להבין ולטפל בכעס לאחר פרידה

שלום
ד"ר, שמי נדב וכתבתי לך לפני חודש בערך לגבי חששות לגבי הפרידה, המצב הוא כזה כעת, לפני כשבוע ביום רביעי הגיעו היחסים לקיצם אחרי 4 שנים, למרות שבמובן מסויים אני יזמתי את הפרידה עדיין כואב לי, קשה לתפקד, לישון, הראש לא מפסיק לעבוד, אין תיאבון, ואין טעם, וכל זאת למרות שאני כביכול יזמתי את הפרידה, נכון שסבלתי במשך 4 שנים אבל הוא היה יותר איטי ויותר מתקבל על הדעת, עכשיו אני מרגישלבדממש לבד בקושי יש עם מי לדבר, לא יודע מה לעשות אין כ"כ למי לפנות נמצא במעונות של המקום שאני לומד בו, וכל רגע שעובר הוא כמו נצח, מרגיש שאני לא יכול איתה ולא יכול בלעדיה, היא הייתה הראשונה שאהבה אותי באמת שתמכה בי שחשבה עליי, אבל לא הרגשתי שלם במשך כל הקשר, העתיד מפחיד לא יודע מה לעשות, איך אני יוצא מהמצב הזה?, להתקשר?, לא?, למחוק תמונות?, בקיצור לא יודע מה לעשות?, איך רואים את האור בקצה המנהרה?מצאתי משפט שעוזר לי קצת להתמודד עם המצב אבל נמאס לי כבר לחזור על המנטרה הזאת (לקוח מרוקי 6 או משהו כזה.....פטתי אבל עוזר, לכל מי שנמצא במצב הזה)"העולם אינו רק קרני אור וקשת בענן. זהו מקום קשה ומרושע, ולא משנה עד כמה קשוח אתה חושב שאתה...הוא תמיד יוריד אותך לברכיים, וישאיר אותך שם לצמיתות אם תיתן לו. לא אתה ולא אף אחד יכה חזק כמו החיים. אבל זה לא כמה חזק אתה מכה, זה עד כמה חזק אתה יכול לחטוף ולהמשיך להתקדם קדימה"

נדב יקר,
מעניין שאתה מביא את הקטע הזה. הוא אומר לי שאתה לא רק מיואש. שאתה לא רק עצוב, וגם לא רק מדוכא. אתה גם כועס. ואתה יכול לכעוס, באמת, על "העולם", ואז אין לך כל כך עם מי להתמודד, אלא עם עצמך, וזה אולי אפילו טוב, כי זה ידרבן אותך להיות טוב יותר, ואולי קשיח יותר. כדי שלא יקרה שוב, כדי שאם יקרה, שתדע להתמודד.ואולי אתה גם כועס על עצמך, ואולי בעיקר עליה, שלא עשתה את המאמץ הנדרש, ושבגלל זה שניכם הפסדתם משהו טוב.זה לוקח זמן. הכעס הוא דבר טבעי וטוב, ואולי תנצל אותו לפעילויות אקטיביות, כמו חדר כושר או ספורט אחר, כי גם זה תהליך שמנקה. אבל השתדל, למרות הכעס, לא לאבד את אמונך באדם. יש כאלה ויש כאלה, ובדרך כלל כשאתה רואה טוב באנשים, הם אכן גם טובים יותר.