... מצד שני מה עושים עם המודעות הזאת ? אני רוצה לשנות את ההתנהגות לא רק להיות מודעת

תמר יקרה,
בתוך כל המודעיות שאת כותבת עליהן, חסרה לי מודעות אחת, והיא מה שאת יכולה לתרום לבן זוגך. האם קלטתי נכון שהמודעות שלך היא קצת מוטה וחד צדדית?אני חושב שאת גם מעריכה פחות מדי גם את אביך, על כך שהוא מוכן לחיות עם אמך הלחוצה ולא מווסתת. גם לזה יש עוד צדדים. יתכן מאד שהוא מקבל ממנה דברים שהוא צריך ולך קשה להעריך אותם. אולי הדבר הפשוט, שאולי נכון ואולי לא, הוא הערכה עצמית גבוהה, ואולי גם הערכה מהסביבה, על כך שיש לו בת זוג יפה. יתכן מאד שזה חסר לו. זו אפשרות אחת. יש עוד רבות שקשורות למערכת היחסים ביניהם, שלא תמיד ילדים יודעים להעריך בהוריהם. כי למרות שחיית בבית, במובנים רבים את עדיין מסתכלת עליהם מהצד. יש דברים רבים שהם בינם לבינם, ואת לא צד בהם ולא יכולה להיות מודעת להם.אם תמצאי בן זוג ראוי שירצה בך, את מראש מניחה שהוא יהיה הפראייר שאת צריכה לרמות כדי שיחשוב שיש בך משהו לתת לו. היכן המודעות למה שאת יכולה לתת, דברים שיכולים לתרום לו את מה שהוא היה רוצה לקבל? את מניחה הנחות בשבילו, על מה טוב לו ומה לא טוב לו, עוד לפני שאת מכירה אותו, רק כל סמך זה שאת מכירה אותך.ואולי רק על סמך זה שאת מכירה את אמא שלך.אבל גם אולי כי היא היתה ביקורתית מדי כלפייך,בשל הלחצים שלה, ולא עזרה לך לחזק אותך ולבטוח באיכויות שלך?עוד עניין קטן, בעניין הזלזול בבנים שאת יוצאת איתם. ננסה שתי אפשרויות:כאשר אנשים מרגישים מואשמים במשהו, או שהם לא בסדר, יש נטיה לא רק להתגונן, אלא גם לתקוף בחזרה. האם הזלזול שלך בבנים לפעמים הוא לא מהמקום הזה? – כלומר, סוג של מגננה שבה את משוחחת עם עצמך ו"תוקפת אותו" בדיאלוג הפנימי הזה עוד לפני שהוא "יבין" שאת לא מספיק טובה, כי זה החשש שלך? דווקא אנשים בטוחים בעצמם יכולים להיות פתוחים לאחרים, למחשבות ולדעות שלהם, מבלי שיחששו יותר מדי על מה שיחשבו עליהם.אבל (האפשרות השניה) אולי הזלזול הזה בא לשמור עליך מפני יצירת איזה שהוא קשר רגשי, מחייב או לא מחייב, עם מישהו שאת לא רוצה, והדיאלוג המזלזל הזה מרחיק אותך ממנו ושומר אותך "בטוחה" יותר. האם את לפעמים מפספסת משהו? – לא יודע. תלוי כמה מהר את מגיעה לשם, וכמה את מבינה כבר בשלב הזה, קוגניטיבית ורגשית, מה מתאים לך ומה לא. כך שיכול להיות שיש בך את התערובת של שתי התשובות הללו.