יחסים: חוסר ופשרות

איך מוצאים את האמצע?אני ובן זוגי בני 27 , שנה בזוגיות , גרים בנפרד, לאחרונה התחילו המון ריבים על תדירות הזמן שלנו יחד, אני אדם זוגי מאוד ואני מצפה לסיים ולפתוח כל בוקר עם הבן זוג שלי, בעיניי זה נראה לגיטימי לרצות את זה, גם אם הוא מבלה עם חברים לדעת שאנחנו נישן יחד בלילה / נתראה למחרת , מספקת לי תחושת ביטחון ויציבות ואם אנחנו לא ישנים יחד אני מצפה שישלח לי הודעה לפני שהוא הולך לישוןבן זוגי לעומת זאת, מרגיש ההפך, הוא חושב שזה ילדותי ולא לגיטימי שאני רוצה כל יום לדעת שנישן יחד או לדעת מתי נתראה פעם הבאה, הוא רוצה שהכל יהיה ספונטני ולקבוע איתי דברים מרגיש לו חונק (גם ברמה של לקבוע בבוקר להפגש בערב) הוא מרגיש שהודעת לילה טוב היא מיותר ומטומטמת וזה בסדר אם לא נתראה גם יום,יומים, שלושה..אנחנו גרים נורא קרוב , זה לא טרחה להגיע אחד לשני.. הוא גורם לי להרגיש שהרצונות שלי לא הגיוניים ולעבור לגור יחד בכלל לא על השולחן כרגע.,. ואני מרגישה שהחוסר וודאות הזו שפיתאום הוא נעלם ליום/יומים/שלושה ואז נורא כועס שלקראת היום השני/שלישי שאנחנו לא מתראים אני מתחילה להתנהג בצורה דרמתית, הוא חושב שיש לי בעיה עם זה שהוא נהנה עם חברים והסברתי לו כ"כ הרבה שזה לא זה בכלל ואני רק רוצה תתחושה של לדעת מתי נתראה ואחרי שנה של זוגיות צפופה זה לגיטימיהשיחות עד כה לא עזרו , בקרוב אנחנו אמורים לנהל שיחה על איך למצוא את האמצע ואין לי מושג מה להגיד..כל אחד מאיתנו אוהב בצורה אחרת מסתבר

רולי יקרה,
כן. יש לכם צרכים אחרים. קחי בחשבון שסביר שזה יימשך עוד זמן רב, ואולי יותר מזה, ולכן שתמיד את תהיי בחסר מסויים, ושהוא ירגיש חנוק, במידה מסויימת. האם תרגישי בסדר כאשר תמשיכו כאשר את תהיי בחצי חסר? האם הוא ירגיש טוב כאשר הוא בחצי חנק? - לא יודע. בשלב הזה, נדמה לי ששניכם ממשיכים, כי כל יתר הדברים נראים לכם מתאימים. האם הם מספיקים כדי לפצות על החסר או על החנק? - בינתיים כן. לאורך זמן - נראה לי שאת לא בטוחה.לכאורה, יתכן שהיית מרגישה טוב יותר לו היית יודעת, בודאות, את עוצמת הויתור הרגשי שלו כשהוא הולך לקראתך, כי היית מבינה מזה שהוא מאד רוצה להיות איתך, עד כדי שהוא מוכן לויתורים במידה גדולה מאד, עד תחושת חצי חנק, והכל למענך. מצד שני, זה היה גורם לך לייסורי מצפון, שבגללך הוא בחצי חנק. לכאורה - הוא מרגיש טוב, כשאת מוכנה להיות למענו בחצי חסר, למרות שזה מאד מאד קשה לך. כי זה אומר שאת באמת אוהבת אותו, ומוכנה להקריב חצי "יחד" למענו, ולהישאר עם חצי חסר.אני רוצה לומר בזה שזה קושי לא פשוט, רולי. זה קצת מאבק כוחות, אבל זה בא כי הצרכים שלכם באמת שונים. לך זה מרגיש כאילו שהוא לא מספיק רוצה - מה שאולי היה נכון לגברים אחרים שמתנהגים כך, אבל אולי לא לו. לו זה מרגיש שאת לא אוהבת אותו מספיק, כי את לא מוכנה להקריב למענו חצי מתחושת הביחד - כי הוא זקוק לזה. כדי להתגבר על זה אתם זקוקים לא למצוא את ה"אמצע", כי זה לא בדיוק אמצע. זה הרבה משתנים ומימדים ומדדים שונים, ואולי תצליחו ליצור איזו שהיא תמונה מורכבת יותר וחיתוכים וויתורים שאינם בהכרח "אמצע", אלא רצון טוב. בזה אתם צריכים להאמין כדי שזה יילך.ואם את מנסה לשאול על הפרוגנוזה - קשה לדעת. כפי שאת מבינה, אני לא באמת מכיר את המניעים שלו, ויוצא מתוך הנחה שהחברים שלו הם חשובים לו לא פחות ממך, כי כך הוא בנוי, לא כי הוא לא רוצה בך מספיק (מספיק, כלומר, ביחס לנשים אחרות). לפעמים זה חולף מתישהו, בלית ברירה, כאשר החברים מתחתנים, וכל אחד הופך להיות עסוק עם הילדים שלו, והוא נשאר לבד. גברים כאלה לפעמים חוזרים "הביתה", אל בת זוגם. אבל לא תמיד, ולא תמיד באופן שלם. ולא תמיד החברים שלהם מקדימים להתחתן, אם בכלל. לכן, שימי לב גם מיהם החברים שלו, עד כמה הם זוגיים, ובעיקר - עד כמה את יכולה להיות מעורבת בחברת החברים שלו, ולהיות איתו יותר כאשר כולכם ביחד. אם זה אפשרי, זה יכול לפתור הרבה עניינים, ולבנות את הביחד שלכם בהתחלה ביחד עם אחרים, ובהדרגה, ועם הרבה סבלנות, גם בנפרד מהם.