לא מצליחה להיפרד: מה עושים?

אני יפה (מאוד..) ואינטילגנטית (מאוד..) ממשפחה מכובדת.. בעלת מקצוע נחשב, במקום עבודה מבוקש.. ו... בת 38..!!!אני נמצאת בקשר נוראי למעלה משנה וחצי. למעשה אנחנו כבר כמעט לא מתראים ואין בינינו דבר, ובכל זאת, אני לא מצליחה להיפרד מהבחור.בכל פעם שאני מחליטה בנחישות על פרידה (ולא חסרים טריגרים בשל התנהגותו האיומה של הבחור), ומנסה לא להביט לאחור וכו' אני נתקפת בפחד וחוסר שקט, דיכאון עמוק וכו' וכו'. בקיצור: לא מסוגלת לבצע את מה שההגיון הכי בסיסי דורש. ניסיתי להתנות את המשך הקשר בטיפול זוגי אך הבחור דוחה אותי בלך ושוב ומבחינתו ניתן להמשיך כך עד קץ כל הדורות..ציינתי בתחילה את "מעלותי" כי לכאורה כולם מוצאים בני זוג, יפים ומכוערים טפשים וחכמים, עניים ועשירים וכיו"ב וגם לא חסרים סיפורים על אהבות בגיל מבוגר.(אני גם נראית צעירה ב - 10 שנים לפחות) אז לכאורה, אין לי קרניים וזנב, ובכן: מה עוצר אותי? איך לגייס כוחות לפרידה ??אני נמצאת במצב פתטי בו ברגע שהבחור עושה את המחווה הפעוטה ביותר אני כבר מתחילה לפנטז שאולי להמשיך בקשר בכל זאת (למרות שלפעמים אני מתפקחת מהחלומות עוד בעיצומה של שיחת הטלפון..) בקיצור מפחדת מפחדת מפחדת שלא אמצא אהבה אחרת (ואגב, ככל הנראה אני כבר לא אוהבת אותו כל כך, קשה להמשיך להיות מאוהבת באדם שמתעלל בך).חשוב לציין כי גם כשהייתי בת 24 ולמעשה בכל גיל היו לי פחדים דומים ושילמתי תמיד מחיר כבד ביותר כדי להימנע מפרידה.אין לי מושג מנין נולדה חרדת הנטישה הנוראית הזו אבל באופן פרקטי כדי לא לאחר אתהרכבת אני אודה לך מאוד על עצות מעשיות איך מתגברים על הכאב והפחד?והערה קטנה: כאשר הבחור מביע רצון להיפרד, עם כל הכאב והעלבון שאני חשה, קל לי יותר שהוא יקח אחריות על הפרידה..המון תודה על התשובות. אני מאוד מתפעלת מתשומת הלב שאתה מקדיש לכל שאלה. ישר כח!

ועוד דבר קטן:בגלל מצפון נוקשה, אני לא מסוגלת לנסות לפתח קשר במקביל כקרש קפיצה החוצה ממערכת היחסים הקלוקלת. אני ישרה עד טיפשות ולא מצליחה לשנות זאת ובכל פעם שיש לי הצעה להכיר מישהו או לעשות צעד כמו פניה לאתר הכרויות באינטרנט, אני מיד מעדכנת את הבחור כי אחרת לא אוכל להסתכל לו בעיניים (שאותן אני רואה לעיתים רחוקות!!!) טיפשה, כבר אמרתי..

דפנה יקרה,
חשבתי לרגע, לפי המשפט הראשון שלך, שנקלעתי לאתר הכרויות... אבל ברור לי גם למה כתבת אותו. כדי להסביר לי שאת לא צריכה לפחד. ובכל זאת, את כותבת "בכל פעם שאני מחליטה בנחישות על פרידה... ומנסה לא להביט לאחור וכו' אני נתקפת בפחד... בקיצור: לא מסוגלת לבצע מה שההגיון הכי בסיסי דורש."דפנה יקירתי, האם עלה על דעתך שאולי, אם את לא מצליחה לבצע את החלטתך, הרי סימן ועדות הוא לכך שבעצם לא החלטת על כך בנחישות?החשש שלך, דפנה, הוא חשש טבעי. את חוששת משינוי, את חוששת מחוסר ודאות, ואת חוששת מכך שאולי לא תמצאי מישהו אחר מוצלח, ואת חוששת מלהתחיל עם אתרי הכרויות, ובליינד דייטס למיניהם, וכל זה הוא חשש נכון וטבעי. אבל תביני שאם אנחנו לא זזים, אנחנו נשארים במקום שלנו, ועם ההפרשות שלנו, ועליהן, ועם הריח המוכר כל כך והלא מרנין שלהן, אבל גם הבטוח, והודאי. את נורמלית בזה שאת פוחדת לזוז, אבל כפי שאת מתארת את זה, שנינו יודעים שכדאי לך לזוז. את רק צריכה להחליט ולבצע. את בכלל לא צריכה נחישות. את רק צריכה להגיד פעם אחת בדיוק מה את רוצה, ולעמוד על שלך כמה דקות של שיחה. זה כל הסיפור, לא? עשר דקות ואת זזה! ואם צריך, עוד כמה צלצולי טלפון שתצטרכי לנתק.ולמה שתפתחי קשרים במקביל? כדי מה? שיהיה לך קל יותר לצאת מהקשר הנוכחי? זה לא הדבר הנכון. כאשר האלטנרטיבה של להיות לבד היא מספיק טובה, תלכי כדי להיות לבדך, ואז גם לא תצטרכי לבחור את הראשון שתעריכי שהוא קצת יותר טוב ממה שיש לך עכשיו, אלא את זה שיהיה טוב יותר מהלבד שלך. ובני לך "לבד" טוב, שתוכלי לסנן בני זוג בצורה יעילה יותר.

ראשית המון תודה, מדהים איך למרות היריעה הקצרה נתת לי הרבה חומר למחשבה!אתה צודק בקשר ל"נחישות" שלי. לא רק זה, ברגע שהבחור עושה עצמו מסכן וזקוק לי הוא מיד ממלא אותי אמפטיה ורוך ורצון לעטוף אותו ו"להציל אותו" אפילו מעצמו. ככל הנראה התלות שלו בי מחזקת אותי בבחינת: "הוא צריך אותי משמע אני חשובה לו.."למותר לציין שכאשר אני מרגישה חלשה הדבר מחזק אותו וגורם לו הרבה פעמים להיות אכזרי ממש.למעשה, אנו כמעט לא מתראים כך שאני בעצם לבד.אני בתקופה קשה של טיפולי פוריות, בעיית בריאות רצינית של אחד מהורי וכו' ואני לא מקבלת שום תמיכה, להיפך.אף אחד לא יכול להגיד שאני מזוכיסטית ונהנית לסבול כי אני מתייסרת וקשה לי מאוד! ממש ממש לא נהנית...אז מה קושר אותי אליו? הרי כבר אין כלום בקשר בינינו. קראתי כאן שאלה של בחורה צעירה בת 19 שמזכירה לי את עצמי, והרי אני 20 שנה מבוגרת יותר ולא למדתי כלום או שלמדתי הרבה ואני לא מסוגלת ליישם.נכון שאמרתי לו שבעזרתו האדיבה (לא מתראים, שיחות קצרצרות בטלפון וכו') אני מצליחה לאט לאט להיגמל ממנו אבל הסאה מזמן הוגדשה אז מדוע אני עדיין כאן??מקווה לקחת את עצמי בידיים ולהיות נחושה באמת. שוב תודה לך.

(הודעה ללא תוכן)