טראומה, אשמה והתמודדות עם עבר

בעיקר
ון, אני רושמת כדי להוציא את זה ..אני לא יודעת אם זאת הייתה הגזמה מצידי או באמת חוויתי טראומהאני בחורה בת 19 וחצילפני כשנה היה לי חבר, גדול ממני בשנה ומשהו כמעט שנתייםהיינו מאוהבים זה לא מילה, אהבה ראשונה שלי. הוא היה חיל בודד והמשפחה שלי אהבה אותו כמו הבן שלה, היינו חצי שנה חברים.נפרדנו כי לא התאים ואני לא השלמתי עם המקרה, המשכנו להיות בקשר ותמיד חשקתי לחזור אליו.אחרי שלושה חודשים שאני לא שומעת ממנו הוא מתקשר ורוצה שאני יבוא אליו, לישון אצלו ולדבר איתו.בגלל שבטחתי בו באתי אליו, לא אמרתי להורי לאן אני הולכת כי קיבלתי אפטר...והמקרה הוא כזה..הגעתי והיה המון געגוע, שנינו בכינו והתגעגענו אחד לשני מאוד.. בקיצר ישבנו אכלנו ארוחת ערב והוא החליט בפתאומיות ללכת לישון (8 בערב) הסכמתי, הלכנו לישון.פתאום הוא התחיל לשלוח ידים.. ולנשק אותי, וכמה שנהנתי אמרתי שלא מגיע לו , כי הוא היה עושה לי המון משחקים בזמן שהיינו פרודים.ביקשתי ממנו שיפסיק ושלא נעים ולא בסדר מה שאנחנו עושים.......הוא לא הפסיק.השתמש בכוח להחזיק את ידיי, ואני אמרתי לו שאם אנחנו עושים את זה עכשיו הוא מאבד אותי לתמיד, הוא אמר "בבקשה לא" אבל המשיך..עד שלא נתתי צעקה שאני אלך עכשיו הוא לא הפסיק, כשצעקתי הוא התעצבן והלך לסלוןבאמצע הלילה הוא חזר חיבק אותי והתנצל והוא לא יודע מה עבר עליו.על הבוקר מוקדם רצתי לתחנת אוטובוס על מדים וחיכיתי שם שעתיים בתקווה לא לשמוע ממנו וכך היה...מאז, הייתי עם בחורים אבל זה שונה, אני לא נהנת לא בוטחת באף אחד ותמיד בדחף שיהיה לי מישהו.בטח תשאל למה לא הלכתי מיד שזה קרה, ובכן הוא גר במקום מרוחק מהעיר שאין שם תחבורה ציבורית בלילה ומאוד מסוכן שם... אז התפללתי בלילה שלא יקרה לי שום דבר...אני כותבת לא כדי לקבל תגובה, הייתי חייבת להוציא את זה...תודה .. שהקשבת

אני יקרה,
אם את זוכרת את זה כחוויה קשה, ואם היא מפריעה לך בקשרים עם גברים אחרים, הרי החוויה היא טראומטית. האם את צריכה את ההגדרה הזו? – אני לא בטוח. את מבינה בעצמך שהחוויה קשה, ואת יודעת מה היא עשתה לך. מה שעוד את יודעת הוא שאת צריכה לטפל בעצמך כדי להחלים, וכדי לבטוח בבן זוג עתידי שלך.אבל נדמה לי שחלק מההשפעה הקשה עלייך היא לא רק האיום הפיזי שלו, אלא גם תחושת האשם שלך. האם יכול להיות שבגלל זה את מסבירה לי מדוע לא הלכת מיד כשזה קרה? האם יכול להיות שבגלל זה את נשמרת כל כך, כדי שזו לא תהיה אשמתך אם זה יקרה לך שוב?חשבי על זה. אולי שם הדרך לפתרון.