כאשר כולם צודקים - פורום זוגיות

שלום רב.
אני בן 50 ואשתי 47.קיבלנו במתנה מהוריי לפני 9 דירה במתנה שרשומה על שמי בלבד.לפני 6 שנים לבקשתו של בננו(כיום בן 15)ההורים שלי הלכו לצער בעלי חיים והביאו לו משם כלב וזה היה בניגוד לרצונה של אשתי.במשך כשנה הכלב שהיה אז גור,חי בביתנו וכעבור שנה עבר לגור בבית הוריי.לפני מספר ימים התארחנו בבית הוריי וגם אחי הגיע.לאחי יש כלבה והוא רצה להביא אותה לבית הוריי לבקשת הבת שלו-ולשם כך,התבקשתי לקחת את הכלבשבבית הוריי אל ביתי,שיהיה שם כמה שעות ובגמר הביקור להחזיר אותו לבית הוריי.אשתי לא הסכימה לכך בטענה שלא צריך להפוך עולמות לטובת אחי.לשנע את הכלב לביתינו וכעבור כמה שעות להחזירו לבית הוריי.ניסיתי לשכנע את אשתי ללא הצלחה ובסוף נוצר"פיצוץ"וגם המפגש המשותף התפוצץ ולא יצא אל הפועל.הוריי מאוד מאוכזבים מאשתי כתוצאה מהנ"ל ומדגישים שהיא לא מוקירה להם תודה על המתנה הנדירה-דירת פאר במתנה.אומנם היא לא על שמה אבל מעצם זה שאנו נשואים והיא גרה שם שנים רבות-יש לה שם זכויות.הם טוענים שגם אם היא סבורה שזה אידיוטי לשתף פעולה עם הנ"ל אז היא היתה אמורה להסכים לבקשתם שנשנע את הכלב בנסיבות הנ"ל אל ביתינו וכעבור 3 שעות נחזירו לביתם.והיא היתה אמורה להסכים לזה מעצם זה שהיא כאמור קיבלה את הדירה במתנה ואמורה להוקיר תודה.האם הם צודקים?או אשתי צודקת?

אליק יקר,
זה בעיה כאשר כולם צודקים, נכון?מצד אחד, זה נכון שהיא צריכה להכיר תודה על נתינה. לכאורה, זה אפילו נראה שלשכן את הכלב בבית לכמה שעות זה אפילו לא נורא כל כך – אבל היות שאני לא יודע את הנסיבות ואת הנימוקים שלה, אני לא יכול לומר עד כמה ההתנגדות שלה מוצדקת או לא – מעבר לכך שאני גם לא רוצה לעשות את זה. ההתנגדות יכולה להגיע בגלל אלרגיות, בגלל שהכלב עלול להזיק לרהיטים או לדלת, בגלל שהוא עלול ללכלך, או בגלל שהיא מתעבת אותו ויש לה טינה כלפיו מן העבר, והמחשבה קשה לה. כל הדברים האלה ועוד יכולים להיות מאד ממשיים, אבל היות שאני לא מכיר את הנימוקים שלה, אני לא נכנס לזה.הצד האחר הוא השאלה העקרונית – האם הוריך, שקנו עבורך בית שגם היא נהנית ממנו מבחינות שונות רשאים להרגיש שהם "קנו" את המחוייבות שלכם, כלומר שלך ושלה, להחזיר להם טובות. המחוייבות שלך אליהם מן הסתם מגיעה גם ממקומות נוספים, ולא רק מהדירה שקנו לך, אחרי הכל, הם הוריך, ונכון שגם לה, מעצם היותה אשתך, צריכה להרגיש מחוייבות מסויימת כלפיהם גם ללא הדירה. אבל עצם העובדה שהדירה נכנסה לכאן כקלף מיקוח מרמזת לי שיש כאן הרבה יותר מזה, ומאבק כוחות או בין אשתך לבינך או בין אשתך להוריך או שניהם גם יחד. האם זה כי היא מרגישה שהוריך כופים את דעתם עליה גם בעניינים אחרים ומתנהגים כלפיה כאילו שהוא חייבת להם משהו, ובאופן שגורם לה להתנגדות? האם היא מרגישה שהם כופים עליה את דעתם דרכך ומנסה לבלום את זה כי זה מפריע לה?וגם כאן – אני לא שיפוטי כדי לומר מהי המידה הנכונה של הצבת גבולות להם או הלא נכונה של כפייה עליה את דעתם, אולי דרך שיפוטיות וביקורתיות עליה ישירות או דרכך. אולי היא גם חושבת שהם מסכסכים ביניכם. אני לא יודע את כל אלה, ולכן אני לא שופט, אני רק מעלה אפשרויות שונות שאני יודע שיכולות להתקיים בנסיבות שכאלה.אם הסיפור הזה של אירוח הכלב, שהוא ארוע קטן, לכאורה, הפך להיות גדול כפי שאתה מתאר, אני חושב ששווה לדבר בינך לבין אשתך את היחסים שביניכם, ואת הקשיים שנראים לי שקיימים בתקשורת ביניכם. אני אומר את זה גם כי לא ראיתי את נקודת המבט שלה בכל המכתב שלך, אלא רק את זו שלך. ויתכן שיועיל לכם ללכת לטיפול כדי לעבוד על הנקודות הללו. משהו שם יצא מפרופורציות, אני די בטוח שזה לא רק עניין הכלב אלא הוא רק הציף מטענים נוספים, ושווה לעבוד על זה.